בדרך כלל נזכרים בסיפורה של רות המואביה לקראת חג השבועות שבערבו נוהגים בבתי הכנסת לקרא במגילה. תזכורת קצרצרה לסיפור המקראי – רות היא אשה מואבית (החוף המזרחי של ים המלח בממלכת ירדן) הנישאת למחלון בנה של נעמי אשת אלימלך משבט יהודה שנדדו מנחלתם בבית לחם למואב על מנת לשבור שבר בעקבות רעב. הסיפור עצמו יותר נרחב אולם נשתדל להתמקד ברות ונעמי. גם בעלה של נעמי וגם הבן, בעלה של רות הולכים לעולמם בחטף ונעמי מבקשת לחזור לנחלת השבט בבית לחם, רות מבקשת להישאר עימה ואומרת – "אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ, כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי".
עד כאן אלפי שנים של מסורת בחג (הנחשב לאחד משלושת הרגלים בהם עולים בני ישראל למקדש בירושלים ודופקים חפלות בשר על האש)
כעת באים אסיה לבטוב וניר פרנקל וכותבים מחזה קומי בהשראת הסיפור המקראי, ניר עצמו גם מביים את הקאסט שכולל את ענת זמש ריגל, עדי אייזנמן, שיר ברנשטיין, ספיר רוזנפלד, עפר גרינברג, נימרוד פלג המגלמים על פי הסדר את הדמויות של נעמי, בעלה אלימלך, בניהם מחלון וכליון, את הכלות רות וערפה ובהמשך את דמותו של בועז והפועלים שלו..
ניר ואסיה רוקמים לנגד עיני הצופים קומדיה בהשראת הסיפור המקראי תוך שימוש במושגים עכשוויים ושיבוץ פרשנות שונה מהמקובל ומהמסורת אודות עלילת המגילה. כך שרות וערפה הן אמנם בנות מואב אך הן סטודנטיות במכללה המקומית, האחת במגמת פסיכולוגיה ומגדר והשניה במגמת סוציולוגיה ומגדר.
כל העניין של המגדר ושלל הבדיחות בנושא עם המון קריצות סקסיסטיות הוא רק פתיח להתפתחות העלילתית ממנה עולה כי בין רות לנעמי יש קשר רומנטי לסבי מפורש. בכלל עניין המגדר עולה מדרגה כאשר בחלקה האחרון של עלילת המחזה כאשר רות סוגרת דיל נישואין עם בועז שדואג לשתי הנשים כלכלית, נישואין למראית עין באשר בועז הוא בכלל גיי לפי המחזה.
הקיצר, שבעים דקות של צחוקים בתלבושות מקראיות, חידודי לשון ופרצי צחוק הן מצד השחקנים והן מצד הקהל, התענוג מובטח.
עוד מילה על הפן המוזיקלי – המחזה מעוטר בשלל שירים מוכרים בגרסאות מחווה בביצועה של ירדן קורסונסקי
