דיווח מהשטח

פעם שלישית גלידה…

מופע לילי של להקת אנרגיה חולנית, פסיכדליה במיטבה, לבונטין 7, 13.03.2012 בין היום למחר. היה, צפה, שמע, צילם והשתומם – יובל אראל. מתפרסם גם בפורטל הנשים "סלונה" ובפורטל "בילויים".

מבט לאופק...אנרגיה חולנית, לבונטין 7. צילום: יובל אראל
מבט לאופק...אנרגיה חולנית, לבונטין 7. צילום: יובל אראל

את להקת אנרגיה חולנית ראיתי לראשונה באחד מהערבים של מועדון הרוק הישראלי, היה זה ערב המוקדש לסיד בארט המנוח, המוסיקאי הפסיכדלי שהיה חבר בלהקת פינק פלויד בשנות השישים המאוחרות, להקת אנרגיה חולנית זומנה לביצוע אחד מקטעי המחווה שנוגנו באותו ערב.

להקת אנרגיה חולנית הוקמה בשנת 1992, בעיצומו של גל להקות הרוק הישראליות של תחילת שנות התשעים. הלהקה עברה גלגולים רבים, חברי להקה באו והלכו, כשמספר חברים שומרים על עקביות בשנים האחרונות.  בין חברי הלהקה השונים, ניתן למנות את אריה פיין, אורטויה לאדנר, קארין אופיר, אפרת כהן, רננה רז, נעמה שנדר, תכלת סמל, אריאל קרס (השפן הנכון), יובל קיינר (זקני צפת), אלידע רמון, זאב התשבי, בני בן אפריים, מיקי אנגל, אליס די., אריק טיקמן לגרקוויסט, לילך נסטוביץ’, אריה הספרי, ג’ונתן גוטסמן, רודי ברזין (המצב השלישי), זוהר להט, ענאל יונס, גלעד אחיטוב, שרית שצקי (אטליז), רועי נדל (היהודונים), ועוד רבים אחרים.

פרסומת
מינד דה גאפ, אנרגיה חולנית, לבונטין 7. צילום: יובל אראל
מינד דה גאפ, אנרגיה חולנית, לבונטין 7. צילום: יובל אראל

הקו הפסיכדלי הוא הקו המאפיין את סגנונה של הלהקה, רוב ההופעות של ההרכב מהווים מעין מיצג אאודיו ויז'ואלי המעוטר בסרטונים הנערכים ונוצרים בידי יונתן גוטסמן, חבר הלהקה האחראי על האספקט המיוחד הזה.

מאז שראיתי את ההופעה ההיא סימנתי לי באחד התאים הקטנים שבתחתית המוח לדאוג ולצפות בהם שוב, לראות אותם בהופעה מלאה, עם החומרים שלהם, במהלך השנה האחרונה פספסתי כמה הזדמנויות בגלל פציעה קשה שלי. באחד מימי שישי האחרונים הגעתי לצימר לנסות ולתפוס הופעה שלהם, גם הפעם זה התפספס לי בגלל לוח זמנים לחוץ ומחוייבויות משפחתיות, הספקתי לראות את הילי ילון, אחת הסולניות של ההרכב בדואט עם להקת השקרנים וכמובן לצפות בסרט הגלידה הפסיכדלי שלהם

אנרגיה חולנית, פסיכדליה להמונים. צילום: יובל אראל
אנרגיה חולנית, פסיכדליה להמונים. צילום: יובל אראל

אמש סוף סוף הגיעה ההזדמנות לראות מופע שלם מתחילתו ועד סופו הבלתי צפוי, עשרת חברי ההרכב ניצבו אמש במרתף של לבונטין 7 ממש ברגעים המבדילים ומפרידים בין יום אחד למשנהו ונתנו לקהל שהעיז להגיע מופע פסיכדלי אנרגטי, צלילים, מראות ותנועות השאובים ישירות מהמפץ הגדול, אין דרך אחרת לתאר מופע שכזה, נטול חוקים, נטול שבלונות, אנרגיה רצופה של מקסם מוסיקאלי, הן צורחות, מיללות, מיבבות, מקפצות ולא נחות לרגע, לוקחות את הפסיכדליה הלאה הלאה אל מעבר למובן מאליו, גם קקטוסי הענק בדרום אמריקה אינם יכולים לשנות כהוא זה במנגינות הללו, הנגנים מאחוריהן נותנים את הקצב והמלודיה, מי שלא היה, מי שלא העיז, מי שלא שמע, נשאר מאחור, מאחור, מאחור…

פרסומת

את הצלילים והמראות תוכלו להכיל עם שלושת הסרטונים המוטמעים כאן למטה…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150660143074654.411481.721654653&type=1&l=7d74064c1e

וידיאו

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

תגובה אחת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: