פינגווינים הוא השיר החדש של קורין אלאל ז"ל ומשה ולדמן, מתוך צמות קלועות – אלבומה האחרון של אלאל, שהוקלט זמן קצר לפני מותה וישוחרר במלואו לקראת יום השנה ללכתה, 21.12. מילים: צבי (צ'יקו) ולדמן; לחן: קורין אלאל ומשה ולדמן; עיבוד והפקה מוזיקלית: עופר מאירי.
שורשי האלבום נטועים במפגש יוצא דופן: קורין ומשה ולדמן הכירו במסגרת סדנת "מקורוק" שבה לימדה בירושלים. כשמשה הגיע יום אחד עם חבילת דפים ובה שירים של אביו, התגלתה בפניהם יצירה ספרותית שנחשבה במשך שנים לאבודה – מחברות שהמשפחה חשבה שנהרסו בהצפה בקיבוץ. קורין התאהבה מיד בטקסטים, דרשה להבין את עולמם, והמפגשים ביניהם הפכו למסע אישי ויצירתי שבו נמסו חומות, נרקמו קשרים ונולדו לחנים חדשים.
צמות קלועות הוא פרויקט בעל משמעות תרבותית עמוקה: מפגש מרגש בין עולמות, זהויות ודורות – בין איש דתי ומאמין מהצפון לבין זמרת־יוצרת פורצת דרך, לסבית וחילונית. עבור קורין, שפעלה במסגרת מכון גשר למנהיגות של משרד התפוצות, זה היה הגשמת ייעוד אמנותי ורוחני – יצירה המשמשת גשר חי בין רוחניות יהודית, וידוי פנימי ומוזיקה ישראלית חופשית ואישית. האלבום, כמו קורין עצמה, נותר עדות חיה לכוחה של יצירה משותפת לחבר לבבות ולעורר השראה.
השיר "פינגווינים" הוא טקסט וידויי־רוחני שבו הדובר מבקש להתנתק מהכבדות האנושית ולנוע אל מרחב נקי ופתוח יותר, באמצעות שפת טעמי המקרא ("זקף קטן", "תלישא גדולה") המשמשת כסמלי נפש של התרוממות, תלישה ושחרור. הפינגווינים הופכים לדימוי של תנועה קלה בתוך עולם קשה, כשהחזרה הכמעט־ליטורגית על מוטיבים כמו "להמיס המחוגים האנושיים" ו"גולה וסורה באם אני חומה" מייצרת מעגל מתמשך של בקשה, חשיפה ורצון להתרפא.
"מְיַחֵל שֶׁתְּלַמְּדֵנִי לְדַלֵּג כְּפִּינְגְּוִינִים אֶל הַשֵּׂכֶל הַנֶּעֱלָם מִכָּל רַעְיוֹן"
בתאריך 4 בדצמבר יתקיים במרכז תאו בהרצליה מופע השקה לאלבום המלא, פרטים וכרטיסים זמינים כאן
