דיווח מהשטח

אטליז, מופע אקוסטי בקונטיינר

מופע אקוסטי, להקת אטליז, הקונטיינר, נמל יפו, ליל חמישי 15.12.2011 22:00. היה, שתה, אכל, נהנה, צילם וגם התעצבן – יובל אראל.

לי טריפון, פייה קופצנית, אטליז בקונטיינר. צילום: יובל אראל
לי טריפון, פייה קופצנית, אטליז בקונטיינר. צילום: יובל אראל

אטליז (Eatliz) היא להקה ישראלית המנגנת רוק אלטרנטיבי ורוק מתקדם. שירי הלהקה מאופיינים בשירה נשית עוצמתית ועיבודי גיטרות עמוסים, אשר חרף מורכבותם שומרים לרוב על מבנה סטנדרטי של שיר פופ. שירי הלהקה נסמכים על מטווח רחב של ז'אנרים, ביניהם מטאל, רוק אלטרנטיבי, רוק מתקדם, פאנק (Punk), מוזיקה ערבית קלאסית, Surf Rock  ובוסה נובה, דבר המקשה על קטלוגם בז'אנר מסוים. חברי הלהקה עצמם מגדירים את המוזיקה שלהם כ"פופ מתוסבך"…

להקת אטליז, הידועה כהרכב האוהב לסקרן ולאתגר, לוקחת צעד נוסף למקום המפגיש בין פירות ים, שתייה חריפה, ריחות נמל דייגים וקורטוב תרבות. במסגרת ערבי המוסיקה הנערכים בימי חמישי החודש בקונטיינר בנמל יפו התקיים מופע כמעט אקוסטי של הרכב הרוק. על אטליז והופעותיה המיוחדות כתבתי כבר לא פעם.

פרסומת
גיא בן שטרית, אטליז. צילום: יובל אראל
גיא בן שטרית, אטליז. צילום: יובל אראל

 אתחיל בתיאור המופע עצמו ובהמשך אצליף בשוט…

בשעה עשר בדיוק, כפי שהובטח לי עוד בשעות הבוקר המוקדמות, החל המופע, חברי ההרכב, גיא בן שטרית בגיטרה אקוסטית, הדר גרין בגיטרת בס ושירה, אור בהיר בגיטרה חשמלית וגיטרה אקוסטית לחלופין, עומרי הנגבי על התופים, את מקומו הקבוע של עמית ארז בגיטרה השנייה תפס הפעם עומר הרשמן המוכר מההרכב פאניק אנסמבל, ההרכב של ירונה כספי ועוד. בחזית הבמה, לוקחת את כל תשומת הלב ובצדק, לי טריפון, הסולנית, אותה כבר הגדרתי בעבר כפייה קופצנית. לי אכן נתנה בראש לקהל שהתאסף אל מול הבמה, ועל כך בהמשך –  אכן, לי לא נחה לרגע אחד, היא קופצת ונעה, מתקרבת, מסתובבת, מניפה ידיה, קולה האדיר יודע לעלות למעלה בחוזקה ואף לרדת בעדינות ורוך.

כמה פעמים היא פשוט נתרה מהבמה הדי נמוכה, טיפסה ועלתה על השולחן המרכזי ונעמדה אל מול הקהל הרב שמילא את המקום, שרה, משתתקת, נותנת לקהל הרב שמתגודד סביב השולחן להמשיך ולשיר במקומה, שוב, אתייחס בהמשך לסוגיית הקהל… לי נתנה את כול כולה במופע, מופע שסגר למעשה כמעט את כל הפינות והגוונים בהם נגעו חברי ההרכב בניצוחו של גיא בן שטרית, להקת אטליז עברה כברת דרך ארוכה במהלכה נגעה ברוק על גווניו המתקדמים, הצליחה לסגנן עצמה עם שורת נגני תזמורת קלאסית בעיבוד מוצלח, לעשות זאת בפסטיבלים עממיים והנה עתה ניסיון נוסף במופע חצי אקוסטי, לא מצאתי נקודה אחת שלילית בכל המופע. הייתה זו חוויה מרטיטת חושים לכל הנוכחים. אין צורך בתיאורים נוספים של ליבת ההופעה, תתרשמו מהתמונות, צפו בקטעי הוידיאו המצפים לכם בתחתית הפוסט הזה.

פרסומת
לי טריפון, על השולחן, הקונטיינר. צילום: יובל אראל
לי טריפון, על השולחן, הקונטיינר. צילום: יובל אראל

וכעת כמה הצלפות שוט מכאיבות לצד לטיפות…הקונטיינר ידוע כבית אכסניה למאכלי ים מיוחדים, אלכוהול טוב וערכי תרבות הנעים בין תערוכות מתחלפות, מיצגים, מופעי מוסיקה שונים ופיזוזים, לטעמי, מעבר להיותו של המקום מתחם לשתיה ואכילה עם חנייה צמודה, הוא מסומן אצלי כמקום שמארח מופעים איכותיים, בדרך כלל בחינם!!! ובעיתוי מתאים. חלק לא מבוטל מהם מתועד כאן בבלוג ובערוץ היוטיוב שלי.

הבוקר כבר טרחתי להזמין מקומות בקונטיינר ולתזמן כך שנספיק להתענג ממטעמי המטבח, לשתות טוב ואח"כ ליהנות מהמופע הצפוי, כאשר הגענו, המתנו בסבלנות בכניסה  עד ששמי עלה ברשימה הממוחשבת והובלנו אחר כבוד אל המקומות הכי טובים על הבר, ממש מול הבמה (כהרגלי…), האוכל, אורגיה של טעמים, כמה עיבודים חדשים למוצרים וותיקים, תבלון והתאמה נכונה ונבונה של המצרכים עשו את הזלילה על הבר למהנה, דגים, סלטים ואלכוהול שפינקו את חיישני הטעם בלשון ובבטן.

קהל, אין לכם כבוד לזולת? צילום: יובל אראל

אולם, שתי דקות לעשר, ממש לפני תחילת המופע הצפוי, המון רב פשט על המקום, דחף ורמס בכל צד, לתפוס מקום טוב מול הבמה, מבלי להתייחס, מבלי להתחשב באותם לקוחות השוהים כבר למעלה משעה במקום, ישובים מסביב לשולחנות או לאורך הבר והרס לחלק לא מבוטל מהם את ההנאה שבצפייה במופע, יושבי הבר נאלצו לזנק מכיסאותיהם המחוצים ופשוט לעלות ולטפס על הבר על מנת שיוכלו לנשום קצת ואולי לראות את המופע, אלו שישבו סביב השולחנות פשוט נעלמו מאחורי גבם של העומדים, במקום לראות את המופע הם צפו בגבות שונים, חלקם צרים, חלקם רחבים…

לי אישית אל תדאגו, ברגע שהבנתי מה מתרחש הספקתי להעביר את עצמי לקו הקדמי ולהתיישב עם המצלמות על כסא יתום מול מרכז הבמה, אני כבר מאומן בתרגולת קרב הופעות….

אני מוצא לנכון לתאר זאת ואף להעביר מעין ביקורת על מנהלי הקונטיינר בסוגיה זו, זו הייתה התנהלות המעידה על אובדן שליטה או כפי שאור הלר מגדיר זאת – ממלכה כושלת.. היה זה "כשל מודיעיני" נחרץ, אטליז היא להקה של אולמות, בקלות רבה ממלאת מתחמים גדולים בתל אביב ומושכת אחריה קהל רב ודי אדוק בהערצתו, מידע שהיה צריך להביאו בחשבון בהכנה לערב הזה,  לחילופין (מקווה מאוד שלא) הייה כאן חוסר התחשבות בקהל הלקוחות שטרח מבעוד מועד להגיע ולהשקיע במיטב כספו במזון ושתייה, שהרי אלו שהגיעו כערב רב של מעריצים לא ממש טרחו לכבד את המקום בהזמנת שתייה, אלא בבחינת "יאללה בואו יש הופעה בחינם, ניכנס בשעה המתאימה, נראה ובסוף נתחפף.."

אני מאוד מאוד מקווה שמנהלי הקונטיינר יקראו את דברי אלו ויתנו להם משקל כבד לפעילות בעתיד, אני לא מבקש שתפסיקו את הנוהל היפה של מופעי חינם איכותיים שכאלו, להיפך, תמשיכו כך, גם הקהל וגם האמנים זקוקים מאוד לזריקת התרבות שאתם מספקים כאן בעיר, אך תדאגו מראש לרווחתם של הלקוחות, תתחמו מתחם לטובת אלו המגיעים למופע ותו לא, תנו את התענוג שבאומנות המסובסדת, אך תנו כבוד הדדי ללקוחותיכם. בסוף הערב ליקטתי כפתורי מעיל שהתפזרו ממעילה של בחורה שישבה סמוך אלינו, בבחינת איסוף השברים…

טוב, כעת שטפו את העיניים, לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150457229349654.381325.721654653&type=1&l=14d3c74a83

וידיאו (מתנצל מראש על קולות שירה לא צפויים שנשמעו מעל ראשי מכמה בנות שהצטרפו לזמרת, מתנצל על הפסים המרצדים, תאשימו את הלדים…)

חדש – אטליז על אטליז – שני קטעי וידיאו מהאירוע שהועלו בידי הלהקה עצמה, תהנו…

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
Close