איזה כיף שפסטיבל הפסנתר חזר, לרגע הייתה הרגשה שגם השנה הקורונה תסגור את הגולל על אירועי הפסטיבל שרץ בכל שנה (כמעט) כבר יותר משני עשורים. בשביל פסנתרן חובב כמוני זו הזדמנות נפלאה להתנפל על משרדי הכרטיסים ולהתחיל לסגור מקומות לכמה הופעות שרק ניתן לדחוס בארבעת ימי הפסטיבל.
השנה החלטתי לבחור בשיטת המיקוד כי באמת יש כל כך הרבה הופעות מיוחדות וחד פעמיות אז בשביל לא להתפזר הלכתי על הופעה אחת, בלי הרבה התלבטויות בחרתי בסיון טלמור – מסורת מבחינתי. זו לא השנה הראשונה שאני מתעד את סיון בהופעת פסטיבל, בפעם האחרונה זה היה לפני שנתיים כשהיא מלווה ביעל סלינגר, אירוח של עידן רבינוביץ' ושירים שכולם באנגלית. השנה המופע היה שונה לחלוטין החל מההרכב שליווה אותה וכלה ברשימת השירים שהורכבה כמעט כולה משירים חדשים של סיון בעברית.
סיון טלמור התחילה את הקריירה שלה עם אלבום בעברית – "לונה פארק" שיצא ב-2012 בהפקתו של יוני בלוך, אבל במהרה עברה לשיר באנגלית ובעקבות כך יצאו שני האלבומים – "Fire" מ-2016 ו-"Immigrants of Lace" מ-2019 מהם בלטו השירים "I'll be", "Fire", "Falling" ו-"Dancing".
אבל אז הגיעה הקורונה, וכמו שקרה להרבה אומנים אחרים החלה תקופת ההתכנסות והחזרה הביתה, אצל סיון זה התבטא בפרץ יצירתיות שהוליד שני אלבומים חדשים, שניהם בעברית, האחד בהפקתו של תומר ישעיהו והשני עם אלעד אדר, שניהם גם אחראים על הלחנים לשיריה החדשים. האלבומים עדיין לא יצאו רשמית לאור אבל ההופעה בפסטיבל הפסנתר השנה יועדה לכבודם.
יום שישי בערב ואנחנו מגיעים אל מתחם הפסטיבל, המיקום בשנים האחרונות נקבע ברחבה הענקית בין מוזיאון תל אביב לתיאטרון הקאמרי, המקום לא ממש עמוס באנשים, ככה זה ביום שישי בערב, יש מסורות של מפגשים משפחתיים שאפילו פסטיבל הפסנתר לא יכול לבטל, אבל במקרה שלנו את ארוחת שישי נעשה בשיתוף משאיות האוכל שהביאו לפסטיבל. שמונה בערב ואנחנו יורדים אל אולם 3 של הקאמרי, זה שמיועד להצגות פרינג', במה במרכז, שורות כסאות מעליה ומסביבה והמון אווירה אלטרנטיבית (חבל באמת שלא עושים שם יותר הופעות מוזיקליות).
את הערב אנחנו פותחים דווקא עם שיר ותיק יותר ועוד באנגלית – "I'll be" מאלבומה השני של סיון. אין ספק שזהו אחד היפים והמרגשים של סיון וגם כזה הנותן דגש ליכולות הווקאליות המרשימות שלה עם לא מעט עליות לצלילים שרק מעטות יכולות להגיע אליהן.
המשך הערב כבר בנוי אל תוך המוזיקה החדשה של סיון, אליה גם מצטרפת הלהקה עם כמה שמות מאוד מכובדים בתעשייה – זמרות הליווי שרון אלון וניצן פרץ, על הבס הג'אזיסט שי חזן (חמישית שי חזן) בתופים שחר חזיזה (תומר ישעיהו) ועל הפסנתר והעיבודים המוזיקליים להערב – אלעד אדר (אלון אוליארצ'יק, גידי גוב)
יש אומנים שמגיעים לבשלות מוזיקלית באלבום הראשון או השני שלהם ואחר כך יש ירידת מתח כשהם נשענים על הצלחות העבר, אצל סיון התהליך הפוך, נראה שמאלבום לאלבום היא רק מתפתחת ומתכווננת יותר, אם זה בנטישת מוזיקת הפופ הקלילה והקופצנית שאפיינה את אלבומה הראשון ואם זה בבחירת לחנים יותר ממוקדים וקליטים. אלבומה האחרון (והמצוין) באנגלית מכיל מספר שירים (כמו לדוגמא "Sad heart" ) שהפכו לקלאסיקות בלדות-רוק מהרגע שיצאו לאור.
כאמור, אנחנו עוד לא יודעים איך ישמעו האלבומים החדשים של סיון טלמור, אפשר רק לנחש ממספר של שירים שהרכיבו את ההופעה אבל ממה ששמענו אלו כנראה הולכים להיות האלבומים הטובים ביותר שלה, העברית עשתה לה טוב, נכון שכולם פה בארץ שולטים באנגלית, אבל כאשר הטקסטים בשפתנו המקומית קל יותר להתחבר לתוכן ותחושת השייכות גדלה, סיון גם בחרה בחלק מהשירים לדבר על נושאים יותר קרובים לחוויה הישראלית כמו לדוגמא בשירים "יפו" ו-"שיר טיול".
גם כותבי הלחנים – תומר ישעיהו ואלעד אדר עשו עבודה מצוינת עם הטקסטים של סיון, תומר ישעיהו הכניס את השפעות מוזיקת הפולק האהובה עליו עם לחנים יציבים ומלאי אווירה והשירים שאלעד אדר הלחין קיבלו טעימות של נוסטלגיה ארץ ישראלית.
לעניות דעתי סיון טלמור היא אחת הזמרות הטובות ביותר הפועלות כאן בארץ וזאת בזכות יכולתה להתפרש בקלות על מנעד קולי רחב, אבל תכונה זו הייתה גם לדעתי המגרעת שלה ולאורך הקריירה היא בחרה בלחנים מאתגרי קול שאמנם התמודדה איתם בצורה מושלמת אך בד"כ היו פחות קליטים לאוזן הממוצעת. הפעם הלחנים של ישעיהו ואדר נתנו לה לשיר יותר בגובה העיניים, פחות עם מניירות קוליות אבל עם הרבה יותר כנות.
דוגמא מצוינת לכך עם השיר דואט החדש ""ארבע ידיים" של סיון טלמור עם איה זהבי פייגלין שהייתה האורחת הערב לשלושה שירים, סיון כתבה את המילים לאחר פסטיבל הפסנתר לפני כשנתיים ואלעד אדר נתן לו לחן פשוט ואלגנטי מלווה בתחושה של געגועים לתקופה נאיבית וטהורה יותר, כזאת שאפשרה לשיר להצליח בזכות המילים והלחן מבלי הצורך להרשים בתוספת של ציפצופים אלקטרוניים, עיוותי קול מכוונים או עודף סימפולים מקטעים של אחרים..
הרגע המרגש של הערב שמור לדואט המשותף של סיון עם סבא שלה שאיננו איתנו עוד, בגרון ספוג בדמעות זכרון סיפרה לנו סיון על סבה שהיה מרגל קומונוסיט צ'כי שברח לארה"ב ושר לה שירי עם מחתרתיים בכל פעם שהייתה מגיעה לבקרו. קלטת בטייפ קטן על הבמה השמיעה לנו שיר צ'כי ישן בקולו של סבה כאשר סיון מצטרפת אליו בשירה בליווי הגיטרה שלה כמעין סגירת מעגל בין דורי.
הלהקה חוזרת והערב ממשיך, אנחנו עוד עם שלושה שירים לפני ההדרן, "אמא אדמה", "בואי" שהוא קאבר בעברית ל"Sunny" ולסיום השיר "חוף" שסיון מתעדת לשחררו כסינגל ראשון ממש בקרוב
סיון חוזרת מההדרן לבדה, שני שירים אחרונים לקינוח, "As a stone" המאוד מפורסם ששרה בדואט עם גל ניסמן ולהקת "Full trunk" ולבסוף שיר הנושא את שם בנה "אלבי" המתאר את חווית היום יום של סיון כאשר היא ואלבי ישבו בפארק ולידם נחתו זוג אווזים, פשוט, נעים, שיר ערש לפני שאנחנו יוצאים חזרה על המולת הפסטיבל
