רוג׳ר ווטרס, חבר לשעבר בלהקת פינק פלויד, הגיב השבוע למבצע האמריקאי בוונצואלה. הוא תיאר את המעצר של הנשיא מדורו כהתערבות אימפריאליסטית חסרת לגיטימציה.
בהודעה רשמית ברשתות החברתיות קרא: "ידיים מחוץ לוונצואלה, הם חיים בדמוקרטיה אמיתית". התגובה הזו עוררה סערה ציבורית ופוליטית, כמו גם גל תמיכה ותהיות לגבי עמדותיו.
האמירה של ווטרס מתיישרת עם קו ביקורתי ארוך שנים שהוא מותח כנגד ארצות הברית. הוא מתמקד במאבק כנגד כוחות שמייצגים עוצמה גלובלית, אך לעיתים מתעלם מהשלכות מעשיות.
כאשר מדובר במדורו, המשמעות היא שתמיכתו או שתיקתו נוגעות למשטרים המעורבים בסחר סמים ואלימות. כך נוצר מצב שבו מחאה פוליטית מתיישרת בעקיפין עם מקורות האלימות עצמם.
מעצרו של מדורו בידי כוחות אמריקאים נשען על כתבי אישום חמורים. האישומים כוללים קשרים לסחר בסמים, נשק, טרור ושחיתות בינלאומית. לפי הרשויות מדובר בראש ארגון פשיעה הפועל מתוך מדינה ריבונית. המהלך עורר תגובות נזעמות ברחבי העולם, הן בקרב תומכים והן בקרב מבקרים. ארצות הברית הציגה את הצעד כאכיפת חוק, אך רבים ראו בכך הפרת ריבונות.
הברחות סמים מאמריקה הלטינית פוגעות קשות בעמוד השדרה האמריקאי. קבוצות פליליות מצליחות להחדיר כמויות עצומות של סמים קשים מדי שנה. כספי הסמים מממנים נשק, רקטות ומערכי טרור גלובליים. גם ארגונים סמוכים לגבולות ישראל מעורבים במסחר הזה במידה שראויה לביקורת.
במציאות הזו סמים קשים שווים טרור, והשתיקה לגבי קשר זה חמורה. ווטרס, בהתמקדותו אך ורק במאבק נגד אמריקה, מתעלם מהקשר הישיר הזה לחלוטין.
במקביל יש את הממד האמנותי, שנוגע לישראל וליהדות. ווטרס השתמש בדימויים שנויים במחלוקת בהופעותיו, כולל בלוני חזיר עם מגן דוד. לעיתים שולבו גם צלב קרס או סמלים אחרים כחלק ממסר ביקורתי. לרבים מדובר באנטישמיות ברורה ומטרידה, אף שהכחשת כוונה ישירה לא פותרת את הפגיעה. כך מתגבש דפוס שבו אמנות, מחאה וביקורת פוליטית חוברים, לפעמים מבלי הבחנה מוסרית מספקת.
הפער בין כוונה ליעד, בין מחאה להשפעה המעשית, ברור לעין. כשבחירת הצד מתיישרת עם מקורות אלימות, האחריות מוסרית כבדה.
ווטרס מבקש להמשיך לדבר בשם האנושיות, אך בוחר להתעלם מהמחיר האמיתי. מחאה היא כלי חשוב, אך כשהיא מאבדת הבחנה מוסרית, היא מאבדת אמון.
