יום שני, נובמבר 9, 2026

תיאטרון יפו מציג: "רמי ובסאם: אפירוגון"

בספטמבר הקרוב תיאטרון יפו יפתח את עונת ההצגות עם מחזה חדש וטעון במיוחד – "רמי ובסאם: אפירוגון". מאחורי השם מסתתר סיפור אמיתי, כמעט בלתי נתפס: שני אבות, אחד ישראלי ואחד פלסטיני, שחוו את האובדן הקשה מכל והפכו את השכול האישי לכלי פיוס ולגשר אנושי.

המחזה נכתב על ידי אבנר בן-עמוס, בהשראת הרומן רחב היריעה של קולום מק'קאן, ומועלה בבימויו של סיני פתר. על הבמה יפגשו אתכם ח'ליפה נאטור, איצ'ו אביטל, יארא זרייק, אורית זפרן וגל פאר (שגם מנגנת בכינור חי). מוזיקה מקורית של חביב שחאדה, לצד אנימציה של יערה ניראל ועיצוב במה פיוטי של פרידה שהם, מעניקים למילים ממד נוסף שמרחיב את גבולות התיאטרון.

ההורים וסמדר צלם רדי רובינשטיין
ההורים וסמדר צלם רדי רובינשטיין

כאב שהופך לתקווה

העלילה מתמקדת במסעם של רמי אלחנן, שבתו סמדר נהרגה בפיגוע בירושלים, ובסאם עראמין, שבתו עביר נורתה למוות על ידי חיילי מג"ב. במקום לשקוע בייאוש או לנקום, שניהם בחרו להצטרף לפורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני ולהוביל יחד מאבק לא אלים, כולל יוזמות כמו טקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני שמעורר מחלוקת עד היום.

איצו וח'ליפה כעס צלם רדי רובינשטיין
איצו וח'ליפה כעס צלם רדי רובינשטיין

לא עוד הצגה – אלא דיאלוג חי

"אפירוגון" איננו רק מחזה; זו יצירה שמביטה למציאות בעיניים ומציעה לדמיין עתיד אחר. בתוך תקופה סוערת וקשה כל כך, הבחירה של תיאטרון יפו להעלות דווקא עכשיו את הסיפור הזה היא אמירה בפני עצמה – על האפשרות לדבר, להקשיב, ולהאמין שאמנות יכולה להאיר גם את המקומות החשוכים ביותר.

מעקב בשדה התעופה צלם רדי רובינשטיין
מעקב בשדה התעופה צלם רדי רובינשטיין

לחצו להזמנת כרטיסים ובדיקת תאריכ ההצגה

הכי חדשים

אביגייל רוז נזכרת כמה יופי יש בה

היכרות ישנה, פרק חדש עם אביגייל רוז אני הולך לא מעט שנים אחורה. פגשתי אותה לראשונה בפברואר 2011,...

משינה, הדובים והחשק שלא נגמר

הדובים כבר לא לבד יש להקות שמגיעות לגיל ארבעים ומתחילות בעיקר להתרפק על העבר. ויש את משינה. חמישה...

בריגדת הנייר: המילים שסירבו למות

עולם שלם בשפה אחת נסו לדמיין את רחובות וילנה לפני כמעט מאה שנה. בתי קפה הומים, חנויות ספרים,...

יהלי שניידר והתספורת: דור חדש של גיטרות

מהתיכון אל הבמה, ובדרך אלבום בכורה יש משהו מרענן בהרכב צעיר שבוחר להעמיד את הגיטרות במרכז העניינים. בלי...

רונה קינן: שלושה ימים וחדר, עולם שלם של רגשות

כשהמילים פוגשות את הפצעים יש אלבומים שמבקשים ללוות אותנו בדרך, ויש כאלה שמזמינים אותנו לעצור ולהקשיב. האלבום החדש...

הג'אז חוזר לנמל יפו, הפעם אל תוך החורף

משהו טוב מתרחש בשנים האחרונות בנמל יפו. לצד פעילותו השוטפת של מועדון בארבי, נמל יפו ממשיך להצמיח יוזמות...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

כשהמוזיקה פוגשת את המסך: פסטיבל סאונדטראק חוזר לתל אביב

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, אחרים בזכות השחקנים, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם מסרבת לעזוב אותנו. לפעמים...

עברי לידר חוזר לבארבי, עם השירים שהתחילו הכול

יש אמנים שחולמים לכבוש את קיסריה, אחרים מכוונים להיכל מנורה ולאלפי צופים שמריעים מולם. אבל בשנים האחרונות...

הפסנתר יורד שוב לאילת: שלושה ימים של מוזיקה ישראלית, רוק ומפגשים מסקרנים

מה עושה הפסנתר באילת? פעם, כשהזכירו את פסטיבל הפסנתר, המחשבות נדדו כמעט אוטומטית לתל אביב. לאולמות, למפגשים האינטימיים...

עומר אדם קונה לעצמו מקום בזאפה, והפעם לא על הבמה

יש אמנים שחולמים לכבוש במות, למלא אולמות ולשמוע אלפי אנשים שרים את השירים שלהם. עומר אדם כבר...

מבלוז לבאך: הצלילים חוזרים לנמל יפו

מה מחכה לנו בבית המכולות בנמל יפו? אחרי סדרת ההופעות המתוכננת של "Blues & Booz" שתחל השבוע,...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...