אבי פיאמנטה היה מוזיקאי, זמר-יוצר ונגן כלי נשיפה ישראלי. יחד עם אחיו הגיטריסט יוסי, הרכיבו את להקת פיאמנטה. מותו של אבי פיאמנטה, מוזיקאי נשמה, חלילן פורץ גבולות ואיש חזון, מסמן את תום עידן עבור חובבי הרוק היהודי, המוזיקה הפסיכדלית, והנשמה התל אביבית של פעם.
החליל החשמלי של הרוק הישראלי
אבי פיאמנטה, מוזיקאי ייחודי בנוף המקומי, נפטר השבוע מדום לב בביתו שבקראון הייטס בארצות הברית והוא בן 69. פיאמנטה היה ידוע קודם כל כווירטואוז של חליל צד – אך לא החליל המלטף מהתזמורת הפילהרמונית, אלא חליל טעון אפקטים, מחובר למגבר, בועט ורועם בתוך סאונד של גיטרות דיסטורשן. שילוב נדיר שהפך אותו לדמות קאלט בעולם הרוק הישראלי והאמריקאי כאחד.
האחים פיאמנטה: רוק יהודי עם נשמה ניו-יורקית
החיבור המוזיקלי העמוק של אבי עם אחיו המנוח, יוסי פיאמנטה ז"ל – גיטריסט מהולל ומלחין מחונן – הוליד את להקת האחים פיאמנטה, שסימנה כבר בשנות השבעים את תחילת הנסיקה של מה שייקרא לימים "רוק יהודי". הם ניגנו רוקנרול עם מילים מהמקורות, קיבלו השראה מג'ימי הנדריקס ומהחזנות האשכנזית גם יחד, והצליחו ליצור סאונד שאי אפשר היה לטעות בו.
הם פעלו בניו יורק, שם התפרסמו כלהקה שהופיעה בפני הקהילות היהודיות – אך לא רק: גם סצנת הרוק המקומית ידעה להעריך את האנרגיה הבימתית והכישרון של שני האחים. עם הזמן, ובעיקר לאחר החזרה לארץ, הפכו לדמויות מיתולוגיות – גשר חי בין עולם התורה לעולם המוזיקה.
המורשת – לא רק דיסטורשן, אלא גם מסר
פיאמנטה לא היה "עוד" מוזיקאי – אלא שליח תרבותי. בחלילו, בשירתו ובהופעותיו הוא ניסה לחבר עולמות: חילוני וחרדי, ישראלי וגלותי, מסורת ועכשוויות. גם כשבחר בדרך תשובה, לא נטש את הסאונד החצוף והבועט – אלא השתמש בו כדי להעביר רוחניות באופן שאף אחד לא העז לפניו. כחלק מהתחברותו של פיאמנטה לעולם האמונה הוא הוציא לאור אלבומים הכוללים שירים חסידיים ברוח תורת הרבי מלובביטש.
מועדון הרוק הישראלי – תמיד יישא את שמו
גם אם מעולם לא הופיעו בבארבי או בזאפה בעשרות הופעות מתוקשרות, האחים פיאמנטה ובמיוחד אבי, זכו להערכה כחלוצים – כאלה שפתחו דלתות למוזיקאים שיבואו אחריהם, וירגישו בנוח לשלב זהות יהודית ורוקנרול בלי להתנצל.
המועדון הבלתי-רשמי של הרוק הישראלי שומר להם חסד נעורים – מהפאות המתנפנפות עם הגיטרות, דרך הופעות במרתפים ועד תחנות רדיו חתרניות ששידרו את הסולואים של אבי לתוך הלילה.
סיום בסולם דורות: מורשתו חיה
מותו של אבי, כמעט עשור אחרי מותו של יוסי, הוא סימן נוסף לכך שהדור של חלוצי המוזיקה האלטרנטיבית היהודית בישראל הולך ונעלם. אך המורשת נשארת – בזכות הקלטות, הופעות נדירות ביוטיוב, ובזכות מוזיקאים צעירים שממשיכים לשלב חיפוש רוחני בתוך ביטים, דיסטורשן וסולמות בלוז.
בנימה אישית
את האחים פיאמנטה הכרתי עוד בשנות השבעים כשהיינו חבורה של חוף פרישמן, גלישה על גלים ומסיבות, משפחת פיאמנטה התגוררה בבית שניצב בפינת הרחובות פרישמן והירקון, ממש לפני הירידה לחוף והם היו קשורים בעקיפין לחבורה, היה בשניים מעין קורטוב של ביטניקים שכאלו למרות החזות הדתית שהייתה יוצאת דופן בחבורה. שני האחים הופיעו באותה עת אף באחת או יותר מההופעות של מועדון הרוק הישראלי במקום משכנו בבית לסין הישן ליד כיכר המדינה "הא באייר".
לימים זכיתי לפגוש את האחים שוב במספר הופעות שהופקו במסגרת פעילות מתחדשת של מועדון הרוק הישראלי ואף לתעד אותם בווידאו ובתצלומים, בחיפוש בארכיון איתרתי מספר תצלומים מתוך מופע שהתקיים בנובמבר 2006 במועדון בארבי במשכנו הישן בדרך קיבוץ גלויות בדרום תל אביב, מופע בו נטלו חלק שלושת האחים לצד אורחים כמוטי דיכנה ואלון אולארצ'יק.
