דיווח מהשטח

סופה של מלכת הדיסקו

לפני שעתיים הודיע אתר TMZ כי הזמרת דונה סאמר נפטרה ממחלת סרטן בה לקתה, על פי מקורות של האתר דונה האמינה כי מקור המחלה בה לקתה בפיגועי 11\9 בניו יורק בשל חלקיקי חומרים רעילים שכיסו את העיר בעקבות קריסת המגדלים.

דונה סאמר, תצלום מהאתר הרשמי
דונה סאמר, תצלום מהאתר הרשמי

זה תמיד עצוב כשמוסיקאי שהשאיר חותם בעולם המוסיקה הולך לעולמו, ההודעה על מותה החזירה אותי כמה עשרות שנים אחורה לקראת סוף שנות השבעים כאשר הייתי תקליטן במועדונים כבית הנוער, חצות וחצי וסיקס קלאב בתל אביב, דונה עלתה אז ככוכב מטאורי בשיתופי הפעולה שלה עם ג'ורג'יו מורודר שהכניס את האלקטרוניקה למקצבי הדיסקו שהיה מאוד פופולארי אז, להיטיה הגדולים כ"Love to Love You" ו"I Feel Love" הסתובבו רבות על מערכת הפטיפונים שהפעלתי באותם לילות רחוקים.

פרסומת

לאחרונה חזרתי ונזכרתי בדונה סאמר כאשר תיעדתי את להקת אלקטרה בביצוע גרסת מחווה ללהיטה I Feel Love באולפני אנובה מיוזיק.

דונה סאמר, או בשמה המקורי דונה אדריאן גיינס,  יהי זכרה ברוך, היא השאירה לקהל הבליינים שורת להיטי ענק שמהדהדים עד היום בגרסאות שונות במועדוני הריקודים. למי שיספיק, הערב בשעה 22:00 להקת אלקטרה בהופעת חינם בקונטיינר בנמל יפו, אנ מאמין שיבצעו את השיר של מדונה כמחווה אחרון לזמרת הדיסקו המנוחה.

אלקטרה בגרסת מחווה

פרסומת

דונה סאמר וג'ורג'יו מורודר

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

תגובה אחת

  1. יחד עם דונה סאמר נעלמת גם ילדותי. בפתח תקווה של סוף שנות ה-70 דונה סאמר, לצידם של הבי-גיס הייתה מהמחומרים הממומלצים למסיבות. המסיבות היו תמיד בבית, את ההורים היה צריך להוציא ממנו,להכין כמה תקליטים ולקוות לטוב . . .
    לא שהיינו הטובים ביותר אבל אלכוהול לא היה וסיגריות עישנו רק הפושטקים.
    כיום אני כמעט בן חמישים, חלק מהחברים למסיבות כבר אינם איתנו, גם חלק גדול מהורינו כבר אינם, ילדינו כבר גדולים ואני כבר שנים לא בפתח תקווה . . . אבל הקולות של דונה סאמר, אדמה רוח ואש, הבי-גיס מחזירים אותי לאותן שנים. בוא לא נהיה נוסטלגים, אבל היה כייף להיות ילד דיסקו בסוף שנות ה-70.

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: