בשנה הבאה ימלאו עשרים שנה לקיומו של פסטיבל הפסנתר, פרויקט הדגל של עיריית תל אביב בתחום המופעים האיכותיים שהיא מפיקה בשיתוף כמה מחברות הבוקינג הגדולות, הזדמנות מדהימה עבור שורה ארוכה של להקות, אמנים ועוד להיחשף בפני הציבור בזווית השונה לעתים מהמוכר, חיבורים אל הפסנתר וממנו הם הקו המנחה את רעיון הפסטיבל בליבתו. השנה זו העונה השישית שהבלוג מסקר את המופעים במסגרת הפסטיבל, התחלנו במרכז סוזן דלל בנווה צדק ועברנו יחד עם מופעי הפסטיבל אל הקומפלקס של מוזיאון תל אביב לאמנות, גדלנו יחד ולצד הפסטיבל, אם בימים הראשונים הייתי מגיע בגפי כדי לטעום על קצה המזלג ממופעי הפסטיבל הרי בסוף השבוע האחרון התפרשנו חמישה אוחזי מצלמות ומדווחים בין המופעים הרבים כדי לקלוט, להאזין ולדווח אודות שורה ארוכה של מופעים שהתקיימו במסגרת הפסטיבל המוסיקלי הכי חשוב של העיר תל אביב.
עדי והשלג
בערב הראשון של הפסטיבל ביקר השדרן והעורך המוסיקלי המיתולוגי טוני פיין במופע של עדי אולמנסקי, עדי מכוונת את צעדיה ויצירתה לכיוון גלובלי לסצנת האלקטרונית בשילוב של ראפ, היפ הופ ואלקטרו דאנס עד למחוזות הדאב סטפ אותם הכירה כאשר הייתה סולנית הלהקה הירושלמית Lorena B שנמנתה בזמנו בין ההרכבים שתל אביב אהבה לחוות בשעות הלילה המאוחרות, לעדי הנחשבת כיוצרת יוצאת דופן בנוף הישראלי זהו מפגש שני עם פסטיבל הפסנתר, לפני ארבע שנים היא נטלה חלק במופע משותף לה ולצביקה לורבר אקא צביקה פורס, זו הייתה הפעם הראשונה שהאינדי התל אביבי הכניס רגל בוטחת בפסטיבל שהיה עד אז מאוד מיינסטרימי והלך רק על בטוח, הכניסה הזו הייתה הנחשון שהוביל הרבה מוזיקאים מהשוליים כמו שגם מהגטו המזרחי לחסות תחת כנפי הפסטיבל המגדיר את הטופ והשמנת של המוזיקאים הישראלים. כאמור ביום רביעי עדי אולמנסקי הגישה מופע אלקטרוני צמוד קלידים בפני הקהל תחת הטייטל Snow כשם אלבום האי.פי החדש שלה העומד לצאת בקרוב. טוני פיין מביא את המראות.
עברי לידר מארח בסלון
נשארים בערב הראשון של הפסטיבל, מגיעים אל ההופעה כי גדולה, עברי לידר והפסנתר. כשהוא לוקח את שיריו המוכרים ומעבדם נטו לניגון על קלידי פסנתר הכנף, מזמין עברי לידר במהלך המופע זוג מתוך הקהל אל הסלון הביתי שלו שניצב על הבמה ומבקש מהם לספר לו על הקשר ביניהם, הם סיפרו לו ששיר שלו גרם להם לבחור את הבית של חייהם …הוא מיד ניגש לפסנתר לנגן את השיר שהיה אמור להיות מבוצע מאוחר יותר בהופעה. הייתה כימיה אמתית בינו לבין הקהל שצחק ונהנה מהמופע.. לידר הוכיח שהוא רב כישרונות שיודע גם לכתוב, להלחין ולבצע וגם להתחבר לקהל ולרתק אותו בסיפורים. טוני פיין היה ונהנה.
נועם רותם חוזר לדרך
לפני עשר שנים השיק נועם רותם, פעם קרח תשע, את אלבומו "עזרה בדרך", אלבום שהפך למיתוס, במסגרת שירי האלבום נוגע רותם בשאלות הקשורות לחולי ומוות, תקווה והחלמה, בהתבסס על חוויותיו האישיות. מאז יציאתו כאמור הפך האלבום לאחד מהחשובים שיש להניח ולאצור על המדף הביתי. במסגרת הפסטיבל חזר נועם רותם לבצע את כל האלבום בשלמותו כשהוא מארח לצידו את אסף אמדורסקי. אריאל עפרון הגיע בליל חמישי כדי לחוות את המופע.
נרקיס זה פרח
מופע הבכורה של הזמרת והיוצרת נרקיס עם צמד אורחות – האחיות ג'משיד בגלריית המוזיאון, חמישי 9.11.2017, רשמים, צלילים.
את נרקיס ראיתי לראשונה במסיבת העיתונאים לקראת הפסטיבל שהתקיימה לפני זמן רב, היא מיד משכה את תשומת לבי בשל נוכחותה והשביס האתני שהיה כרוך על ראשה נוסח נשות אפריקה, ניגשתי ושאלתי אותה מי היא ומה חלקה בפסטיבל, היא הייתה די נבוכה ומבויישת ואמרה שהיא שרה חומרים הנעים בין פולקלור לאתני. זמן מה לאחר מכן הושק סינגל קליפ מטעמה – שדות. הסקרנות שלי מהשחקנית החדשה בסצנה הובילה להחלטה לסמן את המופע שלה כאחד המופעים שאני מעוניין לראות ולשמוע.
ביום חמישי, במהלך המופע שהתקיים באחת הגלריות בקומפלקס המוזיאון, באווירה אינטימית, כשהיא מלווה בתומר ישעיהו בגיטרות ומארחת את האחיות עדן ושילי ג'משיד בצעה נרקיס שורה ארוכה של שירים שרואים השבוע אור באלבום הבכורה שלה. שירה נעימה ובוטחת, שקטה ונעימה. טקסטים מעניינים המכילים הרבה רגש והלכי רוח טובים, עיבוד מוזיקלי נעים מאוד המוביל את הנרטיבים בהרמוניה איכותית, לא מופע לאולמות גדולים, הייחודיות של מופע אינטימי, קאמרי, סוג של אחד על אחד מול הקהל ללא גבולות היא הסוד של נרקיס ליצור תחושה טובה לצופים והמאזינים, לא הצטערתי כלל על הבחירה במופע הזה מתוך שלל האירועים שהציפו את התוכניה. נותר רק לצפות לאלבום הטרי…
קצת אחרת חוזרת
המופע של השלישייה המיתולוגית של שלמה גרוניך, שם טוב לוי ושלמה יידוב החוזרת שוב למופע משותף שנה אחרי האיחוד הקודם, צלם העיתונות מוטי קמחי שגדל על צלילי האוונגרד הללו יצא בליל שישי למוזיאון כדי לטעום שוב מאותם הצלילים האיכותיים ולהביא את התמונות
שלישיית "קצת אחרת" הייתה להקת רוק תל אביבית אשר פעלה במשך שנתיים בלבד, בין השנים 1974–1975. שלמה גרוניך, שם טוב לוי ושלמה יידוב הספיקו להקליט וליצור אלבום אחד בלבד במסגרת הזו שקיבל את שמו משם הלהקה.
במשך שנים רבות היו יצירותיהם שהיו מעין אוונגרד מהול ברוק מתקדם אבן יסוד ליוצרים שבאו אחריהם בסצנה המקומית. בדיוק לפני שנה הם התאחדו במפתיע כאשר גרוניך ערך קונצרט בלוויית התזמורת הפילהרמונית של תל אביב, רגעי האיחוד היו גם רגעי השיא של אותו קונצרט אשר לשמחתי הרבה זכיתי לחוות אותו.
המופע שהתקיים בליל שישי היווה טעימה נוספת של אותם שלושה שכן יהי רצון מלפניהם והם יחזרו לפעול במשותף ואולי, אינשאללה, ליצור חומרים חדשים, יש תקווה…
לאלף את הביט או לנעול את החוויה
המופע של Garden City Movement בשילוב נגני כלי מיתר אקוסטיים בעיבודו המוסיקלי של עוזי "רמירז" פיינרמן, אולם קאמרי 2, חמישי 9.11.2017. תובנות.
משלל הבחירות הרבות במסגרת הפסטיבל נפלה אצבעי על המופע הזה, חיפשתי את השונה והיוצא דופן בשילובי מוזיקאים, זמרים ופסנתרים, מה יותר איזוטרי ומעורר עניין מחיבור בין הרכב אלקטרוני עכשווי המוכר ברחבי העולם אך בעצם מתחולל כאן בדרום תל אביב, חבורת נגני כלי מיתר מעונבים, ואולם המיועד להצגות תאטרון? אווו, פה בעצם נעוצה השאלה ובעקבותיה התשובה…
השאלה הכי גדולה שריחפה מעל ראשי במהלך המופע – למה לכל הרוחות המופע נסגר באולם התאטרון, מדוע מאות הצופים צריכים לשבת צפודים בתוך כסאותיהם המרופדים, למוזיקה של Garden City Movement יש כללים משלה, היא מוכוונת לרגעים הללו שאתה אמור לעמוד על שתי רגליך, לעתים לפרוש ידיים לצדדים, עד כמה שהמרחק מאלו שעומדים לידך מאפשר זאת, ולתת לביט ולמלודיה החוזרת בלופ לסחוב אותך עימה, לרקוד, לרחף, להתפרק, אסקפיזם מוזיקלי אמיתי שיוצר הדו שיח בין הנגנים והמאזינים, זו כל כולה של החוויה בקליפת האגוז. אז למה באמת לא חשב מי שהיה צריך לקבוע זאת, מדוע המופע לא נקבע לאולם המצוין של מרכז עינב? הרי הפסטיבל עצמו כבר עשה את הצעדים, לא פעם ולא פעמים, לצאת מהמסגרת הפיזית של מתחם מקובע, גם הפעם התקיימו אירועים מחוץ לקומפלקס של המוזיאון ומרכז האמנויות בשדרות שאול המלך, והרי במרכז עינב כבר התנסו חברי Garden City Movement בהופעות, הופעות מהסוג שהקהל נוטש את מושביו המרופדים ומתאסף בחצי גורן מול השטיח עליו עומדים הנגנים ויוצר דו שיח אמיתי וללא מחיצות בין הנגנים, הצלילים והמאזינים צופים, מבחינתי בנקודה זו הייתה החמצה וחבל כי המוזיקה של Garden City Movement היא עניין שמתחבר לקהל, תמיד, בכל מקום.
פעם, בחצר של מועדון צוללת צהובה בירושלים אמר לי יוני _ כי הצליל הזה הוא העתיד, כי האלקטרוניקה הזו היא הדבר הבא בעולם המוזיקה, הוא לא טעה, אך הפעם חבריו פספסו את ליבתה של החוויה, התמוססות גבולות, חומות, קהל במה, חתכתי אחרי Move On…
וידאו נרקיס ביוטיוב, צילום יובל אראל
וידאו יוטיוב, צילום ניר לוי (צדיקים, עושים מלאכה במקום אחרים…)
