דיווח מהשטח

צבי היבשה כבשו את הלילה

מופע אורחים מחו"ל – Tortoise "צבי יבשה" במועדון בארבי, ליל חמישי 31.05.2012, 23:00. היה, שמע, האזין, הסתכל, צילם, מדווח – יובל אראל.

צבי היבשה בבארבי. צילום: יובל אראל
צבי היבשה בבארבי. צילום: יובל אראל

 אקדים ואומר כי מעולם לא שמעתי את אלבומיהם של צבי היבשה, למעט צפייה בקטע וידיאו המתעד את אחת מהופעותיהם במשך חצי שעה והבנתי כי מדובר במשהו אחר, לחלוטין אחר שאסור להחמיץ…

הם לא שגרתיים, ממש לא, כמה דקות לפני תחילת המופע פגשתי בחברי ההרכב, דן ביטני, ג'ון מקינטייר,גון הנדרסון, ג'ף פארקר ודאג מקומבס בחדר האומנים בבארבי, הם היו ממש חיוביים, כשהסברתי להם על כוונתי לתעד את המופע ולפרסם קטעים ממנו ביוטיוב הם פשוט חייכו ונתנו את הסכמתם, כאשר ביקשתי לצלם את הסט ליסט, רשימת הקטעים שיבוצעו במהלך המופע נמסר לי דף, מעין שליף של בחינות בגרות עם רשימה ארוכה של קודים בשלוש אותיות, עוד חיזוק להבנה שעומד להתרחש מופע בלתי שגרתי…

קרב מתופפים בחזית הבמה. צילום: יובל אראל
קרב מתופפים בחזית הבמה. צילום: יובל אראל

 האם נתקלתם אי פעם באגדה קזאחית אודות הגיבור שיגאי ביי, הדוהר על סוסו בערבות הטונדרה הקרה בצפון מזרח אסיה, תופס בידיו החשופות זאב ערבות והופך את קרביו החוצה ופרוותו פנימה?

תיאור נוראי ומיתולוגי זה עלה במוחי כאשר הסתכלתי על ההרכב האורח מעל בית מועדון בארבי, הכל כאן הפוך, שתי מערכות תופים מוצבות בקדמת הבמה, מאחוריהן מימין ומשמאל ויבראפונים\ קסילופונים אלקטרונים, מוג ומערבל אחד במרכז הבמה ושני גיטריסטים ניצבים מאחור, בכלל הנגנים, חמישה, החליפו את עיסוקיהם כל העת, מתופף ימני הפך לנגן קסילופון, נגן מוג הפך לנגן גיטרה, וכן הלאה והלאה, מפתיעים כל רגע מחדש.

להכות בכל דבר שמונח על הבמה. צילום: יובל אראל
להכות בכל דבר שמונח על הבמה. צילום: יובל אראל

אז כך החלה ההופעה של חברי ההרכב משיקאגו שהגיעו לישראל, תל אביב, בדיוק בערב בו כל המדינה התנתקה מתוכניות הריאליטי וכיוונה עצמה לאצטדיון רמת גן שם עמדה בחורה בת 50 ודפקה בוכטות.

לא האמנתי אבל רחבת הבארבי התמלאה עד תחילת המופע בקהל רב, קחו כמות לא מבוטלת של פרוגרים, חובבי פיוז'ן, פרי סטייל וג'אז, צרפו אליהם כמות מכובדת של גיקים ומעל כל זה שבצו מוסיקאים מסצנת האינדי ומניין בחורות וקיבלתם את התמהיל האנושי שבילה את הערב בצפייה והאזנה לאחד המופעים היותר הזויים, היותר איכותיים, שוברי הכללים והכלים שחוויתי מעודי.

סליחה, יש לכם עוד כלים שלא ראינו?...צילום: יובל אראל
סליחה, יש לכם עוד כלים שלא ראינו?…צילום: יובל אראל

חברי ההרכב הזה משיקגו הספיקו לטעום קצת מההוויה הישראלית כאשר נלקחו בידי מארחיהם נרנג'ה ואפיקומן לארוחת רבת מזטים במסעדת הזקן והים ביפו כמה שעות קודם לכן, הם ידעו להצהיר על כך תוך כדי התחכמויות עם הקהל שעטף אותם באהדה גיקית מה…

המיקרופונים על הבמה שימשו להגברת הסאונד של מערכות התופים ולכמה חילופי מילים והתלוצצויות יבשות בין כמה חכמולוגים בקהל לבין דאג מקומבס האחראי לגיטרת הבס ולעוד כמה אינסטרומנטים. הם לא שרים, הצבים, הם מנגנים, ישר אל תוך החלקיקים שנעים להם במבוך הגדול הקרוי מח האדם.

עכשיו למחוא כפיים, לא הקהל, אנחנו. צילום: יובל אראל
עכשיו למחוא כפיים, לא הקהל, אנחנו. צילום: יובל אראל

המופע עצמו החל עם כמה גמגומים חשמליים, בואו בטענות לשלל הציוד הרב שהיה על הבמה מחווט לפה ולשם, אולם אחרי כמה דקות של התארגנות הצלילים החלו לזרום ולמלא את חלל המח בפסיכדליה הנוגעת בשלל הסגנונות עליהם אמונה הלהקה. רוב קטעי המוסיקה הכלל לא קצרים שבוצעו בידי ההרכב מקורם באלבומם האחרון – BEACONS OF ANCESTORSHIP שהושק בשנת 2009, הם התחילו בקטע הנקרא Gigantes, ואחריו קטע נוסף מהאלבום האחרון Prepare Your Coffin. האווירה המחשמלת החלה להיבנות אט אט, עימות של מי נשבר ראשון בין שני המתופפים הישובים על מערכותיהם בחזית הבמה זה מול זה, על המקצבים הנשברים הללו מתיישבים הכלים הנוספים, קטעי סאונד אלקטרוני המשתלבים בגיטרה החשמלית, העדינות החשמלית של הויברפונים ומקצבים כבדים מהבס הפכו את החוויה למשהו אחר, זהו עולם מוזיקלי חדש, מלא ועשיר, עתיר צבעים עזים ומקצבים מרתקים.

לאחר שעה ורבע של מוסיקה נון סטופ ביקשו חברי ההרכב לסיים את המופע, אולם מחיאות הכפיים אמרו את האמירה המוחלטת, לא לרדת מהבמה, תחזרו ותמשיכו לעשות לנו נעים במח, הם חזרו, ועוד איך חזרו, פעמיים שבו לבמה. כאשר הסתיים המופע, כמעט שעתיים מתחילתו, הקהל היה צמא לעוד, נותר דקות נוספות אל מול הבמה הנטושה עד שהמח החל לפענח שזהו, הסתיים, קדימה, החוצה.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150920005844654.435289.721654653&type=1&l=ff0d1d494d

וידיאו

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close