ירושלים מתעוררת לעונה חדשה של תקווה ויצירה. אחרי 11 שנים, איל שר מוריד את הכובע ומוסר את שרביט הניהול של פסטיבל ישראל, אחד מעמודי התווך של התרבות העכשווית בארץ – לידיים צעירות ומוכרות מבפנים: אורי ועקנין.
שר, שהיה לא רק מנכ"ל אלא גם האיש שהחזיק את הפסטיבל חזק מול רוחות של פוליטיקה, מגפות, מלחמות וחרמות, מסיים קדנציה שהשאירה חותם עמוק. תחת הנהגתו הפסטיבל לא רק שרד, אלא העז. פרץ גבולות, התרחב לגליל ולמערב הנגב, הלך נגד הזרם כשהיה צריך ובעיקר שמר על דגל חופש הביטוי מונף גבוה מעל רחבת צלאח א-דין.
“זכות גדולה," הוא אומר, וזו לא קלישאה הפעם, “לעשות אמנות מתוך כאב ואמונה, להחזיק בחזון גם כשמסביב הכול רועד”.
ועכשיו, המבט עובר קדימה. אורי ועקנין, שהכיר כל כבל וכל במה בפסטיבל בשלוש השנים האחרונות בתור מפיק ראשי, נכנס לתפקיד המנכ"ל. איש שטח, חזון ועסקים שפעל שנים בזירת התרבות הירושלמית, מפסטיבלי "מְקוּדֶשֶת" ועד לג’ירו ד’איטליה, מקבל את המפתחות.
“אני נכנס לתפקיד בהתרגשות ובתחושת שליחות,” הוא אומר, ומבטיח להמשיך לחבר בין תרבות, קהל ואמנים, בירושלים, בישראל ובעולם.
שדרה אמנותית חדשה – פסטיבל עם שתי נשות הגה
גם בחזית האמנותית מסתמן פרק חדש: איתי מאוטנר מסיים את תפקידו כמנהל אמנותי משותף אחרי ארבע שנים סוערות, ממופעי שיא בינלאומיים ועד מלחמה שדרשה מהפסטיבל להגיב למציאות בוערת.
את מקומו תופסת דפנה קרון, אוצרת ויוצרת מהמשפיעות בשדה האמנות הציבורית והמחקרית בארץ, שתנהל אמנותית יחד עם מיכל ואעקנין, שותפתה לאורך השנים האחרונות.
“זה רגע של אתמול ומחר,” הן אומרות, “להרים אמנות מקומית ובינלאומית, לדמיין עתיד, בלי לשכוח את מה שכבר קרה”.
הפקה ראשית – גם כאן חילוף שחקנים
אורי גליקסברג נכנס לתפקיד המפיק הראשי במקום ועקנין. איש שטח מיומן, מעל 20 שנות ניסיון בתעשיית האירועים, ממחלקת התרבות של YMCA ועד ניהול בחברת 2bVibes ו-FeelBeit. בדיוק מה שצריך כשרוצים להפוך רעיון לבמה, ומילה למציאות.
לסיכום – מורשת, אחריות, ובעיקר התחלה
פסטיבל ישראל 2026 יתקרב אלינו בקיץ, אבל כבר עכשיו אפשר להרגיש משהו זז. עמוד אחד נסגר, חדש נפתח, והפסטיבל, כמו ירושלים עצמה, ממשיך לנוע בין מסורת להתחדשות, בין עבר לעתיד.
נקווה שהשדרה החדשה תדע להמשיך לחלום – ולהעז להגשים.
ואם אתם.ן כבר כאן, אז הנה לינק לקול הקורא לעונה הקרבה, אולי אתם מתאימים ליטול חלק בפסטיבל הבא?…
