יום שישי, אוקטובר 30, 2026

אידיוט והאמנה החברתית

בין גלי ההדף של מלחמה, שכול ופחד קיומי, צמח בישראל אחד ההרכבים הכי חשופים, חדים, ובועטים של התקופה האחרונה — אידיוט. הצמד, שמורכב מהגיטריסט והיוצר אורי רוסו (האיש והמפיק לצדה של נגה ארז) והמתופף איתמר לבשטיין, גם אצל נגה וגם בהפקות תיאטרון, מביא קול אחר, אישי, בועט ושביר, עטוף בסאונד מדויק, רגיש ואמיץ. זה לא סתם פרויקט צדדי, זו אמירה, אז הלכתי על הקטע שאשאל את עצמי שאלות ואנסה לענות עליהן בו זמנית.

מתי נולד ההרכב "אידיוט"?

במהלך ראשית מלחמת השבעה באוקטובר, אורי רוסו ואיתמר לבשטיין הגיעו לביקורים באזורים מודרכים במיוחד – קיבוצים, מרכזי מפונים ובתי חולים, שם נפגשו עם משפחות שחוו חטיפות וחטופים, ביניהם גם אבא של ילדה שחזרה לאחר שנחטפה. האב – שרק קיבל את בתו חזרה – היה מלא בחוסר אונים, פעמיים אמר לעצמו: "אידיוט". זו הייתה תגובה עמוקה לעוצמת הכאב ולתחושת האשמה ההורית, שחרטה עליהם רושם עז.

המילה הזו, שהדהדה בתוך הרגש הכבד, הפכה לסמל עבור רוסו ולבשטיין – מקור לשם ההרכב ולתחילתו של חומר מוזיקלי, מתוך נקודת מפגש עם פגיעות אנושית אמיתית .

אל הצמד הצטרפו נגנים נוספים – יובל מנשה בקלידים, מתן אגוזי בגיטרת בס, יוחאי מויאל בגיטרה חשמלית וקולות

מה הקו המוזיקלי של אידיוט?

שילוב בין אלקטרוניקה מהורהרת, רוק מלנכולי, ביטים שבורים ומילים של אמת. אלבום הבכורה שלהם, "האמנה החברתית", יצא במרץ 2025, והוא כולל גם חומרים מקוריים וגם פרשנויות נוגעות לשירים קיימים. בשיר משקפיים מתארחת הזמרת רבקה BECCA פטרסון.

השיר הראשון שיצא – "אמריקה", הוא קאבר בעברית לשירו של המוזיקאי והיוצר רופוס ויינרייט "Going To A Town" – מציג שילוב מפתיע של כאב אישי ונשמה גלובלית.

מה שונה באידיוט?

במקום לרדוף אחרי טרנדים – אידיוט מביאים כנות. הם לא מפחדים לטעות, להיחשף, להביא עולמות פנימיים לתוך ביטים, שירה וגיטרות. רוסו, שעמד שנים מאחורי ההפקות של נגה ארז, יוצא כאן לראשונה לפרונט.

לפני יומיים העלו חברי ההרכב ווידאו הכולל מופע חי שהוקלט בטייק אחד באולפני פלוטו – Analog Sessions. כך אנשי פלוטו על הסשן האנלוגי – "אנו ממשיכים בפרויקט ה-“אנלוג סשן” שלנו, בו אנו בוחרים בקפידה אמנים פורצי דרך ומקליטים אותם ישירות דרך טייפ סלילים. כך, היצירה המוזיקלית מקבלת אופי ייחודי המשלב סאונד “של פעם” עשיר וחם עם השפה והצלילים המודרניים.

הפעם אנו גאים לארח את “אידיוט” – הצמד הישראלי המוכשר אורי רוסו ואיתמר לבשטיין, שיצרו באולפן חוויה מוזיקלית מהפנטת. עם האלבום החדש “האמנה החברתית”, “אידיוט” מביאים רוח מרעננת וסאונד אלטרנטיבי. בתוך הקסם האנלוגי, הם יוצרים חגיגה של צלילים ורגש שפשוט אסור לכם לפספס.

תודה ענקית לכל מי שלקח חלק בפרויקט והפך אותו למציאות, ותודה עצומה להרכב “אידיוט” על מוזיקה מדהימה וביצוע בלתי נשכח!"

מה הלאה?

צמד אידיוט בדרך להופעות, עם אלבום בכורה שמקבל תשומת לב ביקורתית ורגשית כאחד. הקהל שהתרגל לסטייל הווירטואוזי של נגה ארז ימצא כאן משהו אחר – יותר שביר, יותר אישי, יותר חי.

הכי חדשים

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...