להקת קוקי לבנה משיקה את אלבומה "כוסות מפלסטיק", ערב שבועות, 23.05.2015, מועדון בארבי, אורחת – אביה שושני. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.
דקה אחרי שנציג ישראל בתחרות האירוויזיון, נדב גדג', סיים לבצע את השיר "Golden Boy" בשלב הגמר בתחרות, אספתי את תיק הצילום ויצאתי למועדון בארבי בתל אביב, שם אמורה הייתה להתחיל הופעתם של חברי הלהקה הרמת שרונית "קוקי לבנה".
מי הם ומה הסיפור? מסתבר שבעיר התותים יש אנזימים המייצרים להקות מקומיות שמצליחות לפרוץ את גבולות המושבה והגיע לתודעה הרחבה של בני נוער, זה החל עם מלכה באיה ושלושת האספים (גילוי הוגן – אחת מחביבות הבלוג), נמשך בהתקווה 6 המשחררת את הגרוב וחטיבת כלי הנשיפה מעיר השרון לכל הארץ ועובר כעת אל קוקי לבנה, הרכב רוק ישראלי שובבני אותו הקים לפני כעשור קובי מנדלבאום הסולן בעקבות רגעי שעמום בבסיס הצבאי בו נשאר שבת וההחלטה לאחוז בגיטרה ולנסות להלחין שיר יצקה בו את התובנה להמשך הדרך והקמת ההרכב.
קוקי לבנה, שם הלקוח בעקבות פליטת פה של אחד מחברי הלהקה במהלך חזרה כשהתכוון לבקש עוגיה לבנה ואמר קוקי לבנה, ככה השם, בלי תובנות מיוחדות, נטמע בתודעה של בני הנוער ברמת השרון ומעבר לכך, בזכות דרך פעולה ייחודית שפיתח קובי, הסולן וחבר ההרכב היחידי שנשאר מזמן ההקמה, מתברר כי בשנים האחרונות ערכו חברי ההרכב הופעות ללא תשלום בבתים פרטיים, הרעיון הבסיסי נבע מהעובדה שחלק גדול מבני הנוער שנסחפו אחריהם אינו רשאי כלל מפאת הגיל להיכנס למועדוני הופעות, אקט זה הוביל לחשיפה אדירה מפה לאוזן, ממש מתחת לרדאר התקשורתי, יצא מחוץ לתחומי רמת השרון והגיע לכל קצוות הארץ, ממטולה בצפון ועד אילת בדרום, תופעה שכמותה ניתן למצוא רק בקרב אמנים המכוונים עצמם בכוונה מלאה לדור הצעיר יותר, לבני הנוער באמצעים שהמיינסטרים לא מספיק גמיש כדי לקלוט ולעקוב אחר השינויים.
בשנתיים האחרונות חרשו חברי "קוקי לבנה" את הארץ, קיימו עשרות הופעות בבתי ספר תיכוניים, באירועי נוער, בפני חיילים וסטודנטים, קיימו שיתופי פעולה עם להקות כ"מרסדס בנד" ו"התקווה 6" ועוד, את הישורת האחרונה במהלכה גיבשו חברי ההרכב שכיום חברים בו פרט לקובי הסולן המנגן גם בגיטרה חשמלית, עומר הראל בגיטרה מובילה, אליעד אטיאס בגיטרת בס, יזהר בן טוב בקלידים וזוהר ברזילאי על התופים, מחוזקים ברועי טל שהפיק ואחראי על הקלטת החומרים באולפנו ברמת השרון כשהוא מלווה אותם בגיטרת קצב, הובילו להפקת אלבום הכולל 13 שירים שנכתבו והולחנו בידי חברי ההרכב ולשם המוזר "כוסות מפלסטיק", אני מאמין שהכוונה לכוסות שנותרו על השולחן בזמן החזרות באולפן של רועי…
תכלס, ערב חג שבועות, חלק גדול מחובבי המוזיקה נצמד לשידורי הערוץ הראשון בטלוויזיה לצפות בתחרות האירוויזיון, כשהנציג הישראלי, נדב גדג', רק בן שש עשרה, שובר את המחסום הפסיכולוגי ומצליח להעפיל לשלב הגמר לאחר חמש שנות בצורת ישראלית בתחרות, כאמור, אני ממתין לראות את נדב מבצע את השיר שלו וחותך החוצה לכיוון מועדון בארבי, הנוף האנושי בכניסה ובמועדון צעיר מאוד, תלמידי חטיבת ביניים, תיכונים, אולי כמה יותר מבוגרים, גיל הנוכחים לא עובר את העשרים, פה ושם אני מזהה קהל מבוגר, מסמן אותם כהורי חברי ההרכב, השקה, סיבה טובה להביא את המשפחה…
על פי התחזיות המועדון היה אמור להיות מלא עד אפס מקום, לפחות בחלקו המרכזי, חברי קוקי לבנה, להם 30 אלף מעריצים בעמוד הפייסבוק, ערכו מסע יח"צני מצוין בקרב בני הנוער ודאגו להפצת כרטיסים בכל רחבי הארץ ואף להסעות מאורגנות, אולם להערכתי המועדון מנה כשלוש מאות בני נוער גג, אולי חופשת החג שהוציאה משפחות רבות לנופש ואולי באמת התחרות הטלוויזיונית הם הגורמים להיענות חלשה יחסית, אך הקהל שהגיע לא עשה את החשבונות הללו, מבחינתם עמדת המרצ' שכללה מבחר חולצות וכובעים עם לוגו הלהקה לצד עותקים טריים מהאלבום והפתעות אחרות, הייתה נקודת המפגש. עד תחילת המופע עצמו משמשת הבמה במועדון לכישרונות צעירים, לא ממש התעכבתי על כך עד שחברי קוקי לבנה עלו לבמה.
המופע החל עם ליין אפ שכלל את כל שירי האלבום החדש והטרי, ביניהם השחילו הנגנים מחווה לדני סנדרסון עם השיר של כוורת "יו יה" ואזכרו את השיבוש הלשוני של סנדרסון לשמם במהלך המופע בערב יום העצמאות ברמת השרון כאשר קרא להם קוקי לאבנה..
ובהשקה כמו בהשקה יש גם אירוח, אביה שושני, עם התלתלים והבלונדור בצד, מי שנחשפה בתוכנית הטלוויזיה "הכוכב הבא", מצטרפת ללהקה לביצוע דואט עם קובי הסולן בשיר "כשתבואי" הנחשב במונחי יוטיוב להצלחה אמיתית, הסינגל נצפה מעל 60 אלף פעמים, בכלל יש להם בערוץ היוטיוב הישגים שהרבה להקות ומוזיקאים ישראליים היו שואפים אליהם – קרוב לשני מיליון צפיות בקליפ לשיר "כמה הייתי רוצה", ועוד רבע מיליון צפיות בגרסת הרי מיקס שלו, גם שירים נוספים הספיקו לצבור כמויות אדירות של צפיות, כל זאת יש לזכור, ללא תמיכה תקשורתית או יחסי ציבור מעבר לשיטת ה"פה לאוזן" של בתי הספר…
המופע ממשיך עם שטיקים נוספים, קובי יורד מהבמה ונעמד ביציע לביצוע השיר "אתמול בלילה" הלוקח אותו לטפס למעלה ולנתר מעל המעקה הגבוה, הקהל שרובו מתגודד ברחבה מול הבמה מצטרף לשירה, מוכיח לי שיש כאן קהל מעריצים שרוף ההולך אחרי קוקי לבנה לכל מקום ומכיר את כל השירים, אני באופן אישי נע בתוך תוכי בין המופע לבין המרקע, לאחר ביצוע השיר האחרון לפני ההדרן – "בואי נרקוד" שמחזיק את הקהל גבוה גבוה באדרנלין, אני חותך מהמועדון ומפסיד במודע את הביצוע ללהיט הכי חזק שלהם "כמה הייתי רוצה" רק כדי לכוסס ציפורניים בהצבעה המעצבנת של המדינות המשתתפות בתחרות האירוויזיון וללכת לישון בידיעה שנדב גדג', רק בן 16 (אמרתי כבר…) מצליח להגיע לעשרת הגדולים בזכות היד הנדיבה של האיטלקים…
בקטנה – לתאורן: חזור לספסל הלימודים או שתפסיק להפוך את המופעים לציור בעפרונות קריון…
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
וידאו
