יום ראשון, אוגוסט 30, 2026

אמנים ישראלים תחת מתקפה: בין חרם תרבותי לאנטישמיות במסווה פוליטי

הסכמה פוליטית או אנטישמיות?

מאז תחילת המערכה בעזה באוקטובר 2023, גוברות הקריאות להחרים אמנים ישראלים במיוחד ברחבי אירופה. רבים מהם מדווחים על ביטולים, הדרות והפסקת שיתופי פעולה, לעיתים קרובות לא בשל דעותיהם האישיות, אלא בשל אזרחותם הישראלית בלבד.

אם פעם היינו חוששים מפעילות תנועת ה – BDS ואימרות הכנף של רוג'ר ווטרס כנגדנו, כעת הם רק פירור בים. הנה כמה דוגמאות להלך הרוח המדובר. הביטולים נבעו בעיקר מחששות ביטחוניים, איומים ממחאות פוליטיות או לחץ ציבורי.

דודי טסה וג'וני גרינווד: פרוייקט שנעצר

שיתוף הפעולה המוזיקלי של דודי טסה וג'וני גרינווד (Radiohead) בוטל במספר מוקדים באירופה. בעקבות כך פרסם גרינווד הצהרה – "היינו גאים לשלב קולות יהודיים וערביים. תחת לחץ פוליטי, שוללים את רעיון הדיאלוג האמנותי. זו לא מחאה – זו סתימת פיות."

מקרה סקאזי – אבן בוחן גלובלית

הפרשה סביב אי הופעתו של המפיק האלקטרוני הישראלי אשר "סקאזי" סוויסה המוכר ברחבי העולם כאחד אמני האלקטרוניקה המובילים היא בפרוש אבן בוחן ממשית. למרות שסקאזי לא אמר זאת בפירוש אולם גופים אנטי ישראלים ופרו פלסטינים הפעילו לחץ חזק ביותר מול הפקה פסטיבל טומורולנד בבלגיה למנוע את הופעתו של סקאזי בפסטיבל, זאת למרות שהופעת הצמד ויני ויצ'י עברה בהצלחה כולל הנפת שלל דגלי ישראל בתוך הקהל. הלחץ ניצח וסקאזי חזר לביתו כלעומת שבא.

נגה ארז – אהדה לצד חרם

למרות הצלחתה הבינלאומית של המוזיקאית והיוצרת הפופולתארית נגה ארז והחיבה הרבה מול רבבות מעריצים ברחבי העולם, גם נגה ארז חוותה לא אחת ביטול הופעות בספוטים שונים ברחבי אירופה על רקע המערכה הצבאית בישראל. זאת כמובן על רקע היותה אזרחית ישראלית.

כותרות בעיתונות האירופאית מחדדים הנושא – "יש גבול למה שמוסרי"

מאמר מערכת שפורסם ב־Le Monde ב־6 ביוני 2025, תחת הכותרת "החרם התרבותי איננו מוסרי – אלא אנטישמי בתחפושת", הביע דאגה מפני המגמה – "כאשר אמן ישראלי מודר מהבמה לא בשל דעותיו אלא בשל אזרחותו – מדובר באפליה גזענית."

בגרמניה, עיתון Die Welt פרסם טור תחת הכותרת "האם ברלין חזרה לימים שבהם יהודים לא הוזמנו לנגן?"

חברי להקת Massive Attack שוברים שתיקה

דווקא חברי להקת Massive Attack, שידועה בהתנגדותה למדיניות ישראל והיו מזוהים בעבר עם תמיכה בתנועת BDS, יצאו בהצהרה לא צפויה ביולי 2025. הם גינו את “הפיכת מוזיקה לנשק” וקראו לחדול מהחרמת מוזיקאים רק בשל הלאום – “אם תתחיל לשפוט אמנים לפי דרכון ולא לפי היצירה – אתה לא מנהל חרם, אתה מנהל טיהור תרבותי.”

הם ייסדו קואליציית מוזיקאים בשם Musicians for Cultural Dialogue, הכוללת מעל 300 אמנים מרחבי העולם – שמתחייבים לא להחרים שותפים רק בשל מוצאם.

גם מעבר לחומה – אמנים פלסטינים המתנגדים למדיניות החרם

כמה קולות מהעולם הערבי אף הם החלו לצאת נגד החרמות התרבותיים כלפי ישראלים, בטענה שהדבר רק מרחיק את האפשרות לשלום. לדוגמה, הזמרת הלבנונית-גרמנית ראשה נאהאס, אמרה – “אני פלסטינית, ולפעמים משתפת פעולה עם יהודים וישראלים. זה לא הופך אותי לבוגדת – אלא לאדם שמאמין בכוח של מוזיקה לחבר.”

עוד פרויקט יהודי שמטרתו להשתיק את המתנגדים

בבריטניה פועל פרויקט Amplify Israel שמביא אמנים ישראלים להופעות מקומיות. בפולין, אמן הג'אז אדם באלדיך הצהיר – "אני לא מוכן לנגן בפסטיבל שמחרים אמנים לפי הלאום."

לצד הלחץ הגובר על אמנים ישראלים – ניכר כי נוצרת תנועה נגדית הדורשת חופש תרבותי ללא קשר ללאום. בין אם מדובר באמנים, עיתונאים או קהילות יהודיות, המסר הוא ברור: תרבות היא גשר, לא זירה לסתימת פיות.

ומה עם החצר האחורית שלנו?

לעומת הנעשה ברחבי העולם, כאן בישראל סובל קהל שוחרי ההופעות מאפקט ההחרמה \ הדרה \ פחד כאשר מאז הופעתו של ברונו מארס בפארק הירקון רגע לפני פרוץ המערכה הצבאית, כמעט ואין תנועת אמנים לישראל, ואני מדבר על אמנים מהשורה הראשונה, אלו שממלאים תוך שעות ספורות ארנות ענק ברבבות צופים.

אמנם ישנם אמנים שכן מגיעים לישראל, אולם, מבלי לפגוע בכבודם, מדובר בחלק גדול מהמקרים באמנים ומוזיקאים יהודיים, בסצנות נישה לעומת הפופ והרוק העולמי, יותר בתחום הג'אז ומוזיקת עולם. לדוגמא – ההרכב האחרון שהגיע לישראל היה הג'יפסי קינגס שהרימו שתי הופעות בהפתעה במועדון בארבי בנמל יפו ועשו גם מופע באירוע חתונה פרטית.

על אמני ליגה ראשונה אנחנו יכולים רק לחלום או לטוס לאירופה תוך שמירה על אי החצנת סממנים יהודיים וישראלים או פשוט להסתפק בשידורים ותיעודים ברשתות.

לפי שיחה שקיימתי לפני מספר שנים רבות, בימים שפארק הירקון היה הארנה של ישראל להופעות ענק, סיפר לי המפיק שוקי וייס כי הרגע הזה שאנחנו נמצאים בפארק דקות לפני המופע (אז זה היה אוזפסט של אוזי אוסבורן המנוח…) יצא לדרך לפני שנתיים בעיצוב מסלול הטור העולמי.

מכאן שנאלץ לחכות לפחות שנתיים פלוס מינוס אחרי שוך הקרבות והמלחמה לפני שמי מהאמנים הבכירים ידרוך בישראלץ

הכי חדשים

רועי פרייליך סופר ״אחת ושתיים״ ופותח את ״אמא רוק׳נ׳רול״

רועי פרייליך סופר ״אחת ושתיים״ ופותח דלת לעולם מוזיקלי חדש. מאחוריה מחכה ״אמא רוק׳נ׳רול״, אלבום מקורי שמבקש...

הלילה של קרן פלס יוצא סוף־סוף לאור

יש יצירות שמגיעות אל הבמה כשהן כבר שלמות. אחרות ממשיכות להשתנות, להתפתח ולהפתיע גם את מי שיצר...

משינה יוצאת אל היער עם „כמו הדובים”

לא דובים ולא יער? הפעם דווקא יש דובים, ויש גם שיר חדש. משינה משחררת הבוקר את „כמו...

ספטמבר רוקד: המחול חוזר אל הבמות

חגי תשרי מתקרבים, ועימם מתעורר לוח המחול המקומי. ספטמבר מציע מפגשים בין גוף, קהל, זיכרון ומשחק. חלקם...

שימי תבורי שר לבינה המלאכותית

שימי תבורי, מבכירי הזמרים הוותיקים בישראל, פוגש הבוקר את העולם החדש. הזמר בעל המנעד הקולי האדיר משיק...

תמיד זה עכשיו: שלום חנוך חוגג שמונים

ביום שלישי הקרוב ימלאו לשלום חנוך שמונים. התקשורת כבר חוגגת עם מצעדים, מחוות, ראיונות ובחירת השירים הגדולים....

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פטיפון משיקה מועדון חברים חדש למוזיקאים

מאז שהתקליט התמוסס בין רגליו של הדיסק, עולם המוזיקה עבר כמה גלגולים. בהמשך כמעט נעלם גם הדיסק...

פרנק־אן־פורטר עזב את הטירה – טים קארי הלך לעולמו

השחקן והזמר הבריטי טים קארי הלך לעולמו בגיל 80. מנהלתו אישרה כי מת בשלווה בביתו בלוס אנג׳לס....

כששופן פוגש את ריו: אמיתי קורץ מצא את הסמבה שהסתתרה בתוך הקלאסיקה

ישנם רעיונות מוזיקליים שאפשר להסביר במשך דקות ארוכות. אחרים זקוקים לכמה שניות בלבד כדי לגרום לחיוך. קחו...

עוף החול יוצאת מג׳נסיס: הבמה הופכת לפסטיבל עצמאי ב־toX ראשון לציון

יש רגע שבו במה מפסיקה להיות רק במה. היא מפתחת אופי, קהל ואפילו קצב חיים משלה. זה...

איתי לוי מסמן וי על הבארבי

יש במוזיקה הישראלית כמה במות שהשם שלהן מספר סיפור עוד לפני שנדלק האור הראשון. מנורה מסמן כוח...

רעש לבן: שתים עשרה שעות של רוקנרול בקיסריה

הרוק הישראלי לא נעלם, הוא פשוט חיכה למתחם גדול וליום ארוך במיוחד. פסטיבל ״רעש לבן״ מבקש להעניק לו את הבמה הזאת בדיוק. ביום שישי, 9 באוקטובר, המארגנים יפתחו את שערי מתחם Zone Festival בקיסריה. מהצהריים ועד חצות יזרמו שם שתים עשרה שעות של רוקנרול. אנשי toMix אספו לדבריהם את כל מי שמעיר את השכנים. הם […]

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא