לא רק לרקוד, גם להיראות בעולם
בעולם המחול הישראלי יש אירועים שמתקיימים עבור הקהל המקומי. ויש אירועים המבקשים לפתוח את החלון אל העולם הרחב. חשיפה בינלאומית למחול שייכת לסוג השני. מאז 1995 הפך האירוע, שייסד יאיר ורדי ז"ל, לאחת מנקודות המפגש החשובות של המחול הישראלי עם הזירה הבינלאומית.
במשך חמישה ימים יתארחו בישראל מנהלים אמנותיים, אוצרים, מפיקים ואנשי מקצוע מתחום המחול. הם יפגשו את היוצרים המקומיים ויצפו בעבודותיהם. עבור חלק מהמשתתפים מדובר בהזדמנות לפתוח דלתות אל פסטיבלים ובמות מעבר לים. עבור הקהל הישראלי זו הזדמנות נדירה להיחשף למבחר רחב של יצירה מקומית במסגרת אחת.
השנה מקבלת החשיפה משמעות נוספת. המציאות הישראלית של השנים האחרונות אינה מאפשרת להפריד לחלוטין בין אמנות לפוליטיקה. גם המחול הישראלי, שזכה במשך עשורים להכרה בינלאומית מרשימה, מתמודד עם שאלות של נוכחות, שייכות וחופש יצירה. עצם הגעתם של אנשי מקצוע מחו"ל מקבלת אפוא משקל החורג מהצפייה במופעים.
אבל מעל הכול, זאת הזדמנות להתבונן בעושר היצירתי של המחול הישראלי. יצירות ותיקות פוגשות שפות תנועה חדשות. גופים צעירים מתמודדים עם שאלות של זהות וזיכרון. כוריאוגרפים ותיקים חוזרים ליצירות שהגדירו את דרכם. ואחרים ממשיכים לחפש את הגבול שבין מחול, תיאטרון, מוזיקה ואמנות חזותית.
אוהד נהרין פותח את החגיגה
את האירוע יפתח אנסמבל בת שבע עם "טאבולה ראסה", ערב המאגד שלוש יצירות מאת אוהד נהרין. "טאבולה ראסה" משנת 1986, "חלב שחור" משנת 1990 ו"ג'ורג' וזלמן" משנת 2006.
יש משהו מסקרן במיוחד במפגש מחודש עם עבודות שנוצרו בתקופות שונות. נהרין אינו רק אחד הכוריאוגרפים הישראלים המוכרים בעולם. לאורך השנים הוא שינה את האופן שבו רקדנים וצופים מתייחסים לגוף ולתנועה. השפה שפיתח ממשיכה להשפיע על דורות של יוצרים. הצבת שלוש עבודותיו בערב אחד מאפשרת לבחון את התפתחותה, וגם את הדברים שנותרו בה רלוונטיים.
כשהזיכרון נחרט בגוף
אחד המופעים המשמעותיים בתכנית הוא חידושה של "זכרון דברים", יצירתו של רמי באר משנת 1994. להקת המחול הקיבוצית מחזירה לבמה עבודה העוסקת בזיכרון השואה ובהשפעותיו על הדורות הבאים.
באר, בן הדור השני לניצולי השואה, משתמש בגוף כדי לגעת בזיכרונות שאינם נמסרים תמיד במילים. הטראומה ההיסטורית הופכת לחומר תנועתי. מחוות גופניות, מפגשים בין רקדנים ודימויים אסוציאטיביים בונים מרחב שבו העבר ממשיך להתקיים בהווה.
החזרה ליצירה הזאת, יותר משלושים שנה לאחר שנוצרה, מעוררת שאלה מעניינת. האם יצירה העוסקת בזיכרון קולקטיבי מקבלת משמעות חדשה כשהיא פוגשת מציאות היסטורית אחרת? נדמה שהבחירה להעלות אותה מחדש מזמינה את הצופים להתמודד גם עם השאלה הזאת.
הזמן, הגוף והיכולת להשתנות
נושא הזמן עובר כחוט מקשר בין כמה מהעבודות בתכנית. להקת ורטיגו תציג את "נונה", יצירתן של נעה ורטהיים ורנה ורטהיים קורן. העבודה שואבת השראה משלוש אלות הגורל במיתולוגיה היוונית והרומית, האחראיות לחוט חייו של האדם.
מנקודת מוצא אחרת לחלוטין יוצאת "מטמורפוזה" של יוסי ברג ועודד גרף. דואט בין שני גברים, בני חמישים ועשרים ואחת, המתבוננים זה בזה באמצעות התנועה. הגוף הצעיר פוגש את הגוף המתבגר. השניים בוחנים דמיון, שונות, גבריות ואת הציפיות החברתיות המוטלות על הגוף הרוקד.
גם נועה צוק עוסקת בשאלת הזמן ביצירתה "גורלות". כאן הגוף המשתנה לאורך החיים ניצב במרכז. המחול הופך לכלי שבאמצעותו אפשר להתמודד עם מגבלות הגיל, אבל גם לגלות אפשרויות חדשות של תנועה והתפתחות.
שלוש עבודות שונות מציעות למעשה שלוש דרכים להתבונן באותו עניין. הזמן חולף, הגוף משתנה, אבל התנועה ממשיכה לחפש משמעות.
בין הלאדינו, הזהות והזיכרון המשפחתי
יורם כרמי ולהקת המחול פרסקו יציגו את "ציפור שיר", עבודה המחזירה את הכוריאוגרף אל שירי הלאדינו ששמע בילדותו. כרמי, צאצא למשפחת מגורשי ספרד, מחבר בין המורשת המשפחתית לבין צלילים עכשוויים ולעיתים דיסטופיים.
כאן המחול אינו מסתפק בפרשנות מוזיקלית לשירים עתיקים. הוא מבקש לבחון את חוויית הנדודים, השייכות והזיכרון. המסע ההיסטורי של המשפחה פוגש את השאלות שמעסיקות את החברה הישראלית בהווה. להישאר או לעזוב? להמשיך לקוות או לוותר? שאלות שבעבר נשמעו כמו חלק מסיפור היסטורי, והיום מקבלות משמעות מוחשית.
כשהגוף הופך לשדה של מאבק
עדי בוטרוס יציג את "פורטרטים של נפילה", עבודה לשישה רקדנים. גופיהם יוצרים מבנים אנושיים, מתרוממים זה על זה וקורסים. המתח שבין תמיכה לאלימות, בין קרבה לדחייה, מציב את הגוף במרכזו של מאבק מתמשך.
הלל קוגן ודניאל אגמי יעלו את "עשה זאת בעצמך", יצירה הבוחנת את הזהות הנשית דרך מחול, תיאטרון וראפ. אגמי מביאה אל הבמה את הביוגרפיה האישית שלה ואת המורכבות שבהגדרות הזהות. קוגן, ששפתו האמנותית משלבת הומור וביקורת חברתית, מעניק למפגש גם ממד אירוני.
להקת יסמין גודר תציג במסגרת המקצועית את "חשוף על חלודה". חמש פרפורמריות פועלות במרחב המשלב תנועה וסאונד אלקטרוני־מדיטטיבי. הגוף הופך למשטח של תחושות, פגיעות ואי־ודאות.
אצל רועי אסף, שיציג את "בדידותה של יצירת אמנות", גם עצם הניסיון להסביר יצירת מחול הופך לנושא. האם מילים יכולות באמת לתאר חוויה בימתית? האם אפשר לשכנע אדם לצאת מהבית ולצפות במחול באמצעות טקסט פרסומי? אסף וחמש הרקדניות שעמו מבקשים להתמודד עם השאלות האלה מתוך הומור ומודעות עצמית.
נעה דר חוזרת אל המוזר
אחת העבודות המסקרנות בתכנית היא "מוזר ב־26" של נעה דר. מדובר בחזרה ליצירתה "מוזר" משנת 2000, תוך בחינה מחודשת של היחסים בין הקהל למופיעים.
כבר עסקנו כאן בבלוג בגרסתה החדשה של היצירה, שעלתה בסוזן דלל. דווקא הפורמט האינטימי, ללא הפרדה בימתית מקובלת, הפך את המפגש למעניין במיוחד. הצופים והרקדנים חולקים מרחב משותף, והגבולות המקובלים בין מי שמופיע לבין מי שמתבונן בו מתחילים להיטשטש.
מיכל מועלם חוזרת לתפקיד שביצעה לפני יותר מרבע מאה. לצדה מופיע משה שכטר אבשלום, הפוגש את העבודה מנקודת מבט חדשה. החיבור בין השניים מאפשר לבחון לא רק את היצירה המקורית, אלא גם את השינויים שחלו באופן שבו אנו צופים במחול.
בין תיאטרון מחול ענבל לדור הבא
ברק מרשל ולהקת תיאטרון מחול ענבל יציגו את "מונגר", יצירה שעלתה לראשונה בשנת 2008 וחודשה בשנת 2025. קבוצת משרתים הכלואה במרתף ביתה של גברת מתעללת עומדת במרכז העבודה. התנועה משלבת תיאטרליות, מוטיבים אתניים ומוזיקה צוענית, בלקנית, קלאסית ורוק.
החיבור בין מרשל לענבל מעניין במיוחד. מדובר במוסד שנוסד בשנת 1949 בידי שרה לוי־תנאי. מפגש בין מורשת עשירה של מחול ישראלי לבין שפה כוריאוגרפית עכשווית.
לצד השמות המבוססים תופיע גם תכנית 1|2|3 של מרכז סוזן דלל. זוהי חממה ליוצרים בתחילת דרכם, המעניקה להם הזדמנות להציג את עבודותיהם בפני אנשי מקצוע. בין המשתתפים השנה נגה אהרונוף, רון בר אוז׳לבו, עינב ברקוביץ׳, בנימין גרין, עלמה קרבט שמש ומתן כהן.
דווקא המפגש הזה, בין יוצרים שכבר צברו מוניטין בינלאומי לבין מי שנמצאים בראשית דרכם, מעניק לאירוע את משמעותו הרחבה. המחול הישראלי אינו רק אוסף של שמות מוכרים. הוא מערכת חיה שממשיכה להשתנות ולהצמיח קולות חדשים.
ומה קורה כשהעולם סוגר את הדלת?
אחד המפגשים המסקרנים באירוע אינו מופע מחול כלל. הכוריאוגרפית הבריטית רוזי קיי, ממייסדות ארגון Freedom in the Arts, תוביל הרצאה ודיון העוסקים בהתמודדות של אמנים עם לחצים בזירה הבינלאומית.
מה עושים כשהזמנה להופיע מתבטלת? כיצד מגיבים כאשר מוסד תרבות דורש הצהרה פוליטית? ומה קורה כאשר שותפים ליצירה מפסיקים לשתף פעולה?
אלו אינן שאלות תיאורטיות בלבד. הן נוגעות למציאות שבה אמנים נדרשים לעיתים להתמודד עם לחצים שאינם קשורים ישירות לעבודתם האמנותית. קיי תציג כלים מעשיים להתמודדות, והמפגש ייפתח גם לקהל הרחב.
הבחירה לשלב דיון כזה במסגרת חשיפה בינלאומית מעניינת לא פחות מהתכנית האמנותית. היא מזכירה שהקשר בין אמנות לחופש ביטוי אינו מובן מאליו.
לשמור על הקשר עם העולם
מנכ"לית מרכז סוזן דלל, ענת פישר לבנטון, מדגישה את חשיבותו של המפגש הבינלאומי דווקא בימים אלה: "בתקופה מתמשכת של מציאות מורכבת ומאתגרת, יש חשיבות מיוחדת למפגש הבלתי אמצעי בין קהילת המחול הישראלית לבין העולם."
המנהלת האמנותית נעמי פרלוב מתייחסת למגוון הרחב של העבודות. לדבריה, התכנית מחברת בין יצירות היסטוריות לעבודות חדשות, ובין יוצרים מובילים לקולות עצמאיים.
החשיפה הבינלאומית מעניקה הזדמנות להתבונן במחול הישראלי בפרספקטיבה רחבה. זהו עולם המשלב מסורת וחדשנות, זיכרון אישי וקולקטיבי, תנועה מופשטת וביטוי פוליטי וחברתי. ואולי דווקא משום שהמחול אינו זקוק תמיד למילים, יש לו יכולת לחצות גבולות ששפות אחרות מתקשות לעבור.
חמישה ימים, עשרות יצירות ואינספור דרכים לספר את הסיפור הישראלי באמצעות הגוף. כעת נותר לראות לאן יובילו המפגשים האלה, ואילו יצירות ימשיכו מכאן אל הבמות שמעבר לים.
פרטי האירוע ומבחר מופעים
חשיפה בינלאומית למחול 2026
2–6 בדצמבר 2026, בהובלת מרכז סוזן דלל. המופעים יתקיימו בכמה אולמות בתל אביב, יפו, גבעתיים והרצליה.
יום רביעי, 2 בדצמבר
20:30 – אנסמבל בת שבע, "טאבולה ראסה", אולם אריסון. 130–190 ש"ח.
יום חמישי, 3 בדצמבר
11:00 – יוסי ברג ועודד גרף, "מטמורפוזה", סטודיו זהבה וז'אק דלל.
12:30 – שחר חנין ואיסק צ'וקרון, "שקט בקופסא (שחורה)", אולם ירון ירושלמי.
18:00 – עדי בוטרוס, "פורטרטים של נפילה", אולם אריסון.
21:00 – להקת פרסקו, "ציפור שיר", תיאטרון גבעתיים.
יום שישי, 4 בדצמבר
12:00 – להקת המחול הקיבוצית, "זכרון דברים", היכל אמנויות הבמה הרצליה.
14:30 – הלל קוגן ודניאל אגמי, "עשה זאת בעצמך", אולם אריסון.
17:00 – נעה דר, "מוזר ב־26", סטודיו זהבה.
21:00 – להקת ורטיגו, "נונה", תיאטרון גבעתיים.
שבת, 5 בדצמבר
10:00 – גיל קרר, "פלא", מופע לילדים ולהורים, סטודיו זהבה וז'אק דלל.
16:30 – להקת רועי אסף, "בדידותה של יצירת אמנות", תיאטרון הבית.
20:00 – להקת אייל דדון, "פטרול", אולם אריסון.
יום ראשון, 6 בדצמבר
11:00 – תיאטרון מחול ענבל וברק מרשל, "מונגר", מרכז ענבל.
12:30 – נועה צוק, "גורלות", סטודיו זהבה וז'אק דלל.
14:30 – הרצאה ודיון עם רוזי קיי, אולם ירושלמי. הכניסה חופשית בהרשמה מראש.
בתכנית משולבים גם אירועים מקצועיים סגורים, בהם עבודות של יסמין גודר, יענקל'ה פילצר ומשתתפי תכנית 1|2|3. האירוע מתקיים בשיתוף האגף לדיפלומטיה תרבותית במשרד החוץ ובתמיכת משרד התרבות.
לחצו לפרטים, לתכנית המלאה ולרכישת כרטיסים
