בימים אלה דנה ועדת הכלכלה של הכנסת בתיקון מספר 10 לחוק זכויות מבצעים ומשדרים, הצעת חוק שנראית לכאורה כצעד חברתי מתבקש: הקלה לעסקים קטנים שמבקשים לנגן מוזיקה ברקע מבלי לשלם תמלוגים. במקור עסקינן בתיקון לזכויות מבצעים, כלומר חוק שנועד להגן על זכויות מוזיקאים! לתוכו התגנב נושא הפטור לעסקים שפוגע באוכלוסיית המוזיקאים. כאמור מאחורי כוונה טובה – יש פגיעה עמוקה בציבור שקט – המוזיקאים והאמנים עצמם.
מילואים זה קשה, אבל גם מוזיקה זה פרנסה
אין ספק – תקופה לא פשוטה עוברת על בעלי העסקים הקטנים בישראל, רבים מהם מתמודדים עם שירות מילואים ממושך, ירידה בהכנסות וחוסר ודאות כלכלית.
מתוך כך, נולד הסעיף שמבקש להחריג עסקים קטנים מחובת תשלום תמלוגים עבור השמעת מוזיקה. על פניו – הגיוני.
אבל רגע… ומה עם מי שכותב, מלחין ומבצע את המוזיקה הזו? גם הוא, לרוב, עסק קטן. גם הוא נפגע.
"עסק קטן הוא גם גיטרה, לא רק מספרה"
בדיון שהתקיים ביום ראשון (27.7) בוועדת הכלכלה, הופיע ארנון נאור – מוזיקאי מוכר (Sun Tailor) ויו״ר משותף של עמותת צלילים לזכויות מוזיקאים ומבצעים. נאור לא נשאר אדיש. הוא הדגיש את מה שהפוליטיקאים שוכחים לעיתים קרובות מדי:
"עסקים קטנים הם לא רק אלו שמשמיעים מוזיקה, אלא גם – ובעיקר – אלו שיוצרים אותה."
נאור התריע כי פטור גורף מתמלוגים עלול לרסק את ההכנסות של יוצרים עצמאיים, שרבים מהם מתמודדים גם הם עם שירות מילואים, פרנסה לא יציבה ותנאים לא פשוטים. בסופו של יום הדיונים הארוך הוסכם שהפטור יורד מהפרק לשנתיים הקרובות לפחות.
המוזיקה לא אמורה להיות בחינם
שאלת התמלוגים אינה שאלה של גחמה. זו שאלה של זכות יסוד – כל שימוש מסחרי ביצירה מחייב תשלום. העובדה שעסק קטן מנגן מוזיקה ברקע לא פוטרת אותו מהשימוש בתוכן יצירתי של מישהו אחר – בדיוק כפי שהוא משלם על קפה, חשמל ושכירות.
פתרונות יש – צריך רק לרצות
במקום פטור גורף, המדינה יכולה לבחור בפתרון מאוזן: תשלום מדורג לפי גודל העסק. סבסוד זמני של תמלוגים לעסקים שגויסו לשירות. הגדרה ברורה של מהו "עסק קטן" – כדי למנוע פרצות
שורת תחתונה
הצעת החוק באה עם כוונה טובה – לעזור לעסקים קטנים שנלחמים לשרוד. אבל היא עלולה לפגוע בדיוק באותם אנשים שגם הם עסקים קטנים – המוזיקאים, המבצעים, היוצרים.
לעזור למישהו אחד לא אומר לפגוע בשני. מוזיקה היא לא מותרות – היא עבודה. היא פרנסה. היא נשמה.
