דיווח מהשטח

השקיפות של לי גאון

מופע השקה לאלבום הבכורה "הכל שקוף" של לי גאון, תיאטרון תמונע, ת"א. 14.12.2011 23:00. היה, שמע, צילם וכתב – יובל אראל ל"חדשות המוסיקה" והבלוג של יובל אראל.


לי גאון, הכל שקוף, תמונע. צילום: יובל אראל
לי גאון, הכל שקוף, תמונע. צילום: יובל אראל

את המתנה שאמה העניקה לה בגיל שש שנים לא תשכח לי גאון לעולם, שיעורי לימוד נגינה בפסנתר, לי לא כל כך אהבה את האימונים אך התמידה בהם, כמה שנים מאוחר יותר אף החלה בלימודי נגינה בחליל. את ימיה בבית הספר התיכון בליך ברמת גן העבירה במרתף מגמת המוזיקה, עובדה שהובילה באופן ברור ללימודי מוסיקה ב"רימון" מיד לאחר סיום השירות הצבאי.

פרסומת

 לי עצמה מספרת כי ברימון עולם הג'אז נחשף בפניה במלוא הדרו, והיא התאהבה בגרוב, בסווינג ובאלתור. באנסמבל של אילן סאלם, ובשיעורים של איריס פורטוגלי. במסגרת אנסמבל קלאסיקה ישראלית בהנחיית רפי קדישזון, נשבתה לי בקסמם של שירי סשה ארגוב וקלאסיקות ישראליות ישנות וטובות אחרות.

לי שרה בהרכבי קאברים למיניהם, ג'אז ושירים ישראלים, והשתדלה לשיר בכל הזדמנות שניתנה לה.  את תחום כתיבת השירים החלה ללמוד רק בשנה האחרונה ברימון במסגרת קורס של יהודה עדר.

במקביל למדה לי גאון גם במדרשה למוסיקה במכללת לוינסקי, שם השלימה לימודי תואר ראשון ותעודת הוראה במוסיקה.

פרסומת
לי והצוות האקוסטי, הכל שקוף. צילום: יובל אראל
לי והצוות האקוסטי, הכל שקוף. צילום: יובל אראל

בשלושת השנים האחרונות עבדה לי על שירים משלה, בהפקתו המוסיקלית של אודי שמחון כאשר בשנה האחרונה הצטרף לעבודת העיבוד, ההפקה והנגינה ערן ויץ.

בתחילה הייתה העבודה על אלבום הבכורה, "הכל שקוף", מעין סוג של תיעוד, מסמך אישי ודחף להוציא את הדברים החוצה, כשבדרך התגבשו השירים לכדי אמירה אישית המורכבת מגעגועים להתעסקות בתוכן, מרגעים וסיפורים קטנים ומסאונד אקוסטי ואינטימי.

 "הכל שקוף", הנו אלבום הבכורה של לי גאון, הוא אלבום של שירים אישים, על חוויות ורגעים מנקודת המבט אישית.עבור לי שיר הוא ניסיון להעביר עולם ומלואו בשלוש וחצי דקות.

לצד עבודתה על אלבום הבכורה שלה השתתפה בשנה האחרונה בפרויקט הייחודי "מסע אספלט" – דיסק משירי סשה ארגוב, שם ביצעה את שירה של תרצה אתר – "רוח שלי גשם שלי" והראתה עוד פן באישיותה המוסיקלית.

האזינו  לסינגלים ששוחררו מהאלבום לקראת ההשקה – "הכל שקוף" ו"אתה לא יודע":

 

כאשר עלתה המחשבה על עטיפה מתאימה לשירים, הגיח הרעיון להדפיס אלף עטיפות שונות, כשכל אחת מהעטיפות היא אחת ויחידה, כדי לחדד את הפן האישי והאינטימי של השירים, וחשיבות הקשר הקרוב והחשוב עם הקהל.

אריק סופר מנהל קשרי הקהילה של HP אינדיגו, התלהב מהרעיון ודאג לספק את הפתרון הטכנולוגי ואת התמיכה הכספית בפרויקט. כל עטיפה מעוצבת כשקופית, כשהתמונה בה מודפסת על שקף, ממש כמו שקופית אמיתית. במהדורה הראשונה, בכל שקופית תמונה אחרת. התמונות מתעדות רגעים וחויות שאספתי בדרך.

האלבום נארז במרכז התעסוקה לאנשים מיוחדים של עיריית רמלה, בניהול בית אקשטיין. את צילום התמונות, הפקת העטיפה והאתר ביצע ביצירתיות איתמר אהרוני.

לי גאון, אלון עדר, הכל שקוף. צילום: יובל אראל
לי גאון, אלון עדר, הכל שקוף. צילום: יובל אראל

אולם המופעים של תיאטרון תמונע המה אמש מקהל, חלקו הגדול מנה בני משפחה, חברים ומוסיקאים שהגיעו לפרגן ולשמוח עם לי גאון במופע ההשקה לאלבום הבכורה שלה.

מיד עם החשכת האולם לקראת המופע עלו חברי ההרכב המוסיקאלי המלווה את לי בשירי האלבום לבמה, ניר פופליקר בגיטרה, אבנר קלמר בכינור, מתן אפרת על התופים ואדם בן-עזרא בקונטרבס.

לי מתחילה לשיר "סוכריה", שיר אהבה כזה.. פתיחה מתוקה וחמימה למופע, החלטה מוצלחת. ומיד מעבר לאחד הסינגלים ששוחררו לעולם לקראת ההשקה, "על פני הים", שיר מרגיע ונעים המשרה אווירה חצי קסומה ושלווה, כמעט ללא מילים, כמה שורות והמהום קל.

כעת עוברת לי לביצוע שיר הנושא של האלבום "הכל שקוף" מקצב ג'אזי, מעין עיבוד בוסה נובה קליל לסיפור של בינו לבינה, שיר אהבה כבר אמרתי מקודם.. המופע ממשיך, לי משלבת שירים, חלקם סיפוריים, יש מידה של הומור נוגה בשיריה, העיבודים המוזיקליים מיטיבים לעטר את המילים, הסיפורים, לכדי שירים בשלים, מעניינים וקצביים, אין רגע דל במופע, השירים מעלים חיוכים, לי עצמה שמחה ועולצת לאורך כל המופע, טוב, זו החגיגה שלה, ההשקה, אלבום הבכורה.

כעת היא מזמינה לבמה חברים, הראשון שמצטרף לדואט הוא אלון עדר, כדבריה – זמר מוזיקאי, עומד לצידה, הם מבצעים בצוותא את השיר "שנת שמיטה" מתוך האלבום וממשיכים בביצוע משותף לשיר מאת צ'ילטון פרייס, "כי אתה שלי", מאוחר יותר מזמינה לי את פיטר רוט להצטרף אליה לדואט, הם מבצעים את השיר "בא איתי ליער" גם השיר הזה הושק כסינגל לקראת ההשקה. המופע מתקדם בצעדי ענק לקראת חלקו האחרון, האווירה הנעימה מעממת את תקתוקו של שעון הזמן…

לי גאון, פיטר רוט, הכל שקוף. צילום: יובל אראל
לי גאון, פיטר רוט, הכל שקוף. צילום: יובל אראל

בסוף, ירידת הנגנים מהבמה, תשואות הקהל, כמה שניות ולי חוזרת, לצידה ערן ויץ עם גיטרה, ערן ביחד עם אודי שמחון שקדו על העיבוד וההקפה של האלבום, כעת היא מבצעת שיר שתורגם מצרפתית והוסב לתל אביב – שדרות ח"ן, לי מספרת כי עדיין לא הייתה הסכמה מעבר לים לשלבו באלבומה, לדבריה ניתן יהיה לשמעו רק בהופעות, השיר, מעין שנסון היושב על מנגינה מוכרת, מעביר אווירה אביבית מה על שדרה, אבנר קלמר חותם את השיר הסמי פריסאי סמי תל אביבי בסולו עדין של הכינור. הנה חברי הלהקה מצטרפים כעת, ולי לחייך יותר, היא מנסה להתבדח על חשבונה, שיר "גאון" המעלה חיוך אודות קשר דמיוני בינה לבין יהורם גאון, וזהו, המופע ממש בשולי שוליו, לי גאון פותחת ברשימת תודות למוסיקאים המלווים, לאלו שעמלו על הפקת האלבום, כעת היא מבקשת מכל הנוכחים באולם לרכון ולהתחיל לקלף את התפוזים שהוצבו מבעוד מועד על השולחנות, לתת לארומה הטריה להשתחרר לאוויר, היא מסיימת עם השיר "למה לא בא לי עכשיו" אחד השירים המוצלחים באלבום, היא חוזרת תוך כדי שירה ופונה לקהל – "לקלף, לקלף", כן זהו שיר אהבה לחיים, הקו המאפיין את האלבום, מלא שמחת חיים וצבעוניות מוסיקאלית, תענוג.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150456008699654.381086.721654653&type=1&l=6023eeed4b

 

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
Close