דיווח מהשטח

סוף סוף לפט חוזרים לכאן ועכשיו

מופע ראשון מוצ"ש בלבונטין שבע, 15.10.2011 20:30 הצמד לפט (Left) במופע חזרה מהגולה. הגיע..קצת באיחור…שמע, ראה, צילם – יובל אראל.

לפט, לבונטין. צילום: יובל אראל
לפט, לבונטין. צילום: יובל אראל

כן זה קצת נדוש ובנאלי אבל כשאני יכול להתהדר בכך אני עושה זאת, את הצמד לפט ראיתי לראשונה באחד מערבי "לכלוך באוזן" של לאון פלדמן, היה זה ערב מספר 18. נדלקתי על החיסכון בכח אדם…גיטריסט שעושה עבודה של שלושה נגנים, גיטרה מובילה, גיטרת קצב ובס, נעזר רק בשותף אחד, שותף מלא לחגיגה המוסיקלית הפרועה, מתופף.

בלייבל אאודיו מונטאג' מתייגים את לפט כצמד כח (power duo)  המורכב מאסף ליזרוביץ בגיטרה ושירה,  גל שילוח בתופים ושירה העושים את המוסיקה שלהם בתל אביב.

אאודיו מונטאג' מגדיר את המוסיקה של לפט כשילוב של ריף גיטרה בלוזי, שירה שברירית, תיפוף אנרגטי היוצר מלודיות מהפנטות על פני הצליל המקורי.

אכן אסף ליזרוביץ וגל שילוח הם צמד חמד של מוסיקאים היוצרים ומטמיעים בקהל תחושה כי הנה מאזינים להרכב רוק'נרול שורשי אמריקאי. למרות ובזכות היותם הרכב של שני נגנים בלבד עבודתם המוסיקלית חזקה, ייחודית ודי מורכבת, הן במשחק הקצב בתופים והן בצלילי הגיטרה החשמלית, אקורדים מתחכמים, מורכבים, קצביים, שמירה על קצב ויד חופשית באינטרפרטציה של כלי ההקשה.

הצמד עצמו מגדיר את המוסיקה שלהם, רוק בלתי תלוי, במשפט אחד קצר ומתמצת – Old School Rock with New School Vibe.

האזינו ללפט ב"ענן הצלילים"

השיר הראשון שהפיקו בספטמבר 2010 נקרא Waiting on the Sun , מעין קריצה רבת משמעות ללהקת הדלתות על משקל השיר Waiting for the Sun, אולם כאן מסתיים הדמיון, אעיז ואומר שהמוסיקה של לפט הולכת יותר קדימה בקשיחות ויותר "מלוכלכת" מהפסיכדליה של שנות השישים שיצרו הדלתות…

אלבום הבכורה שלהם "כאן ועכשיו", יצא בנובמבר 2010, האלבום הופק על ידי עוזי "רמירז" פיינרמן ואורי "מיקסמונסטר" וורטהיים. עוזי גם מנגן בפועל בחלק נכבד מהיצירות, פעם על בנג'ו, פעם על פסנתר וכמתבקש גם על גיטרה.

באלבום עצמו ישנם גם שיתופי פעולה מרתקים עם מוסיקאים כיהוא ירון על הקונטרבאס, אסף תלמודי על האקורדיון ודנה לוטרמן בקולות רקע.

השקתו של האלבום העלתה הרבה עניין סביב ההרכב. בעקבותיו יצאו השניים למסע הופעות נרחב בארץ ואף סיירו לאורך החוף המערבי של ארצות הברית, לוס אנג'לס במיוחד, במהלך הקיץ האחרון.

אסף, לפט, לבונטין. צילום: יובל אראל
אסף, לפט, לבונטין. צילום: יובל אראל

עתה, משחזרו חברי הצמד הרועש לארץ, ערכו במוצאי שבת מופע, אותו הגדירו בשם "סוף סוף לפט חוזרים", במועדון לבונטין שבע בת"א. בדרך כלל אני משתדל להקדים הגעתי למופעים ולדבוק בשעה הנקובה הרשמית, שתמיד, אבל תמיד היא בבחינת המלצה בלבד, טרם הייתי בהופעה שלא התחילה לפחות שעה אחרי הזמן הנקוב, הפעם החלטתי לשנות מהרגלי, לא רציתי לשרוף זמן המתנה בחוץ, הגעתי רבע שעה לאחר הזמן הנקוב, להפתעתי המדרכה הייתה ריקה, כשירדתי למרתף כבר שמעתי את המוסיקה, הקופאית אמרה לי שהמופע החל לפני שניים שלושה שירים…

בחשיכה השוררת במרתף הבחנתי בקהל שהתגודד מול הבמה, היה זה קהל מעריצים, ליתר דיוק מעריצות, הרבה מעריצות, שבאו לתפוס את ההזדמנות לשמוע את ההרכב במופע הראשון אחרי השהות הארוכה מעבר לים.

גל, לפט, לבונטין. צילום: יובל אראל
גל, לפט, לבונטין. צילום: יובל אראל

המוסיקה החזיר אותי ישירות לאותו לילה באוזן בר, ערב "לכלוך באוזן 18#" כשראיתי אותם לראשונה, עובדים ביחד, מסונכרנים, מפיקים את המירב והמיטב מכלי הנגינה, למרות המינימליזם, הצלילים נתנו את האווירה הנכונה של מוסיקת רוק אמריקנה שורשית. מכאן הכיוון הוא רק הופעות, הופעות, הופעות, אפשר ורצוי גם להתחיל לעבוד על חומרים לאלבום נוסף…..

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150350080284654.365929.721654653&type=1&l=5267ceee09

קטעים- לפט, לבונטין. צילום – יובל אראל

לפט מג'מג'מים ב"לכלוך באוזן #18" צילום: יובל אראל

Waiting on the Sun – קליפ רשמי

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

תגובה אחת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close