מבלים עם הבילויים

הבילויים בבארבי, מופע סולד אאוט, מועדון בארבי ת"א, 26.10.2012 23:15, נכח, נדחס עם עוד 950 בעלי כרטיסים, צילם, תיעד ומדווח – יובל אראל.

עד אמש לא ראיתי את הבילויים בשר ודם, לא, לא הייתי באוהלים ברוטשילד בקיץ 2011, כשהם הגיעו לעודד, לא, לא הייתי בחולות המדבר באינדינגב כשהם חזרו באופן רשמי לתחייה, כן, כן הייתי אמש בבארבי יחד עם כאלף צופים מאושרים שהספיקו לרכוש כרטיסים למופע המרכזי של תחילת הסתיו\חורף.

האמת, אין כאן מצב שאדווח על ההוא עם הגיטרה ואיך שהוא ניגן, על ההיא עם הקלידים ואיך היא סדרה את הבובות שלה בשורה, על ההוא עם הטריקו ללא שרוולים, חצי רעמה וסקסופון קסום, על הבן של סופר ימי ילדותי (איה הג'ינג'ית, שמילקיהו המורה…), משוררי המילים המוחים בחריפות מרומזת על הקרדיט שנלקח מהאבות המייסדים, על המדינה שהולכת פאקקט עם גנבי שלטון ונכסים, על כל מה שלא צריך להיות, ואף מילה על איך כן..

הבילויים, מי הם היו בעצם? הכל החל לפני 130 שנה באוקראינה, צעירים יהודיים בעלי זיקה ציונית הקימו ארגון בשם ביל"ו (בית יעקב לכו ונלכה) אלו החלוצים שהגיעו לארץ ישראל בעלייה הראשונה והוציאו לפועל את הרעיון הציוני סוציאליסטי הלכה למעשה, על שורשיהם צמחה תנועה העבודה שאנשיה נמנו עם מייסדי המדינה וקברניטיה הראשונים.

אז סביר מאוד שעל גבי מצע הרעיון הזה הוקמה הלהקה, לבטח לא מלשון בילוי, לבלות וכו'… תרגיל יחסי ציבור שערכו כתלמידי תיכון והפיקו באופן עצמאי אלבום ראשוני, מעין אופרת רוק "עכשיו תהיו עבדים שלנו" הוביל בהמשך לגיבוש כהרכב היוצר מוסיקת מחאה מתוחכמת מילולית אך די פולק\רוק\רוסי\איטלקי\ בלקני\ישראלי\גראנג' בהוויתה.

ההרכב שאף נתמך בזמנו בידי הממסד המוסיקלי בדמות חברת הד ארצי NMC הספיק להפיק שני אלבומים ששיריהם הפכו כבר להמנוני כמה דורות צעירים – באב אל וואד, שאול מופז, אחמד, נפולאון, שגר פגר, נפלא פה, כולם על רקע חילוקי דעות אידיאולוגים בין העם לממשלו, על מציאות אכזרית…כתבי מחאה פלסטריים על מה שקורה, נוקב, נוקב, נוקב, סרקאזם, ציני.

אופרת הרוק "עכשיו תהיו עבדים שלנו" להורדה.

מבחינה תקשורתית נחשפה עובדת חזרתם, הקאם בק, די חזק, כתבות בכל עטיפת דגים הקיימת בדוכני החדשות, באתרי האינטרנט, ההחלטה לעשות את הצעד הראשון בפני קהל במסגרת פסטיבל אינדי נגב, מול כמה אלפי צופים נלהבים הייתה נכונה אולם מבחינה תקשורתית הארוע ממש נטמע בזרם התיעודים והביקורות אודות הפסטיבל, הבילויים לא קיבלו ממש את הפידבק הנדרש.

אך העם אמר את דברו, אמש, במופע סולד אאוט, די נדיר בסצנה הזו, הרגילה בהיווצרות חורים בקהל המגיע להופעות, מועדון בארבי ת"א היה מלא עד קצה גבול היכולת המוגדרת, קהל רב שמילא את כל אגפיו, מרפסותיו, מבואותיו, הוכיח כי למרות שהאלטרנטיבה לשלטון המכוער המתהווה בפנינו בימים האחרונים (ביבי ליבי אם לא הבנתם…) מתנהגת כגיק מצוי ועורכת מסיבה מתוקשרת בפאב אך קברניטיה לשכבותיהם אינם נוגעים באלכוהול, הרי כאן, בבארבי נוצרת האלטרנטיבה האמיתית, קהל שמצביע ברגליו, ללא כיבודים וללא קימבונים, ללא פלוס אחד וללא הטבות הסצנה, קהל השר מילה במילה, מציע רעיונות לסט ליסט הקבוע מראש, יודע מתי לשתוק ומתי לשיר, מתי להידחק ומתי לרקוד, מתי לקפץ ומתי לעמוד, עושה את החוויה הזו, הראשונית בתל אביב, ארוע מכונן, מופז על חלקי גופותיו לא הצליח לפלס את דרכו בין החוגגים, גם אחמד שהשכים באישון לילה לחצות את המחסומים, גם חיליק פ. הציץ מבעד לחלון כשהטנדר עם הגופות הזקופות עבר בין רמקול לרמקול, גם הכד של שוש א. היה, מזל שהאפר לא נשפך ממנו, סארקזם ציניקני שכזה, אז ועכשיו, שעה וחצי גדושות, יותר ממצע לבוחר, יותר ממאסה רעיונית, יותר ממקאמה אכזרית, מילים ומנגינות הנוקבים, חופרים ומנסים לטלטל את הבערות, השחיתות, החומרניות שאכלו כל חלקה במדינה, בעם, ונפלא פה לא היה, כי כנראה כבר לא יהיה, מי יודע, אולי כן…

גיבור הערב, היה הקהל, כאלף איש, לא פחות.

סט ליסט:

באב אל וואד, אני מקיא, חיליק פורצלינה, שאול מופז, פירות הדר, שוש אלמוזלינו, הצעדה, חייב להתארגן, הזמן האחרון, משה בתיבה, אחמד, נפולאון, בגטים, ילד נרות, שיר התה.

הדרן (אוהו, עד שחזרו לבמה, לקח חמש דקות תמימות…):

האפריקאי, שגר פגר, ניפגש על החוף.

הבילויים: נועם ענבר – שירה, בס,אקורדיון, ימי ויסלר – גיטרה, מאיה דוניץ – קלידים וצעצועים מוסיקלים, אייל תלמודי – סקסופון, גרשון וייספירר – חצוצרות, שיקו סיני- תופים.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151201118154654.474439.721654653&type=1

וידיאו

ויש גם יוטיוב גולשים בסמארטפונים