דיווח מהשטח

מאפיה של שלוש נשים…

כאן אספר את סיפורן המוסיקלי של שלוש נשים, רוקרית, פולקרית וכוכב חדש, שלושתן משיקות אלבומים חדשים וטריים, הן גם יוצאות לסדרת הופעות, האזין, הלך ויילך, מביא את הרשמים, האורות והצלילים – יובל אראל.

כאשר השיח הציבורי בשבועות האחרונים נסב סביב העניין של הדרת נשים, כן ולא, חשבתי לעצמי שזהו נושא הראוי לתגובה, השבוע מזדמנת לי האפשרות להתעסק אך ורק בנשים, ביכולות המוסיקליות שלהן ובאיכות המצוינת, אספר כאן על שלוש זמרות, יוצרות, כותבות ומלחינות שחובה עליכם להכירן, להאזין להן ואף להגיע להופעותיהן, אני חושב שזו תגובה הולמת.

מאפיה של ירונה אחת…

פרסומת

רשמי מופע השקה וסקירת האלבום החדש של ירונה כספי "מאפיה של אישה אחת", לבונטין שבע, ת"א. רביעי בלילה 18.01.2012 23:00.

ירונה כספי, מאפיה של אישה אחת, לבונטין שבע. צילום: יובל אראל
ירונה כספי, מאפיה של אישה אחת, לבונטין שבע. צילום: יובל אראל

המפגש הראשון שלי עם ירונה כספי היה בכלל בסלון ברלין במתכונתו הישנה, שמה, בפאתי שכונת כרם התימנים, בחדר אחורי בחנות בגדי היפסטרים\ות, בצהרי יום שישי, האחד במאי 2009. היה זה כמעט מופע אישי ואינטימי, אז, עם גיטרה אקוסטית בלבד שבתה את ליבי, בשירתה הישירה, בוטה מעט, ודי מלודית.

מאז זרמו מים רבים בנהר, ירונה הספיקה להשיק אלבום נוסף, "אגו", בהפקתו של אור בהיר, אני הספקתי לצפות בהופעותיה מעת לעת. אמש הגעתי למפגש נוסף עם ירונה – מופע חגיגי לרגל השקת אלבום רביעי במספר – "מאפיה של אישה אחת".

פרסומת

האלבום החדש שלשמו התכנסו בשעת לילה מאוחרת במרתף של מועדון לבונטין שבע כמה עשרות אוהבי מוסיקה הוא פרוייקט שונה וייחודי, באלבום זה מפתיעה ירונה  בתריסר יצירות מוסיקליות שכתבו משוררים שונים, ישראלים, ערבים ואפילו נשים שהגיחו מעבר למסך הברזל, את מלאכת הליקוט החלה בעקבות עבודה ממושכת עם משוררים, עובדה שהותירה במגירתה חומרים רבים.

הטקסטים המיוחדים של רחל חלפי, יהודה עמיחי, מירון איזקסון, אווה ליפסקה, ילנה שוורץ ואחרים הולחנו בידי ירונה כספי ועובדו יחד עם עמית מגן , בוגר ומרצה במכללת BPM למוסיקה, סאונד והפקה.

תהליך ההפקה כולו התבצע באולפני המכללה, שלקחה את הפרויקט תחת חסותה, כאשר מגן מפיק ואחראי יחד עם כספי על העיבודים והנגינה והמנהל הפדגוגי של המכללה יריב עציון מלווה את הפרויקט מקרוב ואחראי גם על המאסטרינג.

ירונה כספי, זמרת עוצמתית, אלבום רביעי. צילום: יובל אראל
ירונה כספי, זמרת עוצמתית, אלבום רביעי. צילום: יובל אראל

ירונה היא מוסיקאית אחרת, בשל הגישה הרוקנ'רולית שלה, בשל הסגנון המיוחד שפיתחה, היא יודעת להוביל את הטקסטים שבחרה למחוזות הראויים להם במוסיקה, כך היא עושה עם השיר שפותח את האלבום, שירה של המשוררת המרוקנית, עזיזה  אחדיה עומר שקוארי – אל תבקש ממני רשות, שיר שכבר הפך ללהיט המתנגן ברשת – הוא שיר שמייצג יותר מכל התרסה נשית והבחירה בו איננה מקרית. הוא מגיע דווקא מהעולם הערבי הסגור והמקובע המתעורר עכשיו. הוא כמובן מייצג גם התרסה אישית של ירונה, שאינה מבקשת רשות מאיש כדי לתפוס את מקומה כיוצרת השיר מורכב מפתיחה כל כך קסומה המובילה את המאזין במהירות אל קריאת התוכחה ההופכת בהמשך לקריאת קרבה אהבה ומסירות בהכנעה, המתח המלווה את הצלילים מוסיף נופך דרמטי…

אל תבקש ממני רשות | הסתער אל תוכי | השתלט עלי | כי איש עד היום לא הצליח | להגיע עד אלי | אם תמרוד בכלל של האחרים | תצליח להגיע עד אלי…

או הלאה בשירו של המשורר רוני סומק, שעל שמו קרוי האלבום בהשאלה – מאפיה של איש אחד, הלקוח מתוך ספרו "מחתרת החלב" שיצא בשנת 2005, במקצב מהיר וליווי מוסיקלי חצי אלקטרוני היא יודעת לתמצת במשפטים הקצרים את שלל יכולותיה הווקליות וסגנונה המיוחד, ממש כמו כוסית וויסקי סינגל משובח…

את שקי האור ששדד מהשמש | אנחנו משחדים אברים מברך עד גבה, | גונבים יהלומי זעה, | חופנים יד בתוך יד | ומתכוצים בקצה המיטה כמו מאפיה | של איש אחד

אחרי שירונה נגעה בשני המגדרים  והעמים, יהודים, ערבים,  נשים וגברים,  היא מנסה לגעת גם בנציגה של אחת ממעצמות התרבות הפיוטית, רוסיה, כן, המשוררת ילנה שוורץ, שהלכה לעולמה לפני כשנה וחצי, ילנה שוורץ מחוברת הן למסורת השירה הרוסית והן ל שירת העולם.  שיריה תוססים, צורבים, ומעוררים תהיה זועמת והתרגשות שערורייתית, מה שירונה עושה לילנה הוא פירוק לגורמים ויציקת מטען אישי לתוך המילים במנגינה והעיבוד המיוחד.

אהבה תקיץ מעירפוליה | תשתומם: מה זה היה | שלוש מאות שנה, נדמה לי | נמשכה ההזיה.

ירונה לוקחת את הרוקנ'רול הפרטי והמיוחד שלה ומכסה את התמלילים במנגינות קוצפות, מהירות ועשירות, להן היא מוסיפה את קולה המיוחד וההגייה הכל כך אופיינית לה ה- אאאאה…

אם החמצתם את המופע אז בואו תאזינו לאלבום, אפשר גם לרכשו באופן מקוון. האזינו, הכינו עצמכם למופע הבא…

ירונה כספי - מאפיה של אישה אחת. צילום: אניה גולה
ירונה כספי - מאפיה של אישה אחת. צילום: אניה גולה

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע החגיגי

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150528204664654.393721.721654653&type=

קטעי וידיאו מהמופע


יעל דקבלאום שמחה ועצב-  סקירת אלבום

יעל דקבלאום, שמחה ועצב. צילום:  ארכיון משפחתי דקבלאום
יעל דקבלאום, שמחה ועצב. צילום: ארכיון משפחתי דקבלאום

את יעל דקלבאום כולם לבטח מכירים, שליש מהטריו הנשי הבנות נחמה, יעל, נעמה וקרולינה כבר הפכו למושג מרכזי במוסיקה המקומית. במקביל לפעילותן זו הן פרשו כנפיים כל אחת להתנסות באופן עצמאי במסלול של יוצרות ומבצעות.

את יעל פגשתי לראשונה כיוצרת עצמאית ומאוד מקורית ונועזת כאשר השיקה את אלבומה Ground Zero, היא יצאה במסע עם תלת אופן מצויד במערכת הגברה וגיטרות במסלול שהחל ברחבת הכניסה למתחם סוזן דלל בנווה צדק ונמשך לאורך שדרות רוטשילד עד האוזן השלישית, מסע שלווה בתחנות בדרך בהן עצרה וביצעה כמה משיריה כאן ושם.

מסלולינו הצטלבו מעת לעת כאשר פגשתי בה בהופעות שונות בהן נטלה חלק, אם זה עם חברותיה לבנות נחמה, דנה עדיני וקרולינה אברץ כאורחת ואם זה במופעים בהם נטלה חלק כיוצרת עצמאית.

לאחרונה ראיתי ושמעתי אותה במופע Unplagged של להקת משינה במועדון הבארבי, שם הצטרפה יחד עם פיטר רוט להרכב המיתולוגי.

יעל דקלבאום, מופע סודי, האזור. צילום: יובל אראל
יעל דקלבאום, מופע סודי, האזור. צילום: יובל אראל

קולה של יעל הוא כישרון מולד, קול בעל צליל היכול להחזיק עצמו ללא ליווי של כלי נגינה, את אלבומה של יעל יש להניח על נגן במערכת איכותית, להתפנק על כורסא או ספה נינוחה, לעצום את העיניים ופשוט להקשיב ולהתענג על מלאכת המופת הזו, העיבוד וההפקה המוסיקלית שעשה יונתן לוי מעוררות השראה וכבוד, מעשה חשיבה כל כך נכון. הצלילים והגוונים מתיישבים להם בדיוק במקום הנכון, משאירים אותך לתהות על המילים ולנסות להבין בין השורות. יונתן לא עבד בחלל ריק, גם יעל, גם שאול עשת וגיל לואיס סייעו במלאכת העיבוד לפרקים.

לאחר האזנה ראשונה, תתעוררו, קחו לידיים את החוברת המצורפת לאלבום ותתחילו לדפדף, המראות יתנו לכם קצת תובנות מהיכן הכל מגיע, זהו אלבום זכרונות, זכרונות ילדות של יעל, משולב בתמונות מאז, במיוחד העטיפה בה רואים את יעל הקטנטנה על כתפיה של אביה, שהלך לעולמו לפני תקופה לא ארוכה, גם רשימת תודות נרגשת מאוד מצורפת בחוברת. מלאה חיבה ואהבה.

למרות שכלל השירים הוא טוב, והם נשמעים נעימים באוזן, אגע רק בשניים – השיר שפותח את האלבום, שיר הנושא "שמחה ועצב"  מיטיב להציג את יכולותיה הווקליות של יעל, קולה הענוג מושך את המילים ומשכין תחושת נינוחות נעימה ורכה. למרות שמילותיו עוסקות בסערת רגשות – שמחה ועצב, בריחה ופרידה.

אחד השירים היותר מיוחדים באלבום הוא למעשה שיר מחאה הצורב בלב בעם, שנת 2010, כתב אישום אקולוגי, כתב אישום על הון שלטון, שררה ותאבת בצע. זאת עוד לפני שפרצה לה מחאת האוהלים…

השינוי המהותי באלבום זה לעומת קודמו "גראונד זירו" הוא השימוש בשפה העברית, המקרב את המאזין, לפחות אותי, יותר לתכנים שנמצאים מעבר למנגינה, יש בו משהו שמזכיר את ההרמוניה של הבנות נחמה, מאוד. אך יחד עם זאת יעל עומדת כאן בפני עצמה, לבדה כקול העולה מבין הצלילים.

האלבום מגוון, אין בו כיוון אחיד, יעל נוגעת בנושאים ותחומים רבים, טוב או לא? תלוי במאזין, מה הוא מחפש? אלבום סיפור או איכויות הנוגעות בנושאים מגווונים…

יעל דקלבאום ויובל בנאי, יתארח במופע ההשקה. צילום: יובל אראל
יעל דקלבאום ויובל בנאי, יתארח במופע ההשקה. צילום: יובל אראל

יעל דקלבאום תשיק את האלבום במופע חגיגי שיכלול אירוח של חברי להקת משינה במרכז עינב לתרבות בתאריך 07.02.2012, שריינו לכם כרטיסים וזמן פנוי.

קליפ – לבדי – מהאלבום החדש

מסע השקת האלבום הראשון Ground Zero

מאיה הרמן, אלבום, סקירת האזנה

מאיה הרמן, עטיפת האלבום. צילום:  סטודיו דורון עדות
מאיה הרמן, עטיפת האלבום. צילום: סטודיו דורון עדות

מאיה הרמן היא משוררת, מלחינה וזמרת צעירה בת 23.  מאיה החלה לכתוב שירים מיד כשלמדה את הא'-ב', היא מנגנת על פסנתר מגיל תשע, והחלה להלחין בגיל 15. לדבריה הכתיבה הנה חלק בלתי נפרד ממנה, ולכן על מנת להכיר אותה כל שנדרש לעשות זה להקשיב לשיריה.

וכך עשיתי,  אלבום הבכורה של מאיה, ששמו למרבית הפליאה "מאיה הרמן", כולל עשר רצועות שירים שאת מילותיהם כתבה והלחינה, למעט שני שירים "זמן" ו"מלמטה למעלה", את הסיוע בהפקת האלבום קיבלה מהמפיק  המוסיקלי המוערך אמיר צורף (ג'ינג'יות, רוקפור, אביתר בנאי וסיון שביט) אשר נשבה בקסמה ופרש את חסותו המוסיקלית והאמנותית על האלבום.

סגנונו של האלבום הוא רוק אישי של זמרת יוצרת ובו טקסטים ישירים וכנים. הוא מעובד ומסוגנן באופן עמוק אך מרענן וכובש כאחד ואכן ניכרת בו החותמת הייחודית של המפיק המוסיקלי אמיר צורף.

קולה של מאיה עושה נעים באוזן, אתה נדבק אליו מהרגע הראשון, היא גם יודעת להשתמש במתת הזה בתבונה, בהקשבה לשירים שבאלבום האבחנה הראשונה שלי הייתה התחושה המלטפת שהקול משרה עליך, אתה דרוך לתפוס אותה בקטעים קטנים של שירה נקיה, היא יודעת להנמיך את הטון, למתוח אותך בציפייה ואז לשוב ולעלות בטון רועם ומלא אנרגיה.

בשלושת השירים הפותחים את האלבום אני חושב שמאיה ממצה את המסר שהיא ביקשה להעביר, "היי", השיר הפותח, עוסק במילותיו בפרידה מרומזת מחבר או בן זוג, היא יודעת לשחק במילים, בניסוחים, המשפט הכל כך ממצה את לב הרעיון "אתה מסתיר לי את עצמי", סיבה מספיק טובה לפרידה, גם בשיר הבא "זמן" מאיה עוסקת ביחסים בין אישיים, האם זו מערכת יחסים בין אב לבת? "כי עברית שפה דלה, לתאר חולשתי לרגשותיך", האם האב מנסה לנצור רגעים אחרונים של ילדתו הקטנה לפני שתפרוס כנפיים מהבית? מעין הבטחה מגוננת, "רק בקשי ילדתי"… גם השיר הבא, השלישי "מלמטה למעלה" שאמנם לא נכתב לבד, אלא יחד עם מירי פיגנבוים, מעביר סיפור מעניין, הסיפור של העיר הגדולה, העיר העברית הראשונה, נופך רומנטיקה על חוף הים, מאבק סמוי על זוגיות, הוא בנוי נכון, השיר הזה, המלודיה, המתח, העוצמה שעולה, כדאי לכם להאזין לו, אני מסמן אותו כאחת ההצלחות של האלבום.

מאיה פונה בסוף האלבום למאזינים – היא מספרת קצת על זיכרונות ילדותה, על התחושה שתמיד יש מישהו שמלווה אותה בדרך, כך גם עתה, באלבום, היא חשה שיש לצידה תמיכה ועזרה בדרך הארוכה, כעת, לאחר האזנה לאלבום ניתן יהיה לחגוג עם מאיה את השקתו במופע חגיגי שיתקיים במועדון זאפה ביום ראשון 22.01.2012, אורחים –  קורין אלאל ואמיר צורף, תהיה חגיגה.

קליפ רשמי –  היי

קליפ רשמי – זמן

קליפ רשמי – מלמטה למעלה

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: