אם ננעלו, מי יפתח?…

מה גורם למוסיקאים רבים היוצרים ומופיעים באורח שוטף ופעיל ליטול חלק בהתמודדות כאמנים מתחילים בתוכניות המוסיקה ריאליטי בטלוויזיה? מי בתמונה? למה ומדוע?, יובל אראל מנסה לבחון זוויות מסוימות בתופעה ולמצוא מענה.הכתבה מתפרסמת גם ב"אתר העיתונאים מגה פון" 

הערה: כתבה זו הוכנה בשלהי השבוע החולף, אמש, לפני פרסומה, הודחה אחת המוזכרות בה, מיכל גבע, מהתוכנית "The Voice" במהלך דו קרב שירה, מבחינת מיכל זו לא אבידה כל כך קשה, היא מתכוננת להופעה האמיתית שלה שתתקים בתאריך 29 לחודש בשעה 20:00 באוזן בר בתל אביב. כנסו, תעשו אטנדינג.

לפני מספר שנים עם פריצתה של הטלוויזיה המסחרית לחיינו בדמות עשרות ערוצי שידור וביניהם כמה וכמה ערוצי מוסיקה שונים ומגוונים הרימה הרשות השנייה את הכפפה והעניקה רישיון להקמת ערוץ מוסיקה ייעודי מקומי בשנת 2003 לחברת מימד אשר גייסה את יואב קוטנר, עורך מוסיקלי בכיר וותיק בגלי צה"ל לנהל את הפאן התרבותי בערוץ המתהווה, ערוץ 24.

חותמו האישי של יואב קוטנר כעורך מוסיקה מקומית איכותית הונח מיד עם שידור הקליפ הראשון שפתח את הערוץ – "רד מעל מסך הטלוויזיה שלי" של רמי פורטיס מתוך אלבומו הראשון, קליפ שהופק על ידי הערוץ.

חמש שנים תמימות הייתה חגיגה מוסיקלית מקומית, מרקע שדלק בכל בית והביא את בשורת המוסיקה הישראלית לכ-ו-ל-ם.

או אז הביזנס נתן את קולו, מסיבות כלכליות נרכש חלק נכבד של הערוץ בידי חברת קשת, אחת מזכייניות הערוץ השני, יואב קוטנר סיים את תפקידו, סדרת תוכניות ריאליטי בדמות האולפן השקוף הנודד השתלטה על הערוץ ותוך זמן קצר גם הקוד המוסיקאלי השתנה, המיינסטרים והאלטרנטיבי נדחקו הצידה לטובת שופר תעמולתי עסקי למוסיקה הימתיכונית, הקוד האתי בבסיסה של הרשות השנייה לפיו היא תפעל לקידום היצירה העברית הישראלית עבר תהפוכה…תגובות מחאה של כמה כתבי מוסיקה בכירים שנתחו את התופעה לא הועילו, הכח שפעל בפן המסחרי המשיך בדרכו.

כעת החלה תקופה עצובה ליוצרים המקומיים שלא פעלו בז'אנר הים תיכוני, למעט אמנים ספורים הנחשבים למובילים במיינסטרים ומגובים בחברות הפקה, שיווק והפצה מהגדולות בשוק, נותרו למעשה מאות אם לא אלפי מוסיקאים צעירים, יוצרים מקומיים שאינם מסלסלים, מחוץ למרקע, ובכך מחוץ לתודעה הציבורית.

האלטרנטיבה הייתה רשת האינטרנט ומועדוני ההופעות הקטנים, כך פרחו להם הבארבי, האוזן בר, בלום בר ואחיו הצעיר סאבליים, תיאטרון תמונע, לבונטין 7 ועוד עשרות ברים ופאבים קטנים שנתנו במה ליוצרים מקומיים השרים בעברית או באנגלית, השימוש במייספייס וברשתות מוסיקה חברתיות נוספות הלך וגדל והתודעה הפכה וירטואלית.

במקביל לכל התהליך הזה החלה לתפוס תאוצה תוכנית הטלוויזיה "לא נפסיק לשיר – כוכב נולד", ששודרה בשנת 2002, במסגרת שידורי "קשת" בהנחייתו של צביקה הדר. תוכנית שנתנה במה לזמרים צעירים ואלמוניים לפרוץ לתודעה על ידי שיפוט של קהל הצופים בבית, התוכנית ששמה קוצר ל"כוכב נולד" הפכה החל מהעונה הראשונה להצלחה ולתופעה תרבותית. המודל הקלאסי היווה דריכת כוכבה של נינט טייב שהפכה בן לילה מנערה אלמונית מאחת מעיירות הפיתוח לסופר כוכבת כזמרת ושחקנית מבוקשת.

למרות ביקורת חריפה מצד כמה אמנים שהיוו את חוט השדרה של המוסיקה הישראלית כחווה אלברשטיין ויהורם גאון כנגד תרבות האינסטנט שהתפתחה, הפכה מתכונת התוכנית ללהיט המייצר כוכבי מוסיקה פופולארית.

את הרעיון להשתמש בהשתתפות בתוכנית זו החלו להגות בקול רם הרבה מאומני הסצנה האלטרנטיבית שהביטו בקנאה בטמפו המהיר בו דרכו וזרחו כוכבי האינסטנט הטלוויזיוניים החדשים מול הדרך הקשה והארוכה שהם עברו כדי להגיע לתודעה אך עדיין מצומצמת יחסית.

הסנונית הראשונה שעלתה על רכבת ההמונים הזו היו אסף שלם, סולנה של להקת מלכה באיה, להקת גולשים המנגנת רוק'נרול גרובי ופופולארית בקרב הצעירים בערי החוף, אליו הצטרף נדב הופמן, חבר ילדות של אסף, עד אז עוסק בכתיבת ביקורות על הופעות ומוסיקאים. הייתה זו מעין קריאת תיגר על תחום שהיה מוקצה מחמת מיאוס כהוויה מסחרית אל מול הפן האמנותי הזעיר, אך מסתבר כי כאשר לוקחים מוסיקאים איכותיים, המצליחים לשלב הרמוניה קולית, מקוריות וצבע ייחודי אפשר להשיג תוצאות, העפלתם של הצמד אסף ונדב לשלבים הגבוהים בתוכנית כוכב נולד 9 ופריצתם לתודעה הציבורית ה-ר-ח-ב-ה הביאה מבחינתם את התוצאה הראויה – חשיפה. כיום השניים פועלים סביב בוקינג מרשים ברשת מועדוני זאפה היוקרתית ומעמידים מידי פעם הופעות מלאות קהל.

במקביל להצלחתה המסחרית האדירה של תוכנית "כוכב נולד" בבית חברת "קשת", השיבה החברה המתחרה על פיסות השידור בערוץ השני "רשת" להרים את הכפפה ולקנות את זכויות ההפקה של המודל ההולנדי  "The Voice" , מתכונת מקצועית במסגרתה ארבעה מוסיקאים מוכרים ובכירים – מנטורים, בוחרים בדרך ההאזנה בלבד במועמדים חדשים לנבחרות המתחרות בינן לבין עצמן בדרך לפופולאריות בימתית ולחוזה הקלטה בינלאומי בהליקון.

התוכנית מתנהלת בפן האמנותי על ידי יהודה עדר, שעוסק בין היתר בניהול בית הספר למוסיקאים רימון, ובשונה מתוכניות אחרות כאן שמים דגש רק על קולו של האדם ולא על מראהו.

גם לפלטפורמה זו החלו ל"התגנב" כמה מוסיקאים צעירים, בוגרי בתי ספר למוסיקה כרימון ואחרים, שכבר עשו קריירה מסוימת בתחום אם כי באותה סצנת מועדונים וחיי רשת וירטואליים שהזכרתי בתחילה, לאחרונה היינו עדים על דריכת כוכבן של שתי זמרות המוכרות היטב בסצנה האלטרנטיבית, מיכל גבע, וסיוון טלמור אשר הופעתן בתוכנית, כל אחת בנבחרת אחרת אם כי אלו המסומנות כמוקד לאמני האלטרנטיב ומיינסטרים ולאו דווקא לזרם הים תיכוני, זכתה לחשיפה יותר מהרגיל ולתשומת לב רבה. כך גם גדי אלטמן, מי שהיה סולנה של להקת "בוטן מתוק בקרקס" ו"הפליינג בייבי", מנסה את מזלו לפרוץ למגה תודעה הציבורית.

אני סבור שאכן נמצאה דרך הביניים לשלב מחדש את המוסיקאים העצמאיים במפת המוסיקה המקומית, במוקדי החשיפה הגדולים ולאפשר את דריכת הרגל העצמאית במקום שנתפס באופן שרירותי ומסחרי גרידא בשנים האחרונות בידי הגל המסחרי והמוסיקה הים תיכונית.

בהזדמנות זו מן הראוי להזכיר כי תוכניות מוסיקה אלטרנטיביות נוספות פעלו ופועלות על מסכי המרקע בערוצים אחרים, ינשופים בערוץ 8 במסגרת שידורי הוט, גם את התוכנית מוסיקה היום בהנחיית קורין אלאל בערוץ הטלוויזיה החינוכית במסגרתה מועלים שידורי מופעים של אמנים ישראליים,

חומר לקריאה:

נדב לזר ב"אטמי אוזניים", מה שהיה פעם הבלוג של מוסיקת השוליים האלטרנטיבית על "מי הרג את תוכניות המוסיקה בטלוויזיה", תקראו.

http://earplugs.haoneg.com/mi-harag-et-tochniyot-hamuzika

חומר לצפייה והאזנה:

היו ימים, פורטיס חונך את ערוץ 24

אסף ונדב, העבודה מתחילה אחרי התהילה

מיכל גבע, מרגשת בתוכנית הריאליטי

סיוון טלמור, מי חוטף אותה?…

גדי אלטמן, בוטן מתוק בטלוויזיה