שולץ כבר לא איום…

 אני שולץ אייזן אונד בלוט, דגם משוכלל וחד פעמי של קיום הכרחי. אני דורש מינימליות באופן תת שיפועי ורב תכליתי

במילים אלו מציג את עצמו דורון אייל המוכר גם כשולץ האיום, מי שנזרק מלהקת כרומוזום של רמי פורטיס בתחילת שנות השמונים, הקים את ההרכב הראשון שעסק בפוסט פאנק לפני שהפאנק עצמו הגיע לארץ – היחידה לטיפול נמרץ, יצא לחפש את עצמו בניו יורק עם דוגמנית צעירה – ויק ברוש וחזר מחוסר כל לתהום הנשיה הכלכלית, נפשית ורוחנית.

שולץ האיום, ששמו הושאל מספרון סטלג "הייתי כלבתו הפרטית של הקולונל שולץ" ברגע של זחיחות על ידי שאול גרוסברג מייסד מועדון הרוק הישראלי בשנות השבעים, שהספיק בתקופה האחרונה יחד עם חברו הקולנוען אמיר שרצר להפיק ערבי תרבות אקלקטית ביזארית תחת הליין – "פומפה" יוצא כעת למסלול מוסיקלי חדש ומעניין.

כבר לא מדובר באותה אישיות אגוצנטרית אקסהיבסטית שנויה במחלוקת, שולץ, דורון אייל, עובד כעת על שירים שיכללו באלבום חדש העתיד לצאת בשנה הקרובה, מדובר באלבום שירים בשפה האנגלית, הכיוון המוזיקלי שונה מאד ממה ששולץ עשה עד היום, כבר לא ניו-ווייב או נסיוני, אלא שירים עם כיוון מלודי ברור, מעט פסיכדלי באוירה. ההשפעות בחלקן באות מסיד בארט, וולווט אנדרגראונד ואפילו קצת ביטלס.

את שולץ מלווים בפרוייקט שני מוזיקאים, העונים לשמות יוסי איקס ותמיר ואי.

סקיצה ראשונית, ללא כלים חיים ושירה המוקלטת באופן מדוייק שוחררה ליוטיוב לפני ימים ספורים, אני שמח להביא אותה בפני הקוראים.

ולחידוד העניין ותזכורת לעבר הנה עוד קליפ, שולץ מבצע את הפרשנות שלו לשירו של רמי פורטיס "המוות אינו מחוסר עבודה" מקאברי…צילום: אמיר שרצר

ועוד אחד לדרך, הרחק הרחק משנות השמונים – היחידה לטיפול נמרץ, ארכיונו של אמיר שרצר