בעונת הקיץ ה- 32 שלו חוזר פסטיבל הג'אז של הים האדום באילת עם שורת מופעים אקלקטיים ומתווה כמה שינויים אירגוניים ואורגנים גם יחד, הצלם מוטי קמחי והמבקרת רינה לדין עשו את שלושת הימים האחרונים על חוף הים האדום והביאו את המראות והרשמים, רפורטז'ה מסכמת לפסטיבל.
השנה בלט בפסטיבל עקרון ה Mix and match – בניהולו המוזיקאלי של אלי דג'יברי. לא עוד פסטיבל ג'אז קלאסי אלא עירבוב של סגנונות כגון היפ הופ, רוק, אסיד ג'אז בתיבול של ג'אז
המתכונת השתנתה לשלושה ימים במקום ארבעה בשנים עברו, שלושת האולמות צומצמו לשניים. האחד – שתוכנן להכיל 1,500 איש והשני 3,000 איש. חזית האולמות הוסבה השנה לכיוון הים, הרי אדום ולירח המלא שהאיר בכל ימות הפסטיבל.
ההופעות התחלקו להופעות ג'אז כגון :
הופעתו המשובחת ביותר של ג'ושוע רדמן הסקסופוניסט האמריקאי. אחד הקולות הכריזמטיים והמשפיעים שפרצו בשנות ה 90. הופעה שלא הפסיקו להלל ולשבח במהלך כל הפסטיבל.
הופעתו של החצוצרן תום הארל בן ה 71 שתואר כבעל גאונות מלודית טהורה, צליל חם ומבריק ותיחכום קצבי ומלודי שאין שני לו. תום הארל לקה בסכיזופרניה, עולה לבמה כולו כפוף אך ברגע שמתחיל לנגן, צלילי החצוצרה העמוקים חודרים לנשמה.
עוד הופעת ג'אז משובחת היתה הופעתו של ג'נתן בלייק המתופף האגדי בנו של כנר הג'אז ג'ון בלייק ג'וניור.
סגנונות שונים –
זכינו לראות הופעה של זמרת מעולה בשם אמילי ג'ונסון שגוון קולה הזכיר לי את של הזמרת וויטני יוסטון. ששרה שירים מקוריים מהדיסק החדש שלה. רוח המדבר פרע את שערותיה ושרק במקרופונים …
אותה הרוח נשבה בחוזקה במהלך הופעתם של שלישיית קצת אחרת והעיבה טיפה על המופע – בעיקר הפריעה לנגנים : שלמה גרוניך, שם טוב לוי ושלמה יידוב כל אחד לכשעצמו יוצר מעולה – שהחיו את תקליטם משנות ה 70. התקליט יצא במהלך מלחמת יום כיפור ונחשב באותם ימים כמתקדם, שילב רוק שמושתת על ג'אז, מוזיקה ערבית ומוטיבים א- טונליים. ברבות הימים, הפכו השירים לנכסי צאן ברזל – הנסיך הקטן, שיר בין ערביים, ימים לבנים, בלילות הסתיו ועוד..
הופעה בולטת נוספת מהמתוקשרות בפסטיבל היה השילוב של מתי כספי ותזמורת הביג בנד של אייל וילנר. האחרון כתב עיבודים חכמים מוזיקאליים והביא צליל חדש לשיריו של מתי כספי. בעיני, חלק מבחירת השירים לא התאימה לפסטיבל ומשהו בשילוב לא עבד טוב. כמו שאמר מתי כספי בעצמו: אין לי שליטה על היצירה – השיר נולד כולו במקצב שלו. אם הוא נולד ג'ינג'י הוא כזה מההתחלה".
Keep it real – הופעה שבה שתי סצינות מוזיקאליות ההיפ הופ העיברי והג'אז הישראלי שולבו יחד. ארבעה אומנים מסצינת ההיפ הופ – שאנן סטריט מהדג נחש שניהל אומנותית את המופע, טונה, נצ'י נצ' וקרולינה בליווי הרכב ג'אזי מעולה בהובלת יוסי פיין. שילוב מעניין שהגיע לשיאים בשיר האחרון כשכולם חברו יחד.
אחת ההופעות הטובות של הפסטיבל אשר משום מה שובצו בשעה מאוחרת ביותר הייתה ההופעה של עומר אביטל ולהקת קאנטר. לפני שנתיים חיבר אליו הבסיסט המעולה, עומר אביטל, 4 נגנים ישראלים שכולם חיים בברוקלין ניו יורק ומרגע זה נוצר הקסם. כל היצירות פרי עטו של עומר והם משלבים במוזיקת הג'אז אלמנטים צפון אפריקאים, מוזיקה מזרח תיכונית ותימנית. עומר לא מפסיק לרקוד על הבמה עם הקונטרבס שלו. לצדו אלכסנדר לוין ואסף יוריה המעולים על הסקסופונים. עדן לדין הוירטואוז על הפסנתר ועופרי נחמיה – מתופף צעיר ומוכשר להפליא. ניכר כי החמישיה מגובשת ביותר ועומר נותן במה לכל אחד מהנגנים – דבר נדיר בעולם האגו המוזיקלי.
הופעה מעולה נוספת היתה ההופעה של ראול מיידון – זמר וגיטריסט עיוור שעלה על הבמה לבדו ובכשרון רב תיזמר לעצמו הרכב שלם. שיריו מבוססים על סול, ג'אז ובלוז. מדהים איך הצליח לרתק את הקהל במהלך כל ההופעה. בסוף שר מידון את Spain והקהל כולו נעמד על רגליו – חבל שהוא לא יכול היה לראות זאת.
לקינוח הפסטיבל הצליח אלי דג'יברי להביא לארץ את הגדול מכולם – הפסנתן והאגדה הרבי הנקוק שלא אכזב. הרבי בן ה 70 ממשיך להדהים קהלים ברחבי העולם וכך גם באילת העמיד את כל 3,000 אורחי המופע על הרגלים.
וידאו, צילום: שי קדמי
