יום חמישי, אוקטובר 29, 2026

זה כל הסיפור, עופר פריאון באלבום חדש

על עופר פריאון, היווניה הגדולה שמחה, כעת עומד להשיק אלבום שני, כל הסיפור, מילים, צלילים, מראות ותאריך לרשום ביומן. חקר, ערך ומגיש – יובל אראל. 

עופר פריאון. צילום: אורן ענבי, יח"צ
עופר פריאון. צילום: אורן ענבי, יח"צ

עופר פריאון מי שניגן כגיטריסט בלהקת "היוונייה", הלהקה שהתפרסמה באמצע שנות התשעים עם אחד הלהיטים הגדולים של אותה עת – "היווניה הגדולה שמחה" סיים לאחרונה ליצור אלבום שירים חדש "כל הסיפור".

עופר שמאז ימיה הפרועים של היווניה, לקח מעין פסק זמן תקשורתי ופנה למסלול יצירה צנוע ושקט, הספיק לבלות שנה בהודו, שם אגר חוויות אותן הפך לטקסטים, לאחרונה חזר ארצה ועסק בטכנאות קול והפקה מוסיקלית בתוכניות טלויזיה כאח הגדול, ארץ נהדרת.

אבל הזבוב הזה שמתרוצץ לכל מוסיקאי, כותב ויוצר בראש לא נתן לו מנוח, הוא הקים אולפן ביתי שבו הקליט את השירים שכתב והלחין. בשנת 2008 הגיח לאוויר העולם אלבום בכורה אישי, "נחיתה רכה".

עתה לקח עופר את מחשבותיו, שיריו ולחניו וביחד עם יניב דגן כמפיק מוזיקלי שותף, יצר פריאון עולם עשיר בצבעים ומנגינות, כשהרעיון המנחה היה "לתת למים שקטים לחדור עמוק".

עופר פריאון מתאר בכל שיר באלבומו החדש "כל הסיפור" חלק ממערכת יחסים קצרה ומשמעותית בין גבר לאשה.

שנינו נעשה את כל מה שאפשר \ כי נשאר לנו רק עוד שבוע \ כשירד הערב את תשכיבי את הילדים לישון \ לא הרבה אחרי כבר אגיע והאור יחכה בחלון \ הכלבים קצת ינבחו \ את תפתחי את הדלת \ אחרי כמה שניות תתחיל האהבה \ היינו צריכים את זה מאוד \ וזה הגיע אחרי הרבה זמן \ נשים מוסיקה \ אבל לא רועשת \ רק לא להעיר את הילדים \ שנינו יודעים שזה לא יכול ללכת \ כמה שרוצים \ נעשה אהבה בשקט \ ואני לא אוכל להישאר \ עוד נכונו לי ולך ימים קשים \ אבל לא נרצה לוותר על זה כל כך מהר

כך שירו "שבוע" מתוך האלבום החדש, האזינו לכל האלבום החדש כאן במחנה הלהקות.

קל מאוד להתחבר לשירה של עופר כמו גם ללחן, וכמעט לגעת במסע שעובר בחיפוש, ליד, קרוב, כמעט. המבט האופטימי והמכיל שגדוש בתובנות עמוקות הוא שהופך את האלבום ליצירה נגישה שרוצים לשמוע שוב ושוב ולאמץ  קרוב לחיק.

עופר מתאר מערכת יחסים טוטאלית של יינג ויאנג. שיכרון ההתאהבות והמתח שבין אהבה לתשוקה תוך חיפוש אחר תשובות במקומות שלא תמיד מוצאים אותן, עד לכדי הרס עצמי, והקתרזיס שבהבנה, שמתוך כאב הפרידה צומח משהו חדש.

המבט האופטימי, המכיל והמלא בתובנות עמוקות וכנות, הוא זה שהופך יצירה מוזיקלית זו לנגישה ולכזו שרוצים לשמוע שוב ושוב ולאמץ.

באלבום נטלו חלק בין היתר: מאיה בלזיצמן, יקיר בן טוב (הקרטל), ספי ציזלינג רמירז, אלון עדר, כך גם מלווים אותו עומר הרשמן בגיטרה, דן קרפמן בגיטרת בס ורן יעקובוביץ בתופים, קולות ושירה אליה סממה.

האלבום יראה אור בהוצאת הייפדליטי בחודש מאי, הופעת ההשקה תיערך ב- 15 במאי, 22:00 בתיאטרון תמונע, ת"א

קטעי וידיאו

הלהיט משנות התשעים – היווניה הגדולה שמחה

משירי האלבום החדש, מתוך מופע בבר גיורא בתחילת החורף

משהו מתחיל

מדרכה הולנדית

הכי חדשים

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

כל העיר יודעת: איתי ומור כובשים את מנורה

יש משהו מרגש בלפגוש אמנים בתחילת הדרך, לעקוב אחר הצעדים הראשונים שלהם, ואז לראות אותם כובשים במות...

ללכת שבי אחריו: רובין וויליאמס מפנה את הבמה ליחזקאל לזרוב

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שמלווים אותנו שנים בזכות הרעיונות שהותירו אחריהם. "ללכת שבי...

מקיסריה לבית המדרש: בר צברי, בניה ברבי ועמיר בניון

רק לפני ימים ספורים עמד בר צברי על במת אמפי קיסריה וחגג את מופע הבכורה שלו במקום....

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...