המופע של אוזי אוסבורן, רוקר מזדקן ותמיד הסולן של להקת בלאק סאבאת', יום ראשון, 08.07.2018 לייב פארק ראשון לציון, נכח, התנועע ותיעד – יובל אראל.
פלאש בק לאחור – תחילת שנות השבעים, יושב אצל חבר בשכונה, ליד הפטיפון, תקליט ויניל חדש מוגש להאזנה, מוזיקה מהסרטים, סרט אימה, גשם חזק, קולות פעמוני כנסייה מהדהדים וקולות שירה עבים וצרודים המלווים בריף גיטרה חשמלית בסולם נמוך עם אפקט של פאז. כך אני בגיל 13 או 14 מקבל את פניו של אוזי אוסבורן ולהקת בלאק סאבאת' לראשונה, עוצמת החוויה מובילה אותי לרוץ לחנות התקליטים ולחזור עם אלבומיה הראשונים של הלהקה הביתה – Black Sabbath, Paranoid, Master of Reality. מאותו רגע עולם המוזיקה שגדלתי עליו משתנה לחלוטין, דיפ פרפל, אוריה היפ, לד זפלין נשמעות אחרת לחלוטין מול העוצמות השחורות שבלאק סאבאת' משחררת לעולם. טקסטים של מחאה המולבשים על מלודיות ואקורדים מהפנטים, בלוז כבד ומחוספס לצד בלדות אקוסטיות חלליות ומעופפות באוקיינוסים של טורקיז ולוויתנים שחורים.
כל השאר היסטוריה.
לפני תשע שנים, שלהי ספטמבר 2010, בתפקידי כמנהל אתר אינטרנט משטרתי, אני הולך לתעד את האבטחה המשטרתית בפסטיבל אוזפסט בפארק הירקון, קוואמי, טל פרידמן ועוד מחממים את הקהל לקראת המפגש עם אוזי אוסבורן, מי שצריך דואג שאצוות ללהקת צלמי התקשורת בקדמת הבמה, עדיין עוף מוזר שם, קולט את הוייב ומתמזג כהרף עין, זוכה למקלחת של קצף לבן יחד עם עומדי השורה הראשונה מעבר לגדר הלחץ בעוד אוזי הגדול משפריץ מצינור הכיבוי שעל הבמה על הקהל, חוויה, לא פחות התרגשות ממעמד אחר, 8 שנים קודם לכן בעת שדיפ פרפל הופיעו לראשונה בפארק הירקון ואני זכיתי לעמוד מאחורי הקלעים על הבמה ככח אבטחה, פריבילגיה, מטר וחצי מעמדת האורגנים של ג'ון לורד המנוח, כבוד.
אז מה היה לנו אמש?
הגעתי ללייב פארק בראשון לציון כדי לכבד את אוזי אוסבורן, בעצם תמיד הסולן של בלאק סאבאת', בהופעה האמורה להיותה אחרונה בחייו במסגרת סבב הופעות הפרידה לפני שהוא הולך חס וחלילה טפו טפו טפו עורב עורב עורב לחם שום מים ויין צולל אל תהום הנשיה של התודעה העצמית בגילו הלא כל כך מופלג אך המפוצץ ביולוגית בטונות של אסיד ושאר כימיקלים…
אבל אוזי קשישא צחק לנו בפנים, בשעה תשע וחצי, אחרי שחברי הגרייט מאשין סיימו את הפתיחה שלהם שהחלה עוד באור יום,, אחרי שאורפנד לנד נתנו לקהל טעימות מהאלבום החדש וקינחו באל נורא עלילה. אחרי שכל לובשי החולצות השחורות, שזה בערך 98.5 אחוז מהקהל שמילא את האמפי (להערכתי קרוב לארבע עשרה אלף איש), אחרי הכל ומיד עם הפתיחה של המופע המרכזי, זה היה ברור מיד לכל הקהל כי אוזי עדיין בשיאו, הוא פשוט התחיל חזק ולא הפסיק, רק הגביר, כשהוא מרפרף את עצמו מטר לכאן ומטר לשם על הבמה, מעת לעת תופס דלי פח ושופך את תכולתו על הקהל שבקדמת הבמה, חבל שלא ארגנו לו צינור כיבוי עם קצף כמו שהיה באוזפסט בפארק הירקון…
אבל הרשו לי לדלג על כמה קטעים בהופעה, לא שהתאכזבתי, נהפוך הוא, פשוט אני רוצה להגיע לשמנת והקצפת עם הדובדבנים וכל השיט, כאשר אוזי מכריז על השיר War Pig, אחת הקלאסיקות של בלאק סאבאת' וקול הסירנות העולות ויורדות נשמע ברחבי הפארק עם תחילת השיר, אוזי פותח עם השורות האלמותיות שטובות גם היום בכל מצב – Generals gathered in their masses , Just like witches at black masses …
האדרנלין מפמפם עצמו לדעת אצל הקהל, כשזאק וויילד מבין שיותר טוב לנגן על הקהל ולידו ולא מעל הבמה וכל צוות הבקליינרים רץ אחריו לצד יש מי שמבין את גודל השעה ויוצא לדרך, דמות עטויה בכובע לבד של איזה פארמר מזנקת מעל הקהל ויוצאת לקראוד סרפינג ממושך של כמה עשרות מטרים, זהו אבירן חביב מהגרייט מאשין, הוא מבין שהערב זה הערב שלו, אם לא כעת אז מתי?!!!, הגלישה על כפות ידי וראשי הקהל נמשכת ונמשכת ולא פוסקת עד שזאק חוצה את הפיט ויוצא לתת קצת דיסטורשן והשתוללות של ריפי גיטרות מוטרפים גם לקהל שבצידה השני של הבמה, מושך אחריו את צבא הבקליינרים, וכל החגיגה הגדולה הזו לא מפסיקה עד שהמתופף נכנס לאקסטזה ומותח את כל העסק עוד כמה רגעים ארוכים ומתמשכים סולו תופים שרק מעיף את הקהל יותר גבוה ויותר חזק, רציתם מלחמה של חזירים? קיבלתם!!, אחרי יותר מעשרים דקות המתופף מוצא את הטיימינג הנכון לחתום את השיר ולאפשר לאוזי שלבטח ירד לאיזה שאיפת חמצן לחזור לקדמת הבמה ולהמשיך במופע עוד ועוד, הקהל כבר פסיכי, אני מצאתי לי עמדת צפייה נוחה במתחם הנכים ממש מאחורי צוות הווידאו של ההפקה, משקיף על כל האמפי בקו ישר עד עיניו של אוזי, המקום הכי נכון כדי לקלוט את האקסטזה, כל הדיבורים על סבב ההופעות האחרון ועל המופע האחרון בסבב המתקיים כאן מולנו יוצאים לא רלוונטים כלל אל מול גלי האנרגיה שאוזי משחרר, כשהוא רץ מצד לצד, שולח מחיאות כפיים למעלה ומפעיל את כל הקהל, זה בנאדם המתקרב ליום הולדתו השבעים? בחייאת, הבחור הזה יכול להמשיך עוד ועוד, אנרגייזר פרייאר לידו, נראה לי שהפעם הוא מתעלה על ההשתוללות של האוזפסט, רוק כבד בסיסי, ראשוני, קובע סגנונות, יוצק יסודות. תכלס.
אך בול בתיאום כאילו מוזמן מראש, בשעה אחת עשרה אוזי מסיים את הלהיטו הכי גדול של בלאק סאבאת', זה שהציב אותה על המפה העולמית אי שם בתחילת 1970 – פארנואיד ויורד מהבמה עם כל הנגנים לקולות הקהל שמבקש עוד, אין עוד, לילה טוב, תודה לשוקי וייס שהזכיר לנו שהרוק עדיין שולט בעולם למרות גלי מתקפות הלטינו, תודה רבה שוקי.
