מופע השקת האלבום "הופעה בפלוטו" ללהקת יציאת חירום עם אלכס טופל, יום ראשון, 08.07.2018, מועדון זאפה תל אביב, שי שיר וטלי ספיר מביאים את החוויות, הרשמים והקולות.
הקדמת הבלוג – לפני כחצי שנה אלכס טופל ולהקת יציאת חירום החלו במסע הופעות לקראת אלבום חדש, טוני פיין קפץ אז לאחת ההופעות והביא את המראות, אמש חגגו חברי הלהקה את יציאתו של האלבום החדש "הופעה בפלוטו" 20 שנה מאלבומם הראשון ועשור מאלבומם השני, שי שיר וטלי ספיר יצאו להביא את החוויה – מאחורי שני אלבומים אלו, עומד סיפור מפתיע: האלבום הראשון לא זכה לחשיפה רצינית בארץ, בזמן שיצא ובעקבות זאת, הלהקה הפסיקה להופיע. לאחר תקופה ארוכה, התאחדה הלהקה והופתעה לגלות שלא רק שאנשים הגיעו להופעה, הם גם מכירים את מילות השירים. הסתבר שהדיסקים שלהם הסתובבו בקרב ישראלים שטיילו במזרח, באוסטרליה ובדרום אמריקה והפיצו את הבשורה. עם תגלית זו, חזרו להופיע וב-2008 אף הוציאו אלבום נוסף.
גם האלבום החדש נולד לעולם באופן לא סטנדרטי: לאחר כתיבת אלבומם השלישי, אלכס טופל ועדי חייט, הקלידן והמפיק המוזיקלי של הלהקה, נפגשו להרפתקה של שבוע, בו ניגנו רצוף ויצאו כל מיני ביצועים לשירים החדשים שלהם ועוד שירים חדשים. כך שלמעשה, הערב השיקו 2 אלבומים חדשים: אלבום של שירים חדשים ואלבום של גרסאות שונות לאותם שירים.
אלכס טופל לא ילד, אם אתקל בו ברחוב במקרה, אני עשויה לחשוב שהאיש ההולך מולי הוא מוכר בחנות מוצרי חשמל או משהו גנרי כזה. אבל אין לטעות, מדובר ברוקיסט אדיר, פרפורמר מצויין ו"כותב המילים הטוב ביותר בישראל" כמו שהגדיר אותו חייט ואכן, השירים מתגנבים ללב, המילים פשוטות אך מצוירות, שירי מחאה, אמת ואהבה והרוק? כאילו עמד מלכת. מזוקק, טהור ונקי מדיגיטציה כמו בשנות התשעים. השירים החדשים מתמזגים ומתערבלים היטב בקו הקיים של הלהקה ומהווים המשך טבעי. לאורך ההופעה, טופל מתבל בקטעי קישור הפותחים צוהר אל ליבו. דוגמא לכך, הוא וידויו שאחת הסיבות שהוא כל כך אוהב את תהליך כתיבת השירים, היא שהוא יכול להשתרע על הספה, לכתוב שירים ולהכריז "אני עסוק".
הם ביצעו שירים מהאלבום החדש, כמו "קומי תדברי" ו"בואו נהיה עם" אליהם הצטרפה ענבל גרשקוביץ, זמרת רוק מצויינת עם הרבה נשמה. ב"יורה אל השמיים" שנכתב בהשראת מאיר בנאי ז"ל, נכנס לראשונה הערב המחשב לסאונד.
לצד הלהיטים שלהם "קחי לך זמן" המרגש, עם מחוות של רוק & רול, צרידות גידי גובית וסולו גיטרה מהמם של אסא בוקלמן.
ב"נהדרת" ישבתי על בר הזאפה ושתיתי קוקטייל, פתאום נזרקתי לימי התיכון, כל כך התרגשתי בזמנו, וגם עכשיו, מהשיר הזה. זוכרת איך אז, עם גשר על השיניים והעדר שריטות מהחיים ייחלתי לרגע שיגיע הבחור ויקדיש לי את השיר הזה, על מילותיו העדינות והארוטיות. 20 שנים אחרי, בעלי, שי, מודיע לי בהתרגשות שהסיקור הבא שלנו הוא על "יציאת חירום". "איך אני אוהב אותם!" הוסיף, אחרי עוד מספר סופרלטיבים. הגנבתי חיוך קטן וביני לביני תהיתי איך היו מתגלגלים חיינו אם היינו נפגשים אז, בתיכון, אולי בהופעה של יציאת חרום. האם היה מרגיש את הרגע שבו אהיה שלו?
