אליאור זנדני לא בדיוק נחת עכשיו על השטיח האדום. הוא כבר מסתובב באזור כמה שנים. שר, כותב, מוציא שירים ומחפש את המקום שיהיה רק שלו. המוזיקה נמצאת אצלו בבית עוד הרבה לפני המיקרופון. אביו, אמנון זנדני, ניגן בעבר עם אייל גולן. בהמשך הוא עבר אל מאחורי הקלעים וניהל את משה פרץ. הבן בחר דווקא להתקדם לכיוון ההפוך. מאחורי הקלעים אל קדמת הבמה.
בשנת 2022 הוא הגיע אל "הכוכב הבא". המסך נתן חשיפה, אבל לא פתר את כל העבודה. משם זנדני המשיך בדרך הארוכה והפחות נוצצת. עוד שיר, עוד אולפן, עוד ניסיון לדייק את עצמו.
בשנת 2024 הוא כבר הוציא את האלבום "כנפיים". במקביל התחיל להשאיר עקבות גם אצל אחרים. הוא השתתף ביצירת "חדר התמימות" של אייל גולן. בהמשך הגיע גם "אוהב או שונא" של ליאם גולן.
עכשיו מגיע "שטיח אדום", ה EP הראשון שלו. חמישה שירים בלבד, בלי למלא את הצלחת מעבר לנדרש.
חמישה שירים, לב אחד שעובד שעות נוספות
הקו שמחבר את השירים ברור מהר מאוד. יש אהבה, יש פרידה ויש מי שנשאר לחשוב עליה. בקיצור, החיים עצמם. לפחות בגרסת הפופ הים תיכוני שלהם.
"רדיו בקיץ" פותח עם משחק יפה בין עונות השנה למצב הלב. הקיץ שייך לזיכרונות. הסתיו מביא בלדות. החורף כבר מגיע עם הרוח הקרה. יואב שפי כתב והלחין. תמיר צור הפיק ועטף הכל באריזה נגישה לרדיו. כן, השם בהחלט מתאים למוצר.
ב "מסעדות עם אווירה" כבר נכנסים לעיר. רחוב הארבעה, דייט ראשון, אלכוהול וזיכרונות שלא יודעים מתי ללכת הביתה. כאן זנדני כבר מכניס את היד גם לכתיבה. לצדו רון ביטון, מאור שטרית, כפיר עזרן ואלי שושן. שטרית אחראי גם על ההפקה. וזה בדיוק המקום שבו העסק מתחיל להיות מעניין יותר. פחות רק מבצע, יותר מי שבונה את הסיפור בעצמו.
ואז מגיע השטיח
שיר הנושא "שטיח אדום" לוקח את הפרידה צעד אחד קדימה. או אולי צעד אחד לפני החופה. היה שם קשר, הייתה נסיכה וגם יהלום כבר ריחף באוויר. ואז היא הלכה. זנדני כתב והלחין יחד עם אברהם חתומה. תמיר צור שוב יושב בעמדת ההפקה. אין כאן ניסיון להמציא מחדש את הפופ הים תיכוני. גם אין צורך. השיר מכוון ישר אל המקום שאליו הוא רוצה להגיע.
"מה עשינו" כבר מוציא את הלב מהכיס ומניח אותו על השולחן. אלירן אביטל ועדי כבירי כתבו והלחינו. אביטל גם הפיק. הקלרינט של מישל אסייג נותן לשיר ניחוח ים תיכוני מודגש. הגיבור כאן כבר לא מסתפק בגעגוע. הוא רוצה תשובות. לפעמים עדיף לא לדעת, אבל שירי פרידה לא באמת מאמינים בזה.
אולי היא עוד תתקשר
את החמישייה סוגר "מחכה שתתקשרי". שי שלום אוחיון כתב והלחין. תמיר צור חוזר אל ההפקה. הפעם אנחנו דווקא בתחילת הסיפור. בר, מבטים, כמה הודעות וטלפון שמסרב לצלצל. אחרי כל הפרידות שלפניו, השיר הזה מחזיר מעט חמצן. אולי הפעם זה עוד יכול לעבוד.
בסופו של דבר "שטיח אדום" הוא פרויקט קטן וממוקד. הוא לא מנסה להעמיד פנים שהוא משהו אחר. זנדני נשאר בתוך הפופ הים תיכוני העכשווי. הוא מכיר היטב את השפה, הקצב והחוקים שלה.
אבל שני השירים שבהם הוא שותף לכתיבה מסמנים משהו נוסף. שם מתחיל להופיע גם אליאור זנדני היוצר. וזה כנראה השלב המעניין באמת בקריירה שלו. לשיר טוב הוא כבר יודע. עכשיו צריך להגיע לרגע שבו שומעים שיר ואומרים מיד: זה זנדני. השטיח כבר פרוס. מכאן צריך רק להמשיך ללכת.
