יום חמישי, אוקטובר 29, 2026

גבע אלון – No Defenses

גבע אלון הוא אחד הקולות המזוהים והאהובים ברוק הישראלי, יוצר ששורשיו צמחו בקיבוץ מעברות והוא החל את דרכו כחבר בהרכב המוזיקלי The Flying Baby ובהמשך גם כחלק מ‑Vegan Friendly, שני הרכבים שביססו את מעמדו כגיטריסט וכיוצר בעל צליל ייחודי.

בהמשך יצא להרפתקה בעברית שהביאה עמה שירים כמו ים שקט, שהפך לאחד הקטעים המזוהים ביותר שלו והרחיב משמעותית את מעגל המאזינים. לאחר מכן שב אל האנגלית – השפה שבה הלב שלו כותב באופן הכי טבעי – ושם מצא מחדש את הפשטות, העומק והאמת שמלוות אותו כבר מיומו הראשון.

כעת מגיע אלבום חדש במתכונת No Defenses, EP אשר שנולד מתוך אותם סשנים של אלבומו הקודם – I Never Land, אך מציע זווית אחרת לגמרי: חשופה, אינטימית, כמעט לחישה של יוצר שמניח את השריון בצד. האלבום  שופך אור עדין ועמוק על הכישרון החד‑פעמי של גבע. כבר בפתיחה, עם השיר To Whatever End, גיטרות שמשרטטות מרחב, טקסטים שמדברים בלי להסביר ושירה שנוגעת בדיוק במקום שבו המוזיקה שלו עובדת כבר שני עשורים, מזכירים למה אנחנו ממשיכים לשוב אליו שוב ושוב.

ה־EP כולו שומר על חמימות אורגנית ומינימליזם הרמוני, כשהנגנים הקבועים – גבע אלון על גיטרה ושירה, ניר גבע על גיטרה, עמיר "ג׳נגו" רוסיאנו על בס, אסף רייז על תופים ובן שופן על קלידים – מוסיפים עומק ועושר שמחברים את השירים למרחב מלא רגש ואותנטיות.

העיבוד של דורון פלסקוב מדגיש את הרגש הטהור שבשירים. אין כאן תחושה של "שאריות רצפה" מהאלבום הקודם – כל שיר נושא את עצמו, כאילו נולד לזמן ולמרחב משלו. הטקסטים פונים גם פנימה, גם החוצה: לחשוף רגשות אישיים, אך גם ליצור חיבור אוניברסלי, עם תחושת זמן נכון ומוזיקה שנועדה להישמע ממקום נקי – כמו שגבע עצמו כתב: "כל אחד יקח את זה לאן שיקח, כל אחד ירגיש מה שירגיש."

No Defenses הוא EP שמתאים הן למאזין מסור שמכיר את כל הדרך של גבע אלון, והן למי שרוצה להיכנס עכשיו לעולמו של יוצר שמצליח להיות פתוח, אינטימי ומדויק, בלי להרחיק את עצמו מהקהל. זוהי יצירה קטנה אך חזקה, שמדגישה את הייחודיות והכישרון של אחד מהקולות היצירתיים החשובים במוזיקה הישראלית של השנים האחרונות.

גבע יציין את השקת האלבום החדש במופע שיתקיים בתאריך 10 בדצמבר במועגדון המרץ 2. כרטיסים זמינים כאן.

הכי חדשים

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

כל העיר יודעת: איתי ומור כובשים את מנורה

יש משהו מרגש בלפגוש אמנים בתחילת הדרך, לעקוב אחר הצעדים הראשונים שלהם, ואז לראות אותם כובשים במות...

ללכת שבי אחריו: רובין וויליאמס מפנה את הבמה ליחזקאל לזרוב

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שמלווים אותנו שנים בזכות הרעיונות שהותירו אחריהם. "ללכת שבי...

מקיסריה לבית המדרש: בר צברי, בניה ברבי ועמיר בניון

רק לפני ימים ספורים עמד בר צברי על במת אמפי קיסריה וחגג את מופע הבכורה שלו במקום....

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...