יום שישי, אוקטובר 30, 2026

עונת הפסטיבלים של שישי בין ערביים

סיור במיני פסטיבלים בדרומה של תל אביב, משביל המפעל ועד לבנדה, דיווח, תמונות וצלילים, השליח – יובל אראל.

בותימזוג, ריהאב ספייס ג'אם. צילום: יובל אראל
בותימזוג, ריהאב ספייס ג'אם. צילום: יובל אראל

יום שישי בצהריים וצפונה עמוס באירועים מוזיקליים טובים ומשובחים, זה מתחיל במופע פתוח חינמי של רמי דנוך מצלילי העוד בפאב בשלמה המלך פינת המלך ג'ורג', סוג של מפגש מלכים…זה ממשיך בפסטיבל אינדיכלב באוזן בר עם מבחר הרכבי ויוצרי אינדי שמינדי לטובת הכלביה בקיבוץ גליל ים ויורד דרומה לעבר איזור התעשייה מאחורי עיתון הארץ באולפן ההקלטות של אלי פיקובר בשביל המפעל, שם כמידי תקופה מתקיים לו מעין מיני פסטיבל שוליים במסגרתו מוסיקאים, יוצרים כותבים מבצעים כמה משיריהם לפני קהל מצומצם באווירה אינטימית וזחוחה, זה מסתיים בחגיגת טרום טרום חנוכת משכנו החדש, הדרומי של ריאליטי ריהאב סנטר, אותו מרתף מוסיקלי בפאתי כרם התימנים שמנהליו חוברים לחמי (שבק"ס, בותימזוג) ופותחים מקום חדש בחיבור בין סלמה ללבנדה, מרתף ענק בשולי הבניין, עדיין בשלבי ניקוי ושיפוץ של הרגעים האחרונים, מזכיר את הצימר, התוכניות מדברות על מענה שולי השוליים לתמונע בדמות אולם הופעות מוסיקה ואולם תיאטרון שוליים, חצר רחבה הכוללת מיצגים ומיצבים שונים ומשונים, בקיצור – זירה חדשה ומבטיחה לתרבות השוליים העצמאית.

מיני פסטיבל שביל המפעל. צילום: יובל אראל
מיני פסטיבל שביל המפעל. צילום: יובל אראל

מכל אלו דגמתי (כי הרי אי אפשר להיות בכל מקום בו זמנית…) את הפסטיבל בשביל המפעל (המתקיים בפעם השישית) ואת החגיגה הטרומית של ריאליטי ריהאב ספייס ג'אם בלבנדה2.

שמרית נתיב, שביל המפעל. צילום: יובל אראל
שמרית נתיב, שביל המפעל. צילום: יובל אראל

לשלושים האנשים שהגיעו לאולפן ההקלטות בשביל המפעל נכונה הופעה נינוחה ורגועה של מספר יוצרים, הפועלים בשולי השוליים בקצב שלהם. במנגינה שלהם, זה סוג של פולק רגוע, מלווה בצלילי גיטרות אקוסטיות, בחלקם בוודאי כבר נתקלתם, אבל רק במידה ואתם עוקבים באובססיביות עיקשת אחרי התנועות השונות בסצינה – מיכאל גלעד, אליאב לביא, שמרית נתיב, הֵפּי, את תשומת לב אוזניי תפסו הצמד אורדע, רועי בהריר ושור בן ברוך, אומרים עליהם שהם הגרסה העכשווית לדודאים ולצמד רעים, מעין הג'ירפות בהתהוות…צריך להאזין כדי להבין, כאן, בהמשך, קליפ.

אורדע, שביל המפעל. צילום: יובל אראל
אורדע, שביל המפעל. צילום: יובל אראל

אחרי כוס קפה וכוס תה, תודה למר טן ברינק, לקחתי את עצמי הלאה, לעבר הסנטרום של הארץ הזרה, שם בחיבור בין דרך סלמה ממערב לרחוב לבנדה ממזרח, ממש במרכזה של אפריקה החדשה, היכן שהבתים משמשים כמבני תעשייה זעירה ביום ודממה מרתיעה בלילה, אתה יורד בשביל בשולי המבנה, לבנדה 2 ומגיע אל החצר האחורית, שם מעבר למתחם הרביצה המעוטר במיצבים ומיצגים שוכן המקום החדש – ריאליטי ריהאב ספייס ג'אם סנטר, מעין שלוחה דרומית למרתף ההוא בכרם התימנים, מדובר כאן על התאגדות משולבת של מפעילי הריהאב יחד עם חמי (שבק"ס, בותימזוג) מנהל חדר חזרות גלאם,  פותחים בית חדש לאינדי במסיבה לפני הכניסה לשיפוצים – מיצגים, ערק רימונים, וודקה, בירה מחבית, נהנים, מפרגנים, אוהבים, שותים, רוקדים…

ריהאב ספייס ג'אם, סידורים אחרונים. צילום: יובל אראל
ריהאב ספייס ג'אם, סידורים אחרונים. צילום: יובל אראל

בשעה שש בדיוק מתחיל המופע הראשון, בעלהבית חמי והרכב הצד שלו בותימזוג פותחים את המקום בהופעה, גם כאן מתחיל הקהל להתגודד, יש כבר שלושים איש, בין לבין מדברים, מזכירים את הצימר השוכן בכנף הצפונית של אפריקה החדשה, תמונע עולה באוויר, כן, יש פוטנציאל, חלומות תוכניות, בחוץ כבר חשוך, גשם שוטף את האבק, סתיו. אני חותך, יש לי תוכניות נוספות לערב, הבילויים, אבל זה כבר בפוסט אחר.

קהל, ריהאב ספייס ג'אם, מתחילים. צילום: יובל אראל
קהל, ריהאב ספייס ג'אם, מתחילים. צילום: יובל אראל

המשכו של הערב בספייס ג'אם כלל הופעות של דראנק משין, אי ווז א בסטרד, איתי גרופר ורונן כוכבי, גרייט משין וכמה תיקלוטים של DJ אלארם, פבליק אנימל, DJ אקין, אורי שוחט ו- MANIMAL. על האומנות הפלסטית והמייצגים פעלו tha big mistakes ואורן A.

תרשמו ת'כתובת: לבנדה 2 דרום תלאביב.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות משביל המפעל

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151200938464654.474391.721654653&type=1

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מריאהב ספייס ג'אם

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151200941054654.474392.721654653&type=1

וידיאו

דגימות משביל המפעל

בותימזוג פותחים את ריהאב ספייס ג'אם

הכי חדשים

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

הערה 1

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...