מארינה מקסימיליאן משחררת את לדבר, שיר חדש מתוך אלבומה הטרי "ריק בחלל", בהפקתו של גיא מנטש, וממשיכה לשרטט קו ישיר בין הביוגרפיה האישית שלה לבין הדופק הפועם של המציאות הישראלית.
מקסימיליאן אינה זרה לחשיפה רגשית. לאורך השנים היא הפכה את סיפור חייה לחומר גלם אמנותי, כזה שלא מתחבא מאחורי דימויים אלא מביט ישר בעיניים. גם הפעם היא חוזרת אל נקודת כאב מוקדמת, חוויית החרם בילדותה, ומספרת כיצד עצם הדיבור על מה שעברה יצר ריחוק בריא מהטראומה. ככל שסיפרה, כך החוויה הפכה מסיפור אישי צורב לנרטיב שניתן להחזיק בו מבלי להישרף.
המציאות המקומית, זו שאחרי השבעה באוקטובר, נטמעת גם היא בתוך השיר. מפגש עם ניצול מאירועי נובה, שסיפר לה כי המטפל שלו המליץ לדבר שוב ושוב כדי להמשיך לחיות, חידד אצלה את התובנה שלדיבור יש כוח ממשי. לא שליטה באירועים, אלא שליטה בתגובה אליהם. לא הדחקה, אלא בחירה בתנועה קדימה.
לדבר נכתב על ידה, הולחן יחד עם גיא מנטש ועומרי בר, ועובד והופק במשותף עם מנטש. ההפקה עוטפת את הטקסט במעטפת אלקטרונית סוחפת, כמעט היפנוטית, שמתרגמת הר געש רגשי לפעימה של רחבת ריקודים. זהו חיבור שמזוהה עם מקסימיליאן בשנים האחרונות, בין עומק אינטימי לאנרגיה משחררת, בין וידוי לחשמל.
במקביל לשחרור השיר, האלבום זוכה לביקורות חמות ומקסימיליאן ממשיכה למלא אולמות. פסטיבל מקסימיליאן, שמאגד מופע להקה, מופע פסנתר ומופע משותף עם די גיי דרוויש, הפך לאירוע מבוקש במיוחד. שני הערבים בבארבי תל אביב אזלו בתוך ימים ספורים, ובעקבות הביקוש נפתח מופע נוסף בבלק בוקס אקספו תל אביב. נדמה כי הקהל לא רק מאזין, אלא מבקש להיות חלק מהטקס, מהשיחה, מהשחרור.
לדבר אינו רק שיר נוסף ברפרטואר של מארינה מקסימיליאן. זהו מניפסט קטן על הצורך האנושי הבסיסי ביותר. לספר. לשתף. לפרוק. ובעיקר לא להישאר לבד עם מה שמבעבע בפנים.
כך במילותיה מארינה עם יציאת הקליפ החדש – ״מניסיוני האישי, בתור מי שעברה חרם בילדות, גיליתי שככל שסיפרתי את מה שעבר עליי, באיזשהו שלב החוויה כמו התנתקה ממני והפכה לסיפור בפני עצמו. סיפור שכבר פחות קשור אליי, וכבר הרבה פחות כואב. אנחנו עם בפוסט־טראומה. קצת אחרי ה־7.10 פגשתי ניצול נובה שסיפר וסיפר וסיפר לי על מה שעבר, והוסיף: ‘המטפל שלי אמר לי לדבר על זה כמה שיותר, כדי לעזור לי להמשיך לחיות.’ אנחנו לא תמיד נשלוט באירועים שיקרו לנו, אבל אנחנו יכולים לבחור להתקדם מהם הלאה. כשאנחנו שומרים בפנים – זה מצטבר והופך להיות נפיץ ובלתי צפוי. לדיבור יש כוח מרפא עצום, והוא מקדם אותנו אל עבר החיים שאנחנו מבקשים לחיות, ולא להיתקע בחוויות העבר. אני מזמינה את המאזינים והאנשים שלי לדבר, לספר, לשתף, לפטפט, להקליל ולרקוד – כל מה שרק אפשר. ההפקה המהפנטת של גיא מנטש לוקחת את הר הגעש הרגשי הזה לריקוד סוחף, כי עבורי זה אחד המקומות המשחררים ביותר.״
