דיווח מהשטח

Brain Candies לשלוח את הממתקים למוח

מופע השקת אלבום הבכורה של להקת Brain Candies באוזן בר, ליל שישי 11.11.11 22:00. היה, שאל, שמע, צילם – יובל אראל.

האחים פיק, ממתקים למוח, אוזן בר. צילום: יובל אראל
האחים פיק, ממתקים למוח, אוזן בר. צילום: יובל אראל

להקת Brain Candies  ידעה כמה שינויים ותנודות לאורך השנים, אך מעולם לא איבדה את הנשמה והקסם יוצאי הדופן והנדירים שלה. ההרכב מנגן תחת השפעת האמנים הגדולים של שנות השישים והשבעים, בזרמי הפסיכדליה, הרוק'נרול הקלאסי ורוק מתקדם, עובדה הניתנת לאבחנה מיד לפי הפורמט של הלהקה : זמר וגיטריסט, קלידן, בסיסט ומתופף .

שנת 2007 הנה השנה בה החלו לטפס לתודעה, לאחר זכייה בתחרות אורבן מוטו מיוסיק בחסות חברת מוטורולה, הספיקו להפיק וידיאו קליפ ולהשיק אלבום EP.  מאז קיימת הלהקה בהרכב הנוכחי –  איל פיק – סולן וגיטריסט, יובל פיק – גיטרה בס ושירה, ניר יונה – קלידים ושירה, דניאל עצטה – תופים ושירה. הם מכירים אחד את השני כמעט מילדות ומבית הספר.

עתה, לאחר מסע הופעות ברחבי הארץ, ולאחר שנה תמימה של עבודה באולפן משיקים חברי ההרכב את האלבום המלא, כולל 15 קטעים המתאפיינים בצליל חולמני, מהפנט ומשולב בהרמוניות קוליות.

לקראת מופע השקת האלבום שחררו חברי ההרכב סינגל מעניין ומאתגר לחלל העולם – Elephant man  – כך הם, המוסיקאים ספרו עליו – תכירו את איש הפיל. טיפוס קצת מוזר, לפחות בשמיעה ראשונה, אבל סך הכל בחור טוב. בנוסף על כך שחציו אדם וחציו פיל (לדברי הלהקה, אברי הפיל ואברי האדם פזורים בו באקראי, אולם העובדה שחדקו נמצא במקום שבו אמור להיות פין מחשידה מעט), הוא ניחן במזג נעים ונוח, לפרקים אף ממש עולץ, ולאורך 3:50 דקותיו ניתן ללמוד לא מעט על איכויות חושיו האופנתיים. מצד אחד, הוא הכי סיקסטיז. ביטלס-ביץ' בויז-קינקס כזה. מצד שני, אין יותר 2011 ממנו בכל הקשור לגימור הפקתי, גיוון צלילי וניסוח עדכני של השפעות. מצד אחד, הוא הכי אנגליה. המילה "לונדון" אפילו מוזכרת בו. מצד שני, הוא לגמרי ארצות הברית של אמריקה. קל לטעות ולחשוב שהוא הוקלט בחדר חזרות מאובק בפרבר נידח של אטלנטה, וגם המרחבים הפסיכדליים של קליפורניה לגמרי שם. במלים, בלחן, בעיבוד, בהגשה. כך או כך, די בטוח שאם לא הייתם קוראים את זה פה, בחיים לא הייתם יודעים שהוא ישראלי. 

את ההמלצה החמה ביותר קיבלו "הממתקים" מלאון "נפולאון" פלדמן בעת שהתנגן שירם בתוכנית "הקצה" של קוואמי דה לה פוקס ורביד בגל"צ, את הממתק הזה חילקתי כאן, עם שני זוכים מאושרים בהזמנה למופע, בואו והאזינו, המתינו עד סוף השיר…:

את ההשפעות המוסיקליות ניתן לזהות מיד – פינק פלויד, סיד בארט, החיפושיות, קרוסבי סטילס נש ויאנג, ריינבו, רדיוהד, נערי החוף, קינג קרימזון, סגול כהה, הדלתות והרשימה עוד ארוכה…

Brain Candies, מופע השקת אלבום. צילום: יובל אראל
Brain Candies, מופע השקת אלבום. צילום: יובל אראל

זהו רוקנ'רול פסיכדלי, ישיר ובועט. הלהקה הזו מסתובבת במחוזותינו כבר תקופה ארוכה ומשחררת לאוויר העולם צלילים המזכירים את תקופת הפרחים והפסיכדליה של שנות השבעים. מעין געגוע לתקופה שלא הייתה. הם  מגיעים להפנט את הקהל ולגרום לו להתמכר, במופע מיוחד, צעיר ומחשמל, שלא משאיר שום מקום לספק, לרגל יציאת אלבום הבכורה.

זמן קצר לפני מופע ההשקה באוזן בר הספקתי לתפוס שיחה עם אייל פיק, הסולן, הגיטריסט והרוח הכי דומיננטית מאחורי ההרכב, קבלו כמה שורות מהשיחה –

אני –  המוסיקה שלכם מחזירה אותי כמה עשרות שנים אחורה, לצפייה בסרט המצויר "הצוללת הצהובה", להאזנה לאלבום "מועדון הלבבות של סרג'נט פפר", למה לעורר את החיפושיות מקברן?

אייל – אני לא חושב שזה מה שאנחנו עושים, הלהקה לא עובדת על פי קונבנציות מסוימות, אנחנו עושים את מה שאנחנו אוהבים, אם אנחנו מזכירים את החיפושיות זו מחמאה גדולה עבורנו, השירים שלנו לא כתובים בסגנון השירים הפסיכדליים של שנות השבעים, הם פחות תמימים, הם יותר מפוקחים, אני חושב שיש משהו שהוא קצת מעבר ל"I love you" הרגיל במה שאנו מעבירים.

קצת לקראת השעה 22:00, אולם האוזן בר מתחיל להתמלא, הרבה צעירים, גם בני משפחות, השקה או לא השקה, זה חלק מהטקס, חברי ההרכב כבר סיימו את בדיקת הסאונד והם מתארגנים בהכנות האחרונות למופע, הנה זה מגיע, לאון "נפולאון" פלדמן עולה לבמה, ומכריז על ההרכב שעומד לעלות, לא כל הרכב צעיר שחוגג השקת אלבום באוזן בר מקבל פתיח שכזה, מסתבר שאוזניים מקצועיות כבר מסמנות אותם להמשך הדרך…

פסיכדליה לצעירים, Brain Candies, אוזן בר. צילום: יובל אראל
פסיכדליה לצעירים, Brain Candies, אוזן בר. צילום: יובל אראל

המופע מתחיל, כבר בשיר הראשון "Smoke rings" ניר יונה התיישב ליד הפסנתר, הצלילים בוקעים אל תוך האולם, חגיגת הפסיכדליה הצעירה מודל 2011 מתחילה, שיר אחר שיר, אייל פיק משחיל כמה מילים בין השיר הראשון לשני, מזכיר לכולם שזוהי ההשקה של אלבום הבכורה, יודע גם לתת קרדיט למפיק שלהם דן בהריר, היושב אי שם מאחור ליד קונסולות התאורה והצלילים. השירים ממשיכים "Invisible", "Alexandra", "On the way to the brain", "Elephant man" – הוא הסינגל הראשון ששחררו לאטמוספרה לקראת ההשקה, הם קוצרים מחיאות כפיים מהקהל אחר כל שיר, אייל וניר מתחלקים בשירה, גם יובל ודניאל מלווים בקולות, חלק גדול מהקהל נדמה כעדת מעריצים, יודעים את המילים, שרים, מרקדים, נער אחד מזכיר לי את וודסטוק, רק חסר לו מדרון בוץ חלקלק להחליק עליו…רובם כלל לא נולד כשהפסיכדליה הייתה זרם מוסיקאלי ותודעתי בעולם, ילדי הפרחים, החוף המערבי, מושגים שכבר לא קיימים חוזרים ורוקמים הערב עוד וגידים, אבל אסור לשכוח, זהו מודל חדש, 2011….

בחציו של המופע מצטרף אורח להרכב, שי נובלמן, אף הוא מעין כוכב פסיכדלי בעצמו, הם מתחילים לבצע מחווה ללהקת strawberry alarm clock, אחת מנושאות דגל הפסיכדליה בחוף המערבי של ארצות הברית בשנות השישים אשר עדיין פועלת ומנגנת –  "Tomorrow", בהמשך מצטרפים חברי ההרכב לנובלמן בביצוע כמה משיריו, השיא מתרחש בביצוע לאיזשהו שיר היתולי מתוכנית הטלוויזיה "טופי והגורילה" בערוץ ביפ, מצטער, אני לא מכיר, הקהל דווקא כן…

המוסיקה ממשיכה לקלוח, הם יודעים לשלוט בכלים שבידיהם, אייל מתגלה כגיטריסט בעל מניירות לא קטן, עם כל עדינותו הוא טוחן את הגיטרה ומראה לקהל איך ליצור צלילים שמימיים.

אט אט הערב מתקרב לסיומו, הקנדיז מבצעים את השיר "Sunshine", הנגנים יורדים לרגע קצר וחוזרים כדי לתת הדרן, אני התמלאתי במנת הפסיכדליה היומית, שבועית, חודשית שלי, או כפי שאומר ג. כהנא "וואו, הפתעת אותי"…

ביציאה מהאוזן בר מתגודד הקהל מסביב לדוכן הדיסקים, מדבקות ופוסטרים, אנחנו עדיין בקפסולת הזמן ההוא, שישים, שבעים….לילה טוב.

בואו, תאזינו לשירי האלבום בבאנדקמפ:

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150384715729654.373074.721654653&type=1&l=aee16e0ab7

ולקינוח- הוידיאו קליפ הפסיכדלי כל כך שהוציאו לפני מספר שנים

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

3 תגובות

    1. אני סיימתי עם תוכניות לנוער ברדיו "חתול בשק" זה היה בתקופה שארטיק עלה פחות מלירה, לירה..אפילו לא שקל!!!

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
Close