יום שני, נובמבר 9, 2026

בוי ג'ורג' – רוקדים עד הרגע האחרון

שעתיים וחצי של להיטים, עופר ניסים כאורח מיוחד, אלפי צופים שמילאו את היכל מנורה מבטחים ורגע מצמרר עם משפחות נרצחי הנובה. בוי ג'ורג' חתם אמש את הופעתו השנייה בישראל בחגיגה מוזיקלית שנמשכה כמעט עד חצות והסתיימה בשירה אדירה של Karma Chameleon.

שוב מול אולם מלא, והפעם עם עופר ניסים

בוי ג'ורג' כנראה לא מיהר לחזור למלון. אמש (מוצאי שבת, 7 בנובמבר) הוא עלה בפעם השנייה בתוך ארבעה ימים על במת היכל מנורה מבטחים בתל אביב, ושוב פגש אולם מלא עד אפס מקום. אם בהופעתו הראשונה אירח את עברי לידר לדואט מרגש, הפעם הצטרף אליו עופר ניסים, מהשמות הבולטים בסצנת הדאנס הישראלית והבינלאומית, שכבר הפיק בעבר גרסאות דאנס לשיריו של ג'ורג'.

עופר נסים בהיכל מנורה. צילום אלון לוין
עופר נסים בהיכל מנורה. צילום אלון לוין

החיבור בין בוי ג'ורג' לעופר ניסים הכניס להיכל מנורה את הקצב והאנרגיה של רחבות הדאנס. ג'ורג', שכבש את העולם בשנות השמונים עם Culture Club, הוכיח שגם אחרי יותר מארבעה עשורים הוא יודע להלהיב אלפי צופים ולהפוך אולם ענק למסיבה אחת גדולה. הלהיטים המוכרים, הנוכחות הבימתית והקשר הישיר עם הקהל הפכו את הערב לחגיגה ארוכה במיוחד. שעתיים וחצי חלפו, השעון התקדם לעבר חצות, וג'ורג' המשיך כאילו הלילה רק התחיל.

We Will Dance Again – כשהחגיגה פגשה את הכאב

אחד הרגעים המרגשים ביותר של הערב הגיע כאשר בוי ג'ורג' הזמין לבמה שורדים ממסיבת הנובה ובני משפחותיהם של הנרצחים בטבח שבעה באוקטובר. הם עמדו לצידו בעת שביצע את We Will Dance Again, השיר שיצר והקדיש לזכר קורבנות המסיבה.

באותן דקות קיבלה המוזיקה משמעות אחרת. על אותה במה, שרק רגעים קודם לכן הייתה מוקד של חגיגה וריקודים, עמדו כעת אנשים שנושאים איתם את זיכרון האירוע הנורא. הקהל הגיב בהתרגשות גדולה, והשיר, שנולד מתוך הזדהות עם סיפורם של צעירי הנובה, הפך לאחד הרגעים האנושיים והחזקים במופע.

אף אחד לא הולך הביתה בלי קרמה קמיליון

אחרי כל ההתרגשות הזו, ג'ורג' עדיין לא אמר את המילה האחרונה. הוא שמר לסיום את Karma Chameleon, להיט הענק של Culture Club משנת 1983, והפך את היכל מנורה למקהלת ענק. אלפי צופים שרו יחד איתו את המילים המוכרות, כשגם מי שכבר חשב שהערב עומד להסתיים מצא את עצמו מצטרף לחגיגה.

וכך, כמעט בחצות, אחרי שעתיים וחצי של הופעה, הסתיים ביקורו של בוי ג'ורג' על הבמות בישראל. שני מופעים מלאים, שני אורחים ישראלים שונים ושני ערבים שהחזירו לרגע את התחושה המוכרת של מפגש בלתי אמצעי עם כוכב פופ בינלאומי.

ויש כאן גם סיפור גדול יותר. אחרי למעלה משלוש שנים שבהן כמעט נעלמו כוכבי הפופ הבינלאומיים מהבמות הגדולות בישראל, הגיע בוי ג'ורג', לא הסתפק בהצהרות תמיכה מרחוק, אלא התייצב מול הקהל המקומי, שר, רקד והזכיר לכולם עד כמה המוזיקה יכולה לחבר בין אנשים.

הפקת המופעים: Live Nation Israel

צילום וידאו: חי שלום

הכי חדשים

אביגייל רוז נזכרת כמה יופי יש בה

היכרות ישנה, פרק חדש עם אביגייל רוז אני הולך לא מעט שנים אחורה. פגשתי אותה לראשונה בפברואר 2011,...

משינה, הדובים והחשק שלא נגמר

הדובים כבר לא לבד יש להקות שמגיעות לגיל ארבעים ומתחילות בעיקר להתרפק על העבר. ויש את משינה. חמישה...

בריגדת הנייר: המילים שסירבו למות

עולם שלם בשפה אחת נסו לדמיין את רחובות וילנה לפני כמעט מאה שנה. בתי קפה הומים, חנויות ספרים,...

יהלי שניידר והתספורת: דור חדש של גיטרות

מהתיכון אל הבמה, ובדרך אלבום בכורה יש משהו מרענן בהרכב צעיר שבוחר להעמיד את הגיטרות במרכז העניינים. בלי...

רונה קינן: שלושה ימים וחדר, עולם שלם של רגשות

כשהמילים פוגשות את הפצעים יש אלבומים שמבקשים ללוות אותנו בדרך, ויש כאלה שמזמינים אותנו לעצור ולהקשיב. האלבום החדש...

הג'אז חוזר לנמל יפו, הפעם אל תוך החורף

משהו טוב מתרחש בשנים האחרונות בנמל יפו. לצד פעילותו השוטפת של מועדון בארבי, נמל יפו ממשיך להצמיח יוזמות...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

כשהמוזיקה פוגשת את המסך: פסטיבל סאונדטראק חוזר לתל אביב

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, אחרים בזכות השחקנים, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם מסרבת לעזוב אותנו. לפעמים...

עברי לידר חוזר לבארבי, עם השירים שהתחילו הכול

יש אמנים שחולמים לכבוש את קיסריה, אחרים מכוונים להיכל מנורה ולאלפי צופים שמריעים מולם. אבל בשנים האחרונות...

הפסנתר יורד שוב לאילת: שלושה ימים של מוזיקה ישראלית, רוק ומפגשים מסקרנים

מה עושה הפסנתר באילת? פעם, כשהזכירו את פסטיבל הפסנתר, המחשבות נדדו כמעט אוטומטית לתל אביב. לאולמות, למפגשים האינטימיים...

עומר אדם קונה לעצמו מקום בזאפה, והפעם לא על הבמה

יש אמנים שחולמים לכבוש במות, למלא אולמות ולשמוע אלפי אנשים שרים את השירים שלהם. עומר אדם כבר...

מבלוז לבאך: הצלילים חוזרים לנמל יפו

מה מחכה לנו בבית המכולות בנמל יפו? אחרי סדרת ההופעות המתוכננת של "Blues & Booz" שתחל השבוע,...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...