יש יוצרים שהקריירה שלהם נמדדת בלהיטים. יש יוצרים שנזכרים בהם דרך רגע אחד גדול. ג'נגו שייך לסוג אחר של מוזיקאים. במשך יותר משלושה עשורים עמיר "ג'נגו" רוסיאנו ממשיך לנוע במסלול משלו. הוא כותב, מקליט, מופיע ומשתף פעולה עם דורות שונים של מוזיקאים. בזמן שהעולם סביבו השתנה פעם אחר פעם, הוא המשיך להאמין בשיר. במלודיה. בגיטרה. ובכוחה של מוזיקה שנכתבת מתוך החיים עצמם.
כעת הוא משיק את "30 לילות רצוף", אלבומו העשירי. שמונה שירים חדשים שמצטרפים לקטלוג עשיר של יצירה מקומית. ב 7 ביולי הוא יעלה לבמת המרץ 2 לערב מיוחד שיכלול מופע השקה לאלבום החדש ולאחריו איחוד של הרכב ג'נגו עם רן שמעוני ונושי פז. עבור רבים זאת תהיה הזדמנות לפגוש שני פרקים שונים באותו סיפור. עבור אחרים זאת תהיה הזדמנות להבין עד כמה הסיפור הזה עדיין חי ובועט.
להשלים את הפערים דרך הבמות
במובנים רבים, המפגש שלי עם ג'נגו התרחש בסדר הפוך. כמו אצל לא מעט חובבי מוזיקה, גם אצלי קיימים כמה אזורים פחות מוארים במפת הזיכרון המוזיקלית. את שיעורי הבית שלי על הרוק הישראלי של שנות התשעים עשיתי באיחור. במקום כיתת לימוד קיבלתי את הבארבי, לבונטין, האוזן בר ועוד כמה מועדונים שכבר נעלמו מהנוף. במקום מחברות פגשתי גיטרות, מגברים ואנשים שחיו את הסצנה מבפנים.
הופעה אחת פתחה דלת לעוד הופעה. לאט לאט נחשפה בפניי שכבה שלמה של מוזיקה ישראלית שחיה ונשמה מתחת לרדאר. ההשלמה הזאת התרחשה מול הבמה. הופעה אחרי הופעה. מועדון אחרי מועדון. דרך לילות ארוכים בתל אביב. שם התחלתי לחבר את חלקי הפאזל, שם גיליתי מחדש אמנים שפעלו במשך שנים מתחת לרדאר של התקשורת המרכזית. שם הבנתי עד כמה עמוקה ועשירה הייתה סצנת הרוק המקומית.
ובתוך כל השמות שעלו שוב ושוב, חזר גם שמו של ג'נגו. פעם כחבר בתערובת אסקוט, פעם עם הרכב ג'נגו. פעם כנגן, פעם כמפיק, פעם כאורח על הבמה. ככל שהעמקתי בתוך הסיפור הזה, הבנתי שעמיר רוסיאנו אינו רק עוד מוזיקאי. הוא אחד האנשים שחיברו בין תקופות, בין הרכבים ובין דורות של יוצרים.
אולי משום כך "30 לילות רצוף" נשמע פחות כמו אלבום עשירי ויותר כמו פרק נוסף בסיפור שעדיין נכתב.
מוזיקאי של מוזיקאים
לאורך השנים הפך ג'נגו לדמות מוערכת במיוחד בקרב מוזיקאים. הוא מעולם לא רדף אחרי מרכז הבמה. הוא גם לא ניסה להתאים את עצמו לגל כזה או אחר. במקום זאת הוא בנה דרך. הוא היה שם ברגעים משמעותיים של הרוק הישראלי. כחלק מתערובת אסקוט. בהרכב ג'נגו. בפרויקטים שונים. באינספור הופעות. בשיתופי פעולה שחיברו בין יוצרים ותיקים לדור חדש של אמנים.
הדבר המעניין הוא שגם אחרי יותר משלושים שנה, הוא עדיין נשמע כמו עצמו. הוא אינו מחפש להמציא דמות חדשה. הוא פשוט ממשיך ליצור.
האלבום החדש מחפש אמת פשוטה
"30 לילות רצוף" לא מבקש להרשים. הוא גם לא מנסה לצעוק חזק יותר מהסביבה. ג'נגו מעמיד במרכז את מה שתמיד עניין אותו באמת – השיר. כבר מהצלילים הראשונים פוגשים יוצר שלם עם עצמו. כזה שכבר עבר מספיק תחנות כדי להבין שאין צורך לרדוף אחרי הדבר הבא. השירים מובילים אותו, והוא מוביל אותם ביד בטוחה.
יחד עם אלעד שודלר הוא פותח דלת לעולם של זיכרונות, אהבות, לילות ארוכים ותחנות חיים. הזמן נוכח כמעט בכל פינה. לא כאויב. לא כחשבון פתוח. אלא כשותף קבוע לדרך.
ככל שהאלבום מתקדם, מתברר שהגיבור האמיתי של "30 לילות רצוף" הוא הזמן. לא השעון שעל הקיר אלא השנים שעוברות דרכנו ומשאירות סימנים.
"בית זה יותר" בודק מה נשאר כשהקירות נעלמים. "המקום היחיד" מחפש קרקע יציבה. "4 בבוקר" פוגש את השעות שבהן השקט מגביר את עוצמת המחשבות. ואז מגיע שיר הנושא ומחבר את כל הנקודות על המפה.
גם "טיפוס חיובי" אינו שיר על אופטימיות עיוורת. ג'נגו מכיר היטב את הספקות, את הסדקים ואת סימני השאלה. דווקא משום כך האמונה שבוקעת ממנו נשמעת אמינה יותר.
השירים במרכז
אחת החוזקות הגדולות של ג'נגו תמיד הייתה היכולת להישאר נאמן לשיר. גם כשהוא עטוף בגיטרות. גם כשההרכב מתרחב וגם כשההפקה מקבלת נפח. השיר נשאר במרכז. כך גם כאן.
עומר אליאס, אסף רייז, אנה רז ואבנר קלמר מעניקים לאלבום שכבות מדויקות של נגינה. סי היימן ודנה עדיני מוסיפות נוכחות קולית שמעשירה את התמונה מבלי להשתלט עליה. התוצאה נשמעת אורגנית מאוד. כל צליל נמצא במקום הנכון. כל תפקיד משרת את היצירה.
ערב אחד ושני סיפורים
המופע שייערך בהמרץ 2 יחבר בין שני פרקים משמעותיים במסלול של ג'נגו. בחלק הראשון יעמדו במרכז שירי "30 לילות רצוף" לצד תחנות נבחרות מקריירת הסולו. בחלק השני יעלה לבמה ההרכב שכולל את רן שמעוני ונושי פז. יחד יחזרו השלושה לשירים שהפכו עם השנים לנכסי צאן ברזל עבור קהל אוהב ונאמן. זאת אינה רק הופעת השקה. זאת הזדמנות לפגוש מסלול יצירתי שנמשך כבר יותר משלושים שנה. מסלול שהתחיל במועדונים קטנים. עבר דרך אינספור במות. וממשיך גם היום להפיק מוזיקה שיש בה אמת.
השורה התחתונה
יש אמנים שמסתכלים לאחור מתוך נוסטלגיה. ג'נגו נשמע אחרת. הוא מכיר את העבר. הוא מכבד אותו. אבל הוא ממשיך לנוע קדימה. "30 לילות רצוף" אינו אלבום פרידה. הוא גם אינו אלבום סיכום. זהו אלבום של יוצר שממשיך לחפש, לכתוב ולגלות. אחרי יותר משלושים שנה, זאת אולי המחמאה הגדולה ביותר שאפשר להעניק לו.
מילה
כך עמיר "ג'נגו" רוסיאנו עם יציאת האלבום החדש – "יומולדת לאלבום ה-10 שלי, שיוצא גם ביום ההולדת שלי. יום אחרי שתערובת אסקוט התפרקו חברה שלי שאלה אותי "מה תעשה עכשיו?" ושלפתי "עשרה תקליטי סולו". אז זה היה נראה לי יעד בלתי אפשרי, אבל לאט לאט הגעתי ליעד – "30 לילות רצוף" שיוצא היום, הוא תקליט שנבנה באימונים קשים, בפעם ועוד פעם אימון של הזיכרון השרירי, ועם הרבה אנשים שעזרו לי: אלעד שודלר שכתב מילים שמספרות את השיחות שלנו על החיים בצורה מושלמת. עומר אליאס ניגן גיטרה והסכים בשמחה לדבר איתי על מטאל, אספיס ששם את כל הרגישות והחברות בינינו בתוך התופים, אנה רז המושלמת שלימדה אותי מה זה אומץ ואהבה וגם בתופים, אבנר קלמר שתמיד מביא את הקלאסיקה של הרוק בכלי הקשת, סי היימן ודנה עדיני ששרו כל כך יפה והפכו את השירים ליפים הרבה יותר. ועוד אנשים טובים ואהובים שעזרו להגשים את החלום. הלוואי שכולם ישמעו את התקליט בוויניל, סטרימינג גם אחלה, ובקרוב הקסטה. כאמור, היום זה היום הולדת שלי, וזה יום הולדת ראשון בלי ההורים שלי. אני מקדיש להם את האלבום…"
לפרטים נוספים, הצטרפות לאירוע ורכישת כרטיסים
