שבת, אוקטובר 31, 2026

הילה רוח – זאת השנה שלי

שיר שני מתוך האלבום החדש "שחור זוהר" שייצא ב-24.2, מופע השקה בבארבי ב-21.3

אחרי ההצלחה של "טבע", הילה רוח משחררת הבוקר את "זאת השנה שלי" – שיר שני מתוך אלבומה הרביעי "שחור זוהר". מדובר בבלדה מרירה מתוקה, שיר של התבוננות פנימית ונחישות שקטה, שממשיך את הקו הפופ אלטרנטיבי המדויק והלא מתפשר שמאפיין את יצירתה בשנים האחרונות.

רוח היא מהיוצרות החשופות והמרתקות שפועלות כאן בעשור האחרון. מאז אלבום הבכורה "רופאה במערב", שסימן אותה כהבטחה גדולה, היא לא חדלה להתפתח ולהעמיק. "מוסיקה לפרסומות" הבועט ו"בת ים", אלבומה האחרון שהפך לאייקוני בזירה העצמאית, קיבעו את מעמדה כאחת המוזיקאיות המשמעותיות והמשפיעות בנוף המקומי.

בשנה האחרונה שמה עלה לכותרות גם מחוץ לעולם המוזיקה, כשכיכבה בתפקיד ראשי בסרט עטור השבחים והפרסים "חלב". הסרט זיכה אותה במועמדות לפרסי אופיר על המוזיקה, והיא התקבלה בחיבוק גדול על ידי המבקרים והקהל כאחד.

"זאת השנה שלי" נשמע כמו הצהרה שקטה אך נחושה. לא שיר ניצחון מתריס, אלא כזה שמביט פנימה, מזהה את השברים ואת הסדקים, ובכל זאת בוחר להמשיך קדימה. זהו המנון אישי שמדבר בגובה העיניים, ומזכיר עד כמה הקול של הילה רוח הוא קול ייחודי בנוף המקומי.

כך הילה עם יציאת השיר לרשתות ושירותי ההאזנה – "זאת השנה שלי, שיר חדש שחשוב לי מאד. תודה לקלאריס ליספקטור ולחיים עצמם, תודה לגילברט שהפיק כ"כ יפה ולכל הנוגעים בדבר"

האלבום המלא "שחור זוהר" ייצא בתאריך 24.2 ויושק בהופעה חגיגית בבארבי בתאריך -21.3. כרטיסים זמינים כאן.

הכי חדשים

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...