יום רביעי, אוקטובר 28, 2026

אייס פריילי – האיש מהחלל של Kiss נדם

העולם נפרד מאחת הדמויות הצבעוניות והחשמליות ביותר בתולדות הרוק. אייס פריילי (Ace Frehley), הגיטריסט המקורי והאגדי של להקת Kiss, הלך לעולמו בגיל 74 בביתו שבניו ג’רזי, לאחר מאבק שנמשך כמה שבועות בעקבות נפילה באולפן שגרמה לדימום מוחי.

מהברונקס אל כוכבי הרוק

פריילי נולד ב־27 באפריל 1951 בניו יורק, ילד מהברונקס עם גיטרה ביד אחת וחלום רועם ביד השנייה. כשהצטרף לג’ין סימונס, פול סטנלי ופיטר קריס בתחילת שנות השבעים, הוא לא ידע שהוא עומד לשנות את פני הרוק.

עם האיפור הכסוף, המגפיים הגבוהים והדמות העל-חללית של The Spaceman, הפך אייס לאייקון של דור – לא רק גיטריסט, אלא דמות תיאטרלית שסביבה נבנתה אחת הלהקות הגדולות והמרתקות בתולדות הרוק.

החשמל, הרגש, והסולו שלא נגמר

מעבר למסכות ולפיצוצים, פריילי היה קודם כל מוזיקאי מלא רגש. הסולו שלו ב־“Shock Me” נולד אחרי שהתחשמל באחת ההופעות – ומאז הפך לאחד מרגעי השיא של הלהקה. ביצועיו ל־“Detroit Rock City”, “Cold Gin” ו־“Parasite” מעוררים עד היום את אותו צמרמורת של אנרגיה טהורה.

סגנונו היה שילוב של בלוז מלוכלך, טכניקת רוק מלודית ושובבות של ילד שמשחק באש. הוא ניגן מהלב, לא מהמוח, וזה בדיוק מה שהפך אותו לגיטריסט שמיליונים ניסו לחקות, ורק מעטים הצליחו להתקרב.

הדרך החוצה – והחזרה הביתה

בשנת 1982 פריילי נפרד מ־Kiss ופתח בקריירת סולו תחת השם Frehley’s Comet. אלבומו הראשון, “Ace Frehley” (1978), נחשב לאבן דרך בגיטרת רוק – עם הלהיט “New York Groove” שהחזיר אותו לעיר הולדתו עם חיוך.

בשנת 1996 שב להקה במסגרת סיבוב האיחוד של ההרכב המקורי, שסימן חזרה מרגשת לשורשים, עם ההופעות הענקיות, הקונפטי והלהבות – תיאטרון רוק במיטבו.

הסוף והמורשת

מותו מגיע אחרי תקופה של בעיות בריאותיות. לפי הדיווחים, פריילי סבל מדימום מוחי בעקבות נפילה בסוף ספטמבר, ולאחר אשפוז ממושך מצבו הידרדר. משפחתו מסרה כי “הלך לעולמו בשלווה, כשהוא מוקף באהוביו.”

פול סטנלי ספד לו בטוויטר – “אייס היה כוח טבע. גיטריסט שניגן כמו ילד שמשחק באש – וזו בדיוק הייתה הקסם שלו.” ג’ין סימונס הוסיף – “הוא הביא את החשמל ל־Kiss. הצליל שלו לעולם לא יישכח.”

בקהילת המוזיקה הבינלאומית נפרדו ממנו אמנים, מעריצים וגיטריסטים צעירים – כולם מציינים את השפעתו העצומה על עולם הרוק, המטאל והגלאם.

אייס פריילי אמר פעם בראיון – “אני לא מהעולם הזה. באתי רק לנגן רוקנ’רול, להדליק את הגיטרה – ולחזור לחלל.”

נראה שהפעם, הוא באמת חזר לשם.

 

 

הכי חדשים

נוסטרדמוס, איינשטיין והגולם נפגשים על הבמה

מה משותף לנביא העתידות נוסטרדמוס, למדען אלברט איינשטיין ולגולם מפראג? לכאורה, לא הרבה. אלא שהכוריאוגרפית נדיה טימופייבה...

חמישים שנה, U2 שוב כובשת את המגרש

יש להקות שהזמן הופך אותן לזיכרון נוסטלגי, ויש כאלה שממשיכות לכבוש פסגות חדשות. חמישים שנה אחרי שהחלו...

כשהפוליטיקה נכנסת לפלייליסט

נתחיל בכך שלא אביע כאן היום עמדה פוליטית (אשתדל...). במקום זאת, אנסה לגעת בשירים שעשו זאת במקומי....

11 אלף איש לא טועים: הבזלת מנגנת

מי אמר שצריך להגיע לתל אביב כדי ליהנות מהשורה הראשונה של המוזיקה הישראלית? פסטיבל "צלילי בזלת" בקצרין...

דורון בוטניק בשביל צדדי אל אלוהים

דורון בוטניק מעולם לא הלך בתלם. הכרתי אותו לפני יותר מעשור בסצנת האינדי של דרום תל אביב,...

נובמבר רוקד: אהבה, כאב וזהות

חודש נובמבר מביא לבמות המחול בישראל שורה של יצירות מסקרנות. אהבה ואובדן, זהות ושייכות, גוף ונפש עומדים...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...

לחזור לאור: כשהמוזיקה מתגייסת להצלת חיים

שירים שיכולים לעשות את ההבדל יש ערבים שבהם המוזיקה מעניקה לנו הנאה, התרגשות וכמה שעות של בריחה מהמציאות....