תל אביב שוקעת – כך טוען יונתן ליפיץ, יזם תרבות ולילה (Yello Brick, Kuli Alma) במאמר פרי עטו המתפרסם הבוקר במדור התיירות ב"ישראל היום" לדבריו, העיר שהייתה מרכז תרבות, קולינריה וחיים תוססים – דעכה מאז הקורונה, והמצב רק הוחמר עם מלחמת חרבות ברזל. העירייה מואשמת באדישות לקריסת סצנת הבילוי, בהתעלמות מהצעירים ומהעסקים המקומיים, ובהיעדר תגובה אמיתית למשבר.
לטענת ליפיץ, התחושה היא של נתק מוחלט בין ההנהגה לתושבים. הרחובות מתרוקנים, עסקים נסגרים, והאופי הייחודי של העיר הולך ונעלם. הפתרונות לא מגיעים, והחברה האזרחית מתחילה לבנות אלטרנטיבות עצמאיות.
בשם אומרם
כך יונתן ליפיץ כותב במאמרו (ציטוט) – "לימים מתברר כי אין כלל קשר בין העירייה לבין העסקים המקומיים, ובואו נודה – תל אביב ללא עסקים דינמיים השומרים על הגחלת היא לא יותר מאשר פתח תקווה עם ים. כיף להשוויץ בנוצות הטווס – אך כעת, כשהמצב שבור עד מרוסק? הס. האלגוריתם מתהפך כשההצלחה מתאדה, ובמקום ללכד שורות ולייצר תגובה שתוביל בחזרה אל המסילה – הקשיים צפים. המוניציפליות כבולה באצטלה של עאלק "אחריות", וביחד עם "תרבות" – שני מונחים שהפכו לשוליים – השיח על פתרונות מוזנח ולא קיים."
יונתן ליפיץ ממשיך וכותב (ציטוט )– "כך בדיוק מאפשרת העירייה, אם בעצימת עיניה ואם באדישותה, את קריסת עסקי הבילוי והתרבות, המנוע העסקי של גלגלי העיר, תוך פגיעה בצעירים, במורל הלאומי ובזירה העסקית שהצדיקה את הגעתם של תיירים לישראל, אלה שהופכים בהמשך לשגרירינו ברחבי העולם. במקום הכרה במוסדות תרבות, כנהוג במדינות מתוקנות, עדיף לא לסייע לאף אחד, בתואנה שקשה לאמוד למי באמת מגיע. כאן הליברליזם חווה עצירות. לנבחרים יש מה ללמוד מההתנהלות הקהילתית של העסקים, אך במקום לכנס את השחקנים ואת המפעילים של התיאטרון שנקרא "עיר ללא הפסקה", להרגיע ולנסות להניע – עיקרי הדברים מתנהלים בניתוק מוחלט, ללא מגע בשטח וללא מחשבה רוחבית, משל הכל רגיל ושגרתי."
הנחשון
כזכור, ליפיץ ושותפיו בניהול מתחם ה"כולי עלמא" היו החלוצים להחזיר את חיי הלילה והתרבות בחזרה עוד בשבועות הראשונים למלחמה שפרצה בשבעה באוקטובר והותירה את כל עולם התרבות באלם והלם מוחלט. לא הייתה זו נהנתנות אלא צעד נכון ותומך במורל של העורף, אזרחים צעירים רבים שטרם גויסו לשירות מילואים צרכו את התרבות שלהם מתוך המתחם שהיה גם הראשון להיפתח בשל העובדה הבסיסית כי מצוי בו מתחם מאובטח תת קרקעי.
ה"כולי עלמא" היה הנחשון שהוביל אחריו את יתר מוסדות התרבות, הצעירים או הממוסדים יותר להשיב את רוח התרבות לעיר העברית הראשונה.
תגובת העירייה למערכת ישראל היום במסגרת המאמר הייתה כי הם כן מסייעים – פוטרים מאגרות, מקדמים רשות לפיתוח עסקים, תומכים באירועים תרבותיים ומנהלים קשר שוטף עם בעלי עסקים.
דבק, תדר
המענה היחידי נכון לעכשיו של עיריית תל אביב לחיבור סצנת הצעירים לתרבות בעיר הוא פרויקט "דבק" המתופעל על ידי אגף התרבות של העירייה ומטרתו הצעת בילוי מטורגט לקהל היעד. הפעילות הזו נפתחה לפני כשלוש שנים בצעד איטי ולפני שנה יצאו מ"המחתרת" כאשר הביאו אל האולם ע"ש צוקר בהיכל התרבות בתל אביב, הכי ממסד שאפשר את ההרכב הישראלי הבינלאומי המצליח "גרדן סיטי מובמנט" למופע מסיבה.
האמת שמאז ועד היום ב"דבק" ממשיכים לפמפם מידע אודות פעילויות תרבות ברחבי העיר, חלקם תחת המטריה העירונית וחלקם מיזמים פרטיים. אולם אין בכך מענה לבעיות שהציג ליפיץ. הממסד בעירייה לא יוצא מגדרו כדי לשמר ולסייע למרות תהפוכות הזמן, מגיפה, מלחמה, עבודות תשתית ברחבי העיר…
כן ראוי לציין בהגינות כי אחת התרומות הגדולות של עיריית תל אביב לסצנת התרבות הצעירה הייתה "הצלתו" של בית רומנו מהריסה וכניסה למימון הותרתו במרחב הציבורי כמרכז תרבות עצמאית פועלת ותוססת.
