מוסיקאים בישראל יש בשפע וטוב שכך, אני מנצל הזדמנות זו לתת חשיפה לכמה הרכבים שונים, לא ממש רוקנ'רול, לא ממש אינדי שמינדי, הם קצת יותר ארצישראליים, לדעתי הם בכיוונים הנכונים, דחיפה קטנה קדימה, אינשאללה גם מופע פה ושם בעיר הקודש תל אביב וההכרה תגיע, בינתיים ההדמנות שלכם, הקוראים, להתרשם, לשמוע, ולהציץ.
צליל מיתר חלוד של גאולה…
זהו שיר חדש כחלק מפרויקט חדש לאלבום בכורה של הרכב מעניין בשם "חי והקיימים". מדובר בהרכב מיוחד שמונה שלושה חברים: חי אלעזרי – זמר וגיטריסט, נועם הרטמן – בסיסט ומפיק מוזיקלי וגיא ויטנברג – כינור.
ההיכרות ביניהם התחילה לפני כעשור במסגרת לימודיהם ב"רימון", מאז דרכיהם המוסיקליות והאישיות לא נפרדו. הכימיה הזו בהחלט מורגשת במוזיקה שלהם, המושתתת על שילוב בין הכינור להרמוניות קוליות, אשר תופסים יחד חלק משמעותי בשירים, מילים הנוגעות בתחומים מגוונים של החיים.
צליל מיתר חלוד של גאולה
מילים ולחן: חי אלעזרי. הפקה מוסיקלית: נעם הרטמן
הגעת לשלב האמיתי בדרכך \ מעכשיו אתה לעצמך \ היום אתה בוגר הרי נלחמת בצבא \ ואולי רכשת איזו השכלה \ וכבר עשית את הטיול שלך \ אז מעכשי ועד שתמות תתחיל לפעול באחריות \ סטטיסטיקה קובעת שהרוב זה מציאות \ אם לא תחסוך מיליונים עד לגיל פרישה \ אתה תחיה בצער \ אזרח יקר עובד מעכשיו תשתעבד \ מהעתיד צריך להיות חרד \ תחסוך את ההווה כי הוא לרגע רק שווה \ איך שהוא נדלק הוא כבר כבה \ והשעון לא מחכה \ אז מעכשיו בסבלנות תתחיל לסבול את המציאות \ סטטיסטיקה קובעת שבסוף צריך למות \ אם לא תרכוש חלקה קטנה ופוליסה \ מה יישאר לילד? \ רוצה לנוח על נוצה כחולה, גבוה לקטוף כוכבים \ צליל מיתר חלוד של גאולה ופחד מכה בתופים….
האזינו וצפו בסינגל קליפ הראשון, לטעמי הוא ממש רלוונטי להתרחשויות החברתיות האחרונות..מדובר ב"דוקו- קליפ" (קליפ דוקומנטרי), שמתעד את יומו ודרכו של "האיש מאיילון", אהרון טרגן, מביתו לנתיבי איילון. אהרון, אדם יחיד ומיוחד שחי "בזרם משל עצמו", מייצג את האנטי-תזה לטקסט של השיר. הצפייה בקליפ גורמת לצופה לחפש את מיקומו בין שני הקיצונים שהשיר והקליפ מציגים – המיינסטרים החברתי על הפחדים והציפיות שהוא משריש בנו, לעומת ההתנתקות המוחלטת מהסטטיסטיקה והנורמות החברתיות. ניקי אילן, במאי סרטים דוקומנטריים, ליווה את אהרון במהלך צילומי הקליפ ללא בימוי, העמדה או סטיילינג, כאשר הלהקה מצטרפת באופן בלתי מתוכנן במהלך הצילומים..
כל מה שנראה בקליפ – משקף את האמת ביום הספציפי בו צולם
על קראוון בקצה המדבר…
תארו לנגד עיניכם את קצהו של מדבר יהודה, אדמת טרשים, גבעות צחיחות, צבעי האדמה משתנים חליפות, השבר הקטטוני יוצק צורות פיסוליות מעניינות באדמה, פה ושם ישוב בודד, קצת קראוונים, כמה בקתות קש וסכך, עיזים, חורשה קטנה, פיסות ירק מצהיבות ושקט ושלווה, בדיוק המקום לנוח בסוף שבוע באיזה צימר הצופה לשדה הקרב של הסיקריקים במתייוונים…
גם במקום נידח שכזה מתנגנות להם מנגינות, מדובר בהרכב צעיר בשם "קרוואן 187" להקה מאיזור ספר מדבר יהודה, המנגנת שילובים של רוק עם מוזיקה אתנית, בלוז ומוזיקת נשמה יהודית. מדובר באנשים צעירים מעל גיל 30, משפחות וילדים, שחיפשו את שלוות החיים בשולי המדבר לצד תעסוקה מתאימה ומגוונת, שאת יצירתם משלבים בצוותא במוזיקה מעורבת צלילי רוק לצד סולמות מזרחיים, צלילי המדבר והעיר. הלהקה החלה את דרכה לפני כשלוש שנים כאשר נפגשו באחד מהקרוואנים בישובם, אט אט הצלילים התחברו, התבשלו, מילים נוצקו ולאחר שנתיים של הופעות בספר הרחוק השיקו את אלבום הבכורה שלהם בל"ג בעומר האחרון, חברי ההרכב הם – ערן חזן – שירה, גיטרה אקוסטית, בנימין ווסרפוגל – שירה, גיטרה חשמלית, עמית גולן – גיטרה בס, אביעד שקולניק – תופים, ארז דגן – מפוחית.
הנה, כאן ההזדמנות להאזין לאלבום ואף לרכשו במחיר סמלי
וגם וידיאו קליפ של אחד הקטעים האינסטרומנטליים באלבום – Desert Rain
ההבטחה של תומר טלמור
בתומר והמוסיקה שלו נתקלתי לראשונה אתמול, במהלך בדיקה יומית מה חדש בבנדקמפ בגיזרה הישראלית, שיר יחיד שהעלה תפס את אזני והמשכתי בכיוון, זמן קצר אחר מכן הצלחתי גם לתפוס שיחה עם תומר, מדובר בבחור צעיר כבן 24 מחיפה, את נערותו בילה בין היתר בלימודי תקשורת ומוסיקה, אוחז בגיטרות עימן עשה את הבגרות שלו שכללה רסיטל במוזיקה. תומר כותב שירה ופרוזה ואף הספיק להעלות כמה וכמה סקיצות מהחומרים לאתר "במה חדשה", ואמנם תומר רואה את דרכו בעתיד בתחום הכתיבה ומעתד ללמוד תואר אקדמאי בספרות כתיבה יוצרת.
לדידו המוסיקה היא מעין ריפוי בעיסוק ולדבריו השירים המעטים שהעלה לאחרונה לבנד קמפ הנם דגימה מתוך רפטאור שירים רחב יותר, תומר מתכנן להתחיל בהופעות יחד עם חברו טל וייסבוך, אף הוא גיטריסט ויוצר מוכשר ויודע שהדרך להכרה הרחבה היא עדיין ארוכה.
הנה השירים, תאזינו.
לי לא נותר אלא לאחל לתומר הצלחה בתוכניותיו ולתת לו את הבמה כאן בבלוג לחשיפה נוספת מול קהל אוהבי המוסיקה, תאזינו, יש כאן משהו שיוצא מהלב.
הנה עוד סקיצה מוקדמת "לא מאוחר" בבמה חדשה
ואם תרצו, אין זו אגדה…
"אם תרצו – אין זו אגדה", במילים אלו בחר בנימין זאב הרצל לחתום את ספרו על מדינת יהודים דמיונית, אוטופית;"אלטנוילנד" – "ארץ ישנה-חדשה" (בתרגומו של הסופר סוקולוב לעברית: "תל-אביב"). במילים פשוטות אלו הפך הרומן הצנוע לחזון, ודמותו של הרצל נחקקה בלבבות כחוזה המדינה היהודית.
"רק אנחנו היהודים יכולנו לעשות את זה, רק אנחנו לבדנו. רק אנחנו יכולנו לייצר את החברה החדשה הזאת ואת צומת התחבורה הזה. דבר גרר דבר. הדברים יכלו להתממש באמצעותנו, בזכות הגורל המיוחד שלנו. כדי להגשים הכול היו דרושים הסבל הרוחני שלנו, הניסיון הכלכלי שלנו הקוסמופוליטיות שלנו". כך הרצל בתבונתו חוזה את העתיד.
הספר "אלטנוילנד", שהרצל כתב בשנת 1902, יצר תקווה לריבונות יהודית בארץ-ישראל המחודשת, המיושבת, המיוערת והמתורבתת ולחברת המופת שתקום בה. במקרו הרעיון קרם עור וגידים, כיום לצערינו מתגלות הצלקות…
כך גם הרעיון העומד מאחורי חברי להקת "אלטנוילנד" הלהקה שהשיקה לפני ימים ספורים את אלבום הבכורה שלה הנקרא "לצאת מהתמונה".
אלטנוילנד הם – עידו בסון – שירה, גיטרות, יוסי ג'ימי- גיטרת בס, אודי (צ'יקו) גלברט- תופים, ג'סיקה רוז – סינטים ונמרוד גלבוע- גיטרות.
להקת אלטנוילנד פועלת משנת 2008 בסצנת האינדי רוק. בדרכה הופיעה במקומות רבים ושונים בארץ. לא בדומה לחזון האוטופי שעל שמו נקראו, בוחרים חברי אלטנוילנד להגדיר עצמם כלהקה א-פוליטית המתמסרת ליצירה כתקשורת נאורה.
מבחינתם אלטנוילנד היא מסע מחשבתי פילוסופי רומנטי ובהחלט לא מתפשר. בעזרת מוסיקת רטרו אלטרנטיבית, שילובה במוסיקה אלקטרונית עכשווית וטקסטים רגישים לוקחת הלהקה את הקהל אל חזון אוטופי מוסיקלי חדש מסקרן ומרגש.
מבחינתי נסגר כאן מעגלו של הפוסט עם השיר מתוך האלבום, "נלחם" באמצעותו מנסים חברי ההרכב עם מילותיו של עידו בסון, להעמיד אותנו, העם מול האמת הכואבת, מול המאבק המתחולל כאן זה הקיץ השני, מאבק של האזרח הפשוט היחידני אל מול מערכות הכוח השלטוניות שדשו ולשו את החזון הנפלא, האוטופי למעין מפלצת קפיטליסטית שאזרחיה הווים את המזון לענקים.
"אותה תחושת זרות, מלווה כל הזמן, במחתרת הזו יש מקום לכולם, בוא נעמיד פנים, להילכד בשיטה זה ממסד מצוין / האווירה כאן לא ברורה, אין מספיק כסף אין מספיק זמן, תאמינו בי, תראו את הדם, על מה אני נלחם , על מה אני נלחם / אלוהים גדולים שלי, על מה אני נלחם".
כך גם בשירים הנוספים – "פחדים", מאבק נואש בשדים, מי הם אותם שדים?
השדים יוצאים הלילה / משחקים במחבואים / תנסה לתפוס ביד את / ראש מלך השדים / הרוחות תבאנה / תארובנה בפינות / הזהב ייפול מלמעלה, לקשט מאורעות…
ובשיר "בשקט", המסתיר את הכאב
עשה הכול בכאב גדול / בלי תחושה / הם לא הבינו / בחדר גדול קירות עמומים / טובע עם כל המילים / מניף את הידיים לצדדים / השמיים לא באמת שחורים / יום אחרי הכול מתבהר / אין משמעות לא מפחד יותר…
