כאשר התבקשתי לגשת לסקר את המופע של מירב הלינגר במסגרת פסטיבל הפסנתר, שמחתי מאוד! מירב הלינגר?! לא שמעתי עליה אף פעם וכמו תמיד אני מתרגש להכיר אומנים ומוזיקה חדשה.
כבר כאשר התיישבתי באולם המלא עד אפס מקום, הבנתי שזה אני שלא מכיר אותה וזה לא שמירב הלינגר אינה מוכרת בעולם המוזיקה. את דרכה המוזיקלית החלה מירב הלינגר כבר כילדה כשלמדה לנגן על פסנתר, גיטרה, בגיל 15 החלה לכתוב ובגיל 18 כבר הקליטה את הדיסק הראשון שלה עם דודו טסה, שאבד לה במרוצת השנים.
הבמה מוכנה וערוכה עם פסנתר, קלידים, גיטרות, תופים ובמרכז הבמה עומד יפה, אציל, מהמם, נבל לבן ויפה. את המופע החלה הלינגר בשיר "במה אנחנו דומות", שיר שכתבה לאימה שישבה בקהל וריגש אותי עד דמעות, שיר שהזכיר לי כמה שאני דומה לאימי ולמערכת היחסים ביננו. בשירה השני "גלי לי לאן" מצטרף הנבל בצלילים קסומים לשירה המופלאה של מירב. הלינגר ממשיכה בשיר "אם תלך ממני" שפשוט ריסק לי את הלב מתוך הזדהות עמוקה. בשיר שאחרי כבר מירב ביקשה את השתתפות הקהל בשיר ולשיר את צמד המילים "נתמכר שוב" לאורך השיר. התכנים עמוקים ומעוררים מחשבה, הלחנים מדהימים והשירה מדהימה. מירב מופיעה בצורה אותנטית כל כך, פונה ומשתפת את הקהל לאורך כל ההופעה וממשיכה לשיר ומגבירה את הקצב ומצהירה "כתבתי שיר שמח אחד, לחיים!" ומוודא עם הקהל "אתם איתי בזה נכון חברים?!" . אז עולה ומצטרפת איה כורם המדהימה לשיר עם מירב את "שיר אהבה פשוט", "יהלומים" ו-"איילת". איה יורדת מהבמה ואביה של מירה היושב בקהל, פרופ' משה הלינגר זכה בהקדשה לשיר "הכל או כלום" והוסיפה מירב שהחיים הם לא שחור או לבן. לאחר עוד שני שירים יורדים מירב ולהקתה מהבמה וחוזרים להדרן. רק מירב והנבל לשרשרת פרידות ולסיום בשיר "נאחזת ברוח".
הופעתה של מירב הייתה אותנטית, קסומה, מרגיעה, עם מילים עמוקות שחודרות ישר ללב ולנשמה, בהתחשב בעובדה שלא שמעתי לפני כן על מירב הלינגר ועל פועלה, יצאתי מההופעה מעל ומעבר למצופה מאמנית שאינני מכיר, ובהחלט שאמשיך לעקוב אחריה!!
