רועי פרייליך, גיא גולדשטיין וניר וטשטיין הידועים יותר כ"נערות ריינס" אמנם לא התפרקו מעולם אבל כבר עברו יותר מחמש שנים מאז הפעם האחרונה שראינו אותם על במה אחת, הלהקה שהוקמה עוד ב-2004 שרועי פרייליך התחיל לארגן את ההקלטות הביתיות שלו לאלבום סולו ראשון, הוא נעזר בגיא גולדשטיין, גיטריסט-חבר ותיק ואצל המפיק אלידע רמון הפך פרויקט הסולו להרכב טריו.
האלבום הראשון יצא כאמור לפני עשר שנים ב-2009, כל השירים והלחנים נכתבו על ידי רועי פרייליך, חלקם היו אותן הקלטות ביתיות שעובדו מחדש להרכב, שלושה שירים בלטו באלבום – "רוצה להישאר רעב", "תכבי את הטלוויזיה" והלהיט "יום ראשון" ("אל תבכי, את לא יודעת שאני אוהב אותך, את לא יודעת שאני חושב ע-ל-יך, זה סך הכל עוד יום ראשון…"). אלבום מאוד חצוף עם הרבה דיסטורשנים, אולי בגלל סגנון הפאנק-רוק המורד והכאסחיסטי ואולי בגלל סגנון הכתיבה של רועי פריילך עם מילים המבטאות אמת ישירה גם אם המסר צורם. ("אולי מחר תתעוררי וכל מי שלא אוהב אותך ימות"). ונכון שהגיטרות מורגשות מאוד באלבום אבל הן משתלבות בתוך מרקחת נוסטלגית וקליטה שנותנת כבוד לז'אנר הפאנק בסגנון דומה ל- Talking heads,Kinks ופלונטר של פורטיס.
באלבום השני "נשמור על החברים" שיצא ב-2012 את שרביט ההפקה לקח אביחי טוכמן והאלבום הלך לכיוון קצת יותר רגוע מבחינת עוצמת הגיטרות אבל מבלי לאבד את קסם הרוקנרול החצוף של האלבום הראשון וממנו בלטו השירים "בית אחרון (לי)" –"הילוך איטי" הלהיט הגדול ביותר של ההרכב.
ומה קרה אחר כך? מעין סוג של סוף פתוח, רועי פרייליך המשיך עם אביחי טוכמן לאלבום סולו ראשון "מעלה עשן", עדיין עם גיטרות אבל הרבה יותר לופים של דיסקו ונגיעות של מוזיקה אלקטרונית עם שירים כמו "הלילה היא תרקוד" ו-"סערה חשמלית" וכמובן מבלי לנטוש את הטקסטים החצופים והבוטים שאפיינו את שני האלבומים של נערות ריינס. ומה עם ההרכב? כאמור לא הייתה התפרקות רשמית, אבל איפשהו שם ב-2014 זכינו לראות אותם פעם אחרונה מופיעים ביחד.
2019, אנחנו פה, עשר שנים עברו מהאלבום הראשון ואנחנו עם הופעת איחוד בבארבי ולכבוד האיחוד הזה גם סינגל חדש "שה מה לה מה", כמו קודמיו גם הוא אפוף בריח נוסטלגי אבל הפעם לא בסגנון פאנק מרדני וכיאה גם הגיטרות כבר לא צועקות דיסטורשן. ההשפעות החדשות של פרייליך וטוכמן מורגשות בו היטב.
בארבי ביום רביעי, מגיעים בכוונה יותר מוקדם, יש להקת חימום "סוס מביט" הרכב רוק הומוריסטי המורכב מרוני טל (שירה) זהר גינסבורג (גיטרות, שירה), דני עבר הדני (בס, שירה) וגדי פטר (תופים), דני וגדי שניהם גם חברי ההרכב של רועי פרייליך – "המתוקים רצח". חצי שעה של רוק נשי ווקאלי מלא באופטימיות וחיספוסיי גיטרות שנשמע צעיר, שמח וכייפי באוזן.
ואנחנו עם המנה העיקרית, עשר בלילה נכנסים בחוצפה עם השיר הראשון "הי אמא תסתמי את הפה", גיטרות על מצב רעש ומגברים על 11, מישהו חשב שירד המתח בחמש השנים האחרונות? ומשם הדרך ברורה, ממשיכים עם הסינגל "בית אחרון (לי)" מהאלבום השני ואחריו "עורב" ו-"תני את עצמך" כולם שומרים על אותו קו דיסטרושני מובהק.
האורח הראשון של הערב, איתמר פינצ'י, סולן להקת הקאברים האיטלקיים מונטי פיורי ובשיר קצת פחות רועש "נועלת מוסרת" אבל הרבה יותר הזוי, שאיתמר יורד מהבמה אנו חוזרים שוב לרוקנרול הפאנקי החצוף בשיר ההימנוני "תכבי את הטלוויזיה" ואחריו בעוד ביטוי של כנות עם "אם מישהו צריך להתקשר זו את".
אמצע הערב ואנו עם הסינגל החדש "שמה מה לה מה" והשלישייה – רועי גיא וניר מקבלים שחקנית חיזוק – דני עבר הדני מצטרפת לבמה על הקלידים, כן זו אותה דני מ"המתוקים רצח" ומ"סוס רץ" ומכאן שלישיית הנערות הופכת לרביעיה.
הבא בתור להצטרך להרכב על הבמה הוא ניר שלמה, גם הוא כמו דני חבר ב"מתוקים רצח" והוא מצטרף כחיזוק גיטרות לזו של פרייליך, וסימן וודאי שהערב מפה רק עולה ברמת הכסאח. דוגמא טובה לכך עם השיר "הדבר האמיתי" שהגיטרות המשותפות של ניר ורועי מייצרות דואטים מלאי כעס הרמוני.
מגיעים אל "יום ראשון", הסינגל הגדול של ההרכב ונקודת שיא הערב, אל נערות ריינס מגובים בדני עבר הדני וניר שלמה מצטרפת גם הילה רוח לדואט משותף עם רועי פרייליך, הנה – שיא הערב הרשמי, אבל כנראה שצריך לכבוש עוד פסגה נוספת כי הילה רוח נשארת על הבמה לשיר להיט נוסף – "הילוך איטי" וכמו קודמו מלא אנרגיה שאל קולו היציב והדומיננטי של רועי מתחבר זה האנרגטי והחצוף של הילה וזה גם המקום לכל הקהל לשיר ביחד " כי אם כך זה כבר אמיתי, הכדור שנורה החטיא, המרוץ כבר בעיצומו, ואני רץ בהילוך איטי".
לביצוע השיר הבא "עוד הלילה" הזמין רועי את כל חברי "סוס מביט", כשהם תופסים את עמדות המיקרופונים לתגבור ווקלי ייחודי לסאונד של הנערות מריינס וכשהם יורדים מהבמה אנו עוברים לחלקו ההדרני של הערב, שני שירים אחרונים "נשמור על החברים" (שיר הנושא מהאלבום השני) ומקנחים עם "אהבה שקטה" שבמקור הייתה שייכת לשלום חנוך ולהקת תמוז ובגירסתו של פרייליך עוד יותר מוקצנת מהמקור.
אנו מסיימים את ההופעה, שבעה עשר שירים ובמפתיע אף אחד מהם לא נלקח מאלבומי הסולו של פרייליך (אפילו לא "הלילה היא תרקוד" המצופה), על אף שכל חברי "המתוקים רצח" שהו בבארבי באותו הזמן (כולל אביחי טוכמן שנצפה בקהל), אבל בדיעבד זה נשמע מאוד הגיוני, ערב זה הוקדש לנערות שהוזנחו בחמש השנים האחרונות ואנחנו הערב קיבלנו רק אותם בגירסת המקור החצופה שאליה גם התגעגענו.
