שבת, אוקטובר 31, 2026

חברי להקת היהודים נפרדים מהחטוף גיא אילוז

"גיא שלנו, חזרת הביתה" – היהודים נפרדים מגיא אילוז

בימים שבהם המילים נתקעות בגרון, פרסמה להקת היהודים פוסט מרגש וכואב לזכרו של גיא אילוז, מי שהיה חלק מהצוות הקרוב של הלהקה, איש סאונד, חבר דרך ונשמה גדולה מאחורי הקלעים של עשרות הופעות. גיא נחטף ממסיבת הנובה ברעים בשבת השחורה השבעה באוקטובר כשהוא פצועי מירי ומאוחר יותר נפטר מפצעיו בעקבות טיפול לקוי בשבי. דבר מותונודע רק עתה והתקווה לשובו הביתה עמדה כל הזמן לנגד העיניים.

"גיא שלנו, חזרת הביתה, הלוואי שיכולנו להיפרד ממך. לתת לך חיבוק אחרון. הלוואי שיכולנו לנגן יחד. הלוואי ויכולנו. אנחנו אוהבים ומתגעגעים אליך. גיא אהוב שלנו, העולם הפסיד אותך – נשמה טהורה, צנוע, טוב לב, תמיד עוזר עם חיוך ובאהבה. לעולם לא נשכח אותך. אתה חלק מאיתנו – היהודים."

בהמשך הם פרסמו מודעה לגבי הסדרי הלוויה ובקשה מהציבור להצטרף למסע הפרידה.

נפרדים מגיא אילוז 🎗️
מחר, יום רביעי (15.10), יובא למנוחת עולמים גיא אילוז, לאחר שנחטף בשבעה באוקטובר, נרצח בשבי והושב לקבורה ראויה בישראל.
משפחת אילוז ומטה משפחות החטופים מזמינים את עם ישראל לעמוד לצידי הדרך עם דגלי ישראל וללוות את גיא בדרכו האחרונה.
בשעה 15:00 יחל מסע הלוויה מראשון לציון לבית העלמין כפר נחמן ברעננה.
*לו׳׳ז ומסלול המסע:*
15:00 – ראשון לציון אחד העם 1
15:15 – צומת בית דגן
15:45 – מחלף איילון צפון: לה גווארדיה, השלום, ארלוזורוב, ההלכה, רוקח
16:00 – גשר גנדי מצפון למחלף גלילות
16:15 – מחלף רעננה מערב ולאורך דרך הפארק.
הלוויתו של גיא תחל בשעה 16:30 בבית העלמין כפר נחמן ברעננה.
הציבור והתקשורת מוזמנים להגיע להלוויה.

 

המילים הפשוטות והישירות האלו, שפורסמו בעמוד הרשמי של הלהקה, מצליחות לתאר במדויק את התחושה של אובדן משפחתי ולא רק מקצועי. גיא אילוז, שהיה חלק בלתי נפרד מהמכונה המוזיקלית של "היהודים", היה שם בכל הופעה, מאחורי הבמה, בין הכבלים, עם חיוך שקט ואנרגיה טובה שעטפה את כולם.

 

הכי חדשים

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...