קמע – אירופה על הבמה

הקהל אמר את דברו

סטנדינג אוביישן ממושך בסיומה של המחצית השנייה במופע הכפול שהתקיים אמש במרכז סוזן דלאל היה האמירה הכי חמה ונכונה – רקדני להקת המחול קמע בצעו במשך למעלה משעה צמד יצירות שנכתבו בידי כוריאוגרפים אירופאים ובוצעו בבכורה בישראל, ייחודיות, וירטואוזיות ורגעים בלתי אפשריים לגוף האדם.

להקת המחול קמע נוסדה בשנת 2002 על ידי דניאלה שפירא ותמיר גינץ כלהקת הבית של מרכז המחול בת דור באר שבע. צוות הלהקה על 27 רקדניה ורקדניותיה חי בבאר שבע ומשם הם מגיחים להופעות בארץ וברחבי העולם.

אומניפורג'

אמש התקיים במרכז סוזן דלאל הערב השלישי למופע הבכורה החדש של להקת קמע. מדובר בצמד מחולות, הראשון – "אומניפורג'", נוצר בידי הכוריאוגרף יאקופו גודאני (איטליה-גרמניה) ואורכו כמחצית השעה, מחול שכל כולו פרי יצירתו החל מההעמדה והתנועה, דרך עיצוב התלבושות וכיוון התאורה, מחול המלווה במוזיקה שכתב אולריך מולר. גודאני נחשב לאחד הכוריאוגרפים החשובים בעולם המחול. ביצירה הנוכחית הוא מפרק ומרכיב מחדש את יסודותיו של הבלט הקלאסי.

על הבמה החשוכה מופיעה להקת המחול במלבושים הנראים עם התאורה העמומה כחבורת סאטירים המתהוללים בקרחת יער לצד יצורים מיתולוגיים אחרים כפיות ובאקכות. הריקוד מתחיל בתנועה קבוצתית הנפרשת לפינות הבמה ושוב למ רכז ובהמשכה עוברת לקטעי סולו ביחיד, זוג ושלישייה. אחת המומנטים שחזרו ונשנו היו הנפת רקדנית בידי צמד גברים, כל זאת בליוויית פס קול שהורכב מנגינה אבסטרקטית בפסנתר, כלי הקשה יחידני, צ'לו וכינורות, הרבה עצבות וקדרות לצד פרצי תנועה עולצים. הדמויות המיתולוגיות היו בעצם פרי דמיוני כי בסיום המחול וכניסת תאורה בוהקת הבנתי שהלהקה לבשה בגדי גוף שחורים ורגליהם היו חשופות, לא פרוות ולא שערות, יותר בקטע קברטי ביזארי, אבל כמה כיף שהדמיון עוזר לך לחוות את המופע.

טריילר למחול אומניפורג'

קוסמוס

חלקו השני של הערב, שהחל לאחר הפסקה של רבע שעה, הוקדש ליצירתו של הכוריאוגף אנדוניס פוניאדקיס (יוון – צרפת), הייתה זו היצירה "קוסמוס" שהתרחקה לחלוטין מהבלט הקלאסי ונפגשה עם עולמות הטרייבל, הטרוקאדרו ושימוש ברקיעות רגליים ליצירת מקצבים, לפרקים הייתה תחושה של מועדון ריקודים באיביזה. כל הפעילות האקרובטית הזו בוצעה על רקע מוזיקת הרקע שנכתבה בידי ז'וליאן טאריד. במחול זה שלא כמו בקודמו שכל כולו היה יצירה של אמן אחד, כאן נושא התלבושות ניתן בידיו של המעצב אנסטסיוס-טסוס סופרוניו שהעטה על להקת המחול בגדי ריקוד בצבע כחול בוהק עם זנבות עפיפון מתנפנפים, תצורה שהוחלפה בהמשך בבגדי גוף צמודים בגוון כהה עד שחור שאף היוו במקטע האחרון מעין מסך לוי ארט שהציג מעין בועות וריצודים אקווריום או תת ימי אחר.

גם במחול זה אקט הנפת הרקדניות שב וחזר על עצמו בכמה מבנים ואני שואל את עצמי – מדוע איננו חוווים זאת ההיפך, נשים המניפות רקדן אל על, אולי באקט של קראוד סרפינג עם כמה נשים הדוחפות גוף זכרי אחד לאורך תנועתן קדימה? מכל מקום ואחזור שוב לנושא הליווי המוזיקלי, הפעם היה זה רקע ששאב השראתו מסגנונות מוזיקליים שונים לאורך המחול, בניגוד ליצירה הראשונה ששמרה בדבקות על קו מוזיקלי מז'ורי אם כי מאוד נויזי.

ההבדל העצום בין המחול המודרני לבין הבלט הקלאסי הוא בהפעלת הדמיון, אמש לא קיבל הקהל מראש קוי מתאר המספרים את סיפורו של המחול מעבר לנתונים טכניים, הקהל לא ידע למה לצפות ובמה עוסקת העלילה, כל אחד ודמיונו הפרוע ופרשנותו להתרחשויות, זה היופי בדבר.

הכוריאוגרף אנדוניס פוניאדקיס העלה כבר את יצירתו "קוסמוס" לפני כעשור עם להקת הבלט ג'אז מונטריאול והמשיך עם היצירה בעיבוד מחדש עם להקת הבלט הנובר בגרמניה. המופע בארץ היה בבכורה ישראלית ועם הרקדנים המקומיים שנפגשו לראשונה בסגנונו יוצא הדופן.

טריילר למחול קוסמוס

ועוד מילה, בסך הכל הוגשה לקהל שעה תמימה של מחול בשתי היצירות, כן, אין ספק שאירוביות שכזו היוצאת מהקופסא דורשת כשירות, גמישות וסיבולת לב ריאה עצומות, חצי שעה לכל מחול היא באמת אמת מידה הגיונית.

אמש הייתה זו כאמור ההצגה השלישית והאחרונה במרכז סוזן דלל ובהמשך השבוע המופע ינדוד אל מגדה בחבל מגידו ואל משכן אמנויות  הבמה בבאר שבע.