יום רביעי, ספטמבר 9, 2026

כשהאופרה פוגשת את הפינגווין על גג בדרום תל אביב

פרולוג – חוויה שהיא לא מופע, לא סרט, לא פרפורמנס, אלא מסע בזמן, רעש, הגוף והנפש.

הערב הזה, על גג המכינה הקדם אקדמית לאמנויות "וואהל גראז" בדרום תל אביב, במעטפת של תיאטרון "קליפה", נשמע כמו פרק אבוד מתוך טוקיו 1983, נראה כמו חלום שנגנז במרתף מועדון "הפינגווין", אבל הגיע עם קול סופרן של אופרה אמיתית. רעות רבקה – REYREY, זמרת קלאסית, בוגרת הפקות מקצועיות ומדריכת דורות צעירים, בוחרת לשים את כל זה בצד ולהופיע בתוך סרט סטודנטים, על גג, עטופה בפס חלול של נויז אלקטרוני, עשן מהמקרן ורוח עירונית.

אז מה היה לנו אמש?

כאמור, רעות רבקה היא אמנית רב-תחומית, עם רפרטואר המשתרע על אופרה, מוזיקה מוקדמת, ג'אז ומוזיקת עולם, תמיד מחפשת השראה חדשה ומרחבים קוליים לא נחקרים. הופיעה כסופרן אופראי בהפקות מובילות בישראל ובאירופה, כולל האופרה הישראלית החדשה ופסטיבלים חשובים למוזיקה עתיקה, ויוצרת שיתופי פעולה עם מלחינים עכשוויים ואמני ג'אז ומוזיקת עולם.

לרעות תארים מהאקדמיה למוזיקה בירושלים ומהקונסרבטוריון המלכותי בהאג, והיא מוכרת בזכות קול גמיש, נוכחות סוחפת ויכולת לאלתור בכל ז'אנר אפשרי.

רעות רבקה - REYREY. ובעז הילל מיגדן. צילום יובל אראל
רעות רבקה – REYREY. ובעז הילל מיגדן. צילום יובל אראל
רעות רבקה - REYREY. ובעז הילל מיגדן. צילום יובל אראל
רעות רבקה – REYREY. ובעז הילל מיגדן. צילום יובל אראל

סרט סטודנטים שהופך לבמה חיה

אמש, על גג "וואהל גראז" בדרום תל אביב, נוצר ערב ייחודי שבו "סרט סטודנטים" "שדות זרים" או על פי הטייטל – DreamGirl מאת מלודי גרומברג, יוצרת תוכן, צלמת ובמאית, שלמדה בבית הספר לקולנוע ESEC בפריז ואף סיימה תואר שני בהיסטוריה של הקולנוע בסורבון, מהווה הקדמה לפרפורמנס ומוזיקה חיה אשר התמזגו לאירוע אחד. הסרט שנפתח עם נויז, חרדה ודימויים עמוסים, נפרש אל תוך החלל הפיזי, ורעות רבקה יוצאת מאחורי הסדין, "מגרשת" את הדמויות מהמסך ומפגישה את הקהל עם גוף וקול אמיתיים. התחושה היא מסע בזמן, מהמרתף של מועדון פינגווין בתחילת שנות השמונים אל גג תל אביב של 2025. על המסך ולצידה באקט הפריצה על הגג נטל חלק השחקן והגיטריסט בעז הילל מיגדן, ברקע צלילי השיר Slave To Love של בריאן פרי…

בגד גוף, סרטים שחורים וקול שמעז

רעות לבושה בבגד גוף בסגנון מדונה או ג'יי לו מוקדמות, עטופה בשכבת סרטים שחורים או פלסטיק שנופלים עד הרצפה. שיערה השחור מכסה לעיתים את פניה, והמיקרופון הופך להרחבה של הקול הסופראני שלה, שעוטף את הסביבה. הפלייבק, השירה החיה והאפקטים יוצרים חוויה שנעה בין תפילה חשמלית לנויז תעשייתי.

רעות רבקה - REYREY. צילום יובל אראל
רעות רבקה – REYREY. צילום יובל אראל
רעות רבקה - REYREY. צילום יובל אראל
רעות רבקה – REYREY. צילום יובל אראל

צלילים רועשים ודיסטורשן מוחלט

הסאונד היה גבוה, לעיתים כמעט על סף דיסטורשן. הגיטרה חרקה, שרטה והטילה גלים על הקהל, בעוד קול הסופרן צף מעליהם,  לפעמים נבלע, לפעמים חותר מבעדם כמו סכין. זה לא היה ערב שקט או מנחם; זו הייתה חוויה מוחשית, רעשנית, שמבקשת לזעזע ולטלטל את הגוף והנפש.

רעות רבקה - REYREY. צילום יובל אראל
רעות רבקה – REYREY. צילום יובל אראל
רעות רבקה - REYREY. צילום יובל אראל
רעות רבקה – REYREY. צילום יובל אראל

שירים בין נוסטלגיה למקוריות

חלק מהשירים נשמעו כאילו הגיעו מתחילת שנות השמונים, קלידים אלקטרוניים, ביטים מכאניים ואווירת גל חדש. לצד זאת, רעות שילבה שירים מקוריים וחידושי מחווה לשירים מוכרים, כמו להיטי קייט בוש, כשהיא מפרקת ובונה אותם מחדש, לא חיקוי, אלא התכתבות חדשה עם המקור.

כאשר הפנים נעלמות

הפנים של רעות נותרו לעיתים בחשכה, משום שהמקרן ועמודי התאורה לא היו מותאמים לגובה שלה. זה יצר דיסוננס: הקול נוכח, הגוף גלוי, אך המבט האנושי, מה שמחבר את הצופה, נשאר חסר. החוויה הופכת למחצה ויזואלית, למחצה רגשית, אך עדיין נוגעת במקום עמוק.

מילה

הערב הזה לא היה מופע "יפה". הוא היה ערב של מסע, בין סרט, קול, גוף ונויז; בין פרינג' לבין אופרה, בין נוסטלגיה למקוריות. רעות רבקה מצליחה להחזיר אותנו למקומות שלא חשבנו שניתן לחוות על גג בתל אביב, ולהשאיר אותנו נעים בין התפעלות, מתח וחוויה קולית יוצאת דופן. המיקום הפיזי של האירוע, על גג פתוח באיזור תעשייתי למחצה בדרום תל אביב, בימים אלו של שלהי אוקטובר, חסך במיזוג, נתן לסאונד להתפרע ויצר אווירת שוליים סמי אוונגרדית.

המופע ישוב במוצאי שבת באותו מקום, כאן כרטיסים

 

הכי חדשים

כשאיתי לוי פגש את הבארבי

אמש נרשם מפגש מסקרן בין שני עולמות מוזיקליים. הזמר איתי לוי הגיע לראשונה בקריירה אל בימת מועדון בארבי בנמל יפו. הזמר, שמורגל בארנות ובאולמות גדולים, החליף הפעם את התפאורה. הוא קיבל במה קרובה, קהל צפוף וחיבור בלתי אמצעי. החיבור הזה התאים לו כבר מהרגע הראשון. לוי עלה עם הרכב נגנים והגיש שעתיים של נשמה מזוקקת. […]

ג׳ון מלקוביץ׳ ביטל את הופעתו בישראל: הציטוט שהפך את העלילה

השחקן האמריקאי ביטל את השתתפותו ב״מבקר המוזיקה״, שתוכנן לאפריל 2027. לדבריו, ההפקה ייחסה לו מסר שמעולם לא...

שנה אחרי המופע הקודם: אזיליה בנקס חוזרת לאמפי תל אביב

שנה בלבד חלפה מאז אזיליה בנקס הרעידה את אמפי תל אביב. כעת היא כבר מסמנת את המפגש...

אופק אדנק פותח את הבית ואת הפצעים

אחרי סדרת להיטים שכבשה את המדינה, אופק אדנק ממשיך קדימה. הבוקר הוא משחרר את ״נתתי לך בית״,...

אלדד ציטרין תופס, משחרר ובונה הכול מחדש

ישנם מוזיקאים שמקליטים שיר באולפן, ואז משחזרים אותו על הבמה. אלדד ציטרין מעדיף להפוך את הסדר. הוא...

25 מיליון שקלים: מרכז תרבות אניס ביפו מתחדש

מרכז תרבות אניס משמש במשך שנים עוגן תרבותי לתושבי יפו. מגיעים אליו כדי לצפות בסרט, בהצגה או...

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פטיפון משיקה מועדון חברים חדש למוזיקאים

מאז שהתקליט התמוסס בין רגליו של הדיסק, עולם המוזיקה עבר כמה גלגולים. בהמשך כמעט נעלם גם הדיסק...

פרנק־אן־פורטר עזב את הטירה – טים קארי הלך לעולמו

השחקן והזמר הבריטי טים קארי הלך לעולמו בגיל 80. מנהלתו אישרה כי מת בשלווה בביתו בלוס אנג׳לס....

כששופן פוגש את ריו: אמיתי קורץ מצא את הסמבה שהסתתרה בתוך הקלאסיקה

ישנם רעיונות מוזיקליים שאפשר להסביר במשך דקות ארוכות. אחרים זקוקים לכמה שניות בלבד כדי לגרום לחיוך. קחו...

עוף החול יוצאת מג׳נסיס: הבמה הופכת לפסטיבל עצמאי ב־toX ראשון לציון

יש רגע שבו במה מפסיקה להיות רק במה. היא מפתחת אופי, קהל ואפילו קצב חיים משלה. זה...

איתי לוי מסמן וי על הבארבי

יש במוזיקה הישראלית כמה במות שהשם שלהן מספר סיפור עוד לפני שנדלק האור הראשון. מנורה מסמן כוח...

רעש לבן: שתים עשרה שעות של רוקנרול בקיסריה

הרוק הישראלי לא נעלם, הוא פשוט חיכה למתחם גדול וליום ארוך במיוחד. פסטיבל ״רעש לבן״ מבקש להעניק לו את הבמה הזאת בדיוק. ביום שישי, 9 באוקטובר, המארגנים יפתחו את שערי מתחם Zone Festival בקיסריה. מהצהריים ועד חצות יזרמו שם שתים עשרה שעות של רוקנרול. אנשי toMix אספו לדבריהם את כל מי שמעיר את השכנים. הם […]

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא