דיווח מהשטח

הדמעות של עדאקי

הדמעות בעיניים, הדמעות נשטפות אל הים, הדמעות מציפות את העין, זה הכל רק משחק של דמעות, דמעות לפחדים, מנגב לך את הדמעות, רוקד עם דמעות, הדמעות עם עדאקי, ליל חמישי, 14.06.2012 23:30 , מרחב יצירה וחזרות ע"ש ז'אן ז'אק גולדברג ז"ל. רח' שונצינו 17 ת"א. נכח ותיעד ומדווח – יובל אראל.

הדמעות, ז'אן ז'אק, הופעה ביתית. צילום: יובל אראל
הדמעות, ז'אן ז'אק, הופעה ביתית. צילום: יובל אראל

אמש, ממש לקראת סופו של היום, התקיימה הופעה ביתית של להקת הדמעות, במגרש הבית, ה"ז'אן ז'אק", מרחב יצירה וחזרות ע"ש ז'אן ז'אק גולדברג ז"ל. ברחוב שונצינו.

הדמעות הנן מערך מתוכנן היטב – על הארכיטקטורה והנוף, התזמורת, הקצב והשמחה – עיבוד ואקורדיון – ויטלי פודולסקי, על הקסמים והחזיונות, הבדיחות, היללות והחופש –  כינור ובוזוקי – תומר מוקד, על השירים והציפורים, השטויות, האהבה וחתולי הרחוב – שירה ופיזוזים – אפיק פלג, על החיזוק במחצית, על שחרור הסתימות, על המחאה והאמת בפנים – שרברב אורח – אבי עדאקי.  מדובר בהרכב שנסון ישראלי-הומוריסטי ומיוחד. הטריו האקוסטי של להקת הדמעות נוגע בחומרים אקלקטיים, נגיעות בלקן ונגיעות מזרח עם שירה מיוחדת של סולנה אפיק פלג ונגינה שולטת של ויטלי ותומר.

פרסומת

עם קהל ביתי אוהד במיוחד נכנסו לתוך השעות הקטנות כאשר הדמעות מבצעים ממיטב שיריהם המיוחדים שהפכו כבר לקאלט באוזני האוהדים. השילוב הכל כך מדויק בין אבי עדאקי המלהטט במילים ובתתי המשמעויות לבין אפיק שלא מתמהמה אחריו בשזירת חלומות ותיאורים ליריים קומיים מתיישב מצוין בוירטואוזיות ההומוריסטית של צמד הנגנים ויטלי ותומר, השניים מנסים לנגח האחד את השני בנגינתם בהתחכמויות רבות.

אפיק פלג ואבי עדאקי, ז'אן ז'אק, הופעה ביתית. צילום: יובל אראל
אפיק פלג ואבי עדאקי, ז'אן ז'אק, הופעה ביתית. צילום: יובל אראל

הדמעות הן תופעה הראויה להערכה, לא כל שכן אבי עדאקי שכבר עושה את צעדיו להפקת אלבום אולפן שני.

וכך אפיק רושם בהזמנה להופעה – (הטקסט הבא אינו שיר מהמופע ונכתב כדי לתאר את הניחוחות והאווירה שמביאה הלהקה, אופס, יצא עוד שיר.)

פרסומת

אודסה שם שחור הים | וגם השוק והבקבוק | לסלוניקי ניקי ניקי | יאסו יאסו באלגן

והרוח הים בשקיעה השמיים | והמלח צורב הדמעות בעיניים

ומשם לאנקונה, עגינה לקטנה | נקניקים וקיאנטי, תביא עוד מנה | ואיפה את הו האחת | אולי במרסיי היי היי | אחת אחת | עם כוס שמפן והישבן | ובשבילי רמי מרטן

מלחמות, מסעות, אהבות והדם | זיכרונות, הדמעות נשטפות אל הים

ולילות בדרכים מבמה לבמה | ארגזים, פנסים, מסכים, מהומה | וחושך יורד, הקהל בדממה | מתרגש עד דמעות ועוצר נשימה | ופתאום הליצן נתקל ונופל | וכולם מתפרצים כאן בצחוק מתגלגל | עם חיוך שמתוח לו בין האוזניים | ושוב הדמעות מציפות את העין

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150951952679654.439075.721654653&type=1&l=c561462a97

וידיאו

ואם נשאר לכם עוד כוח לצפות, אז הנה הסרט שהיווה את ההשראה לשיר הראשון – ג'ולייטה של הרוחות, באורך מלא.

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: