לפני חמש שנים הפיקה תזמורת המהפכה מופע ייחודי המביא פרשנות ייחודית וחדישה לשיריה המיתולוגים של להקה מיתולוגית בפני עצמה – התרנגולים ולמנהלת המיתולוגית בפני עצמה נעמי פולני.
זוהר שרון, רועי אופנהיים ואמיר לקנר לקחו את חומרי הגלם המקוריים של "התרנגולים", לשו אותם, גזרו, סימפלו, הדביקו, עיצבו, חידשו ונתנו פרשנות עכשווית לפזמונים שנולדו לפני עשרות שנים ויש להם חלק בעיצוב עולם הפזמונאות הישראלי. כיום קוראים לעבודה שלהם – רי מיקס.
האמת שאין הם הראשונים לשלוח ידיהם לפרויקט מסוג זה במחוזותינו. קדם להם קותימאן שיצר חדש מישן כאשר אף הוא חתך, הדביק ועירבל מחדש צלילים ישנים לכדי מנגינות חדשות.
אולם אמש היה זה מופע מיוחד. הסיבה הרשמית – ציון שנה ללכתה בשיבה טובה של נעמי פולני, האישה הקטנטנה שמאחורי הפרויקט המיתולוגי בתולדות המדינה – התרנגולים.
במשך יומיים, ובארבע מופעים זהים חזרו ושבו נגני תזמורת המהפכה יחד עם בנות מקהלת העפרוני בניצוחה של שלי ברלינסקי, השחקנים המזמרים – בן נפתלי, זוהר בדש, מונה מור, נעמה נחום, עדי כהן, רני אלון, תום חודורוב, ללוש מחדש את הפזמונים המיתולוגים לכדי פרשנות חדשה ורעננה.
במשך שעה וחצי שבו הפזמונים לאויר העולם מעל בימת משכן האופרה, בחלק מהשירים נעשתה עבודה נרחבת של עיבוד, חיתוך, גזירה והדבקה בין המדיה הויזואלית לכלי הנגינה, בחלקן נתנו המפיקים המוזיקלים מקום נרחב ליצירה המקורית בשירה מלאה של להקת השחקנים ומקהלת העפרוני. גם הקהל נטל חלק במופע כי הרי אי אפשר להישאר אדישים למשמע המנגינות ההן והמילים שמוטמעות בהרבה זכרונות אישיים של הקהל שלא היה מהצעירים…
התמימות לצד הקריצה לדברים שאז נראו ונשמעו נועזים וחצופים מקבלים כיום משמעות אחרת לחלוטין במשקע המשא של הדורות, אהבה, פלירטוטים וחוצפה צברית שמשו בערבוביה אז ונראו תמימים ודי נאיבים כיום.
