הזמר עידן עמדי פתח ביום ראשון את המופע השני מתוך תשעה מופעי סולד אאוט בעקבות אלבומו החדש – "סופרמן". זהו המופע הראשון בתל אביב, בהיכל תוצרת הארץ, אקספו גני התערוכה אל מול ששת אלפים מעריצים שעברו טלטלת רגשות וחוויה יוצאת דופן. ישראלית נטו מהלב.
איגרת אישית
בכניסה, מחווה מרגשת כאשר היה מונחת על כל מושב איגרת קטנה ועליה סיכת סופרמן עם לב שבור והכיתוב – "את המילים האלו אני כותב חודשים לפני המופע הראשון. כשאני עוד לא יודע איך וכמה ולאן כל זה הולך, ועם מיליון שאלות על איך בכלל חוזרים לעמוד שוב על במה. 'כבר לא מפחיד אותי למות, יותר מפחיד לא לחיות' אני כותב ושר בסופרמן. לא לחיות זה להפסיק לשיר, להפסיק לחלום, להפסיק ללכת קדימה למרות שכואב. אם איכשהו המילים האלו הופכות למציאות ואתם נמצאים באולם כרגע, קוראים אותן, תדעו שלפניכם יעמוד עוד מעט אדם לא שלם. עם שברים, עם פיתולים ועם פינות חדות, אבל גם כזה שמבין שאין שום יופי בשלמות. שלא מפחד מהכאב, שמבקש עוד. מהאור, מהחושך, מהכל. שמבקש ללמוד, לתת לחיים לרקוד. תודה שאתם כאן. עמדי."
המופע נפתח בהקרנת ווידאו מרגש המתעד את תהליך השיקום הארוך שעבר בבית החולים בעקבות פציעתו הקשה בלחימה ברצועת עזה בינואר 2024 ומעבר מתבקש לשיר הנושא מאלבומו האחרון "סופרמן" (3.1 מיליוני צפיות ביוטיוב) ואנו יוצאים למסע אישי ומרגש בחסות עמדי הסופרמן. הוא השתקם, התגבר על הקושי הרב ובדרך לסדרת הופעות וכיבוש ליבות הקהל, ניצח את המוות תרתי משמע.
ממשיכים עם השיר "לתת לחיים לרקוד" ("אני רוצה שוב לחייך בלי פחד, להצליח להביט רחוק, ללמוד לחבק את הכאב, לתת לחיים לרקוד."). זהו השיר השני משבעת שירי האלבום האחרון המבוצעים כאן הערב, אסופת רגשות מתהליך השיקום, הפציעה הקשה וההתמודדות. צוואה לילדיו בתחילת המלחמה ("מכתב לילדים").
זה רק אתם ואני
עידן לוקח אתנחתא במופע ופונה לקהל – "הגעתי לבי"ח שיבא ב8.1.24, הגוף מפויח, מורדם, מונשם. על תג היד שלי נקבע השם אלמוני בן 22. חיים שלמים בשנה אחת. בשנה שכזו, מתים ואז זוכים לפתע שוב בחיים. מודים לאל הטוב שהרסיס החטיא ב2 ס"מ את חוט השידרה שאוכל שוב ללכת. ואז מנסים לקום מהצער, מהכאב. ניתוחים, טיפולים, רופאים ומסיבת עתונאים אחת. פוף אתה בבית, מתחיל לאחות את השברים. לאט לאט באו שירים על הילד שהייתי, על הגבר שהפכתי לעיתים בעל כורחי, כותב על העם הזה והלב קודח מגעגועים. אלו שירי אבדן, שירי תקווה, שירים על היום שאחרי שאני מצפה לו בכל ליבי. בדמיון אני צועק בתוך החושך: "לילה טוב תל אביב". הערב הזה ינוע ככה בין תהומות, בין קצוות, בין צוקים כי ככה בדיוק היא הארץ הזו. אסופה ויפה וכואבת. ארץ דו קוטבית. תודה לאל שאני כאן ואתם פה איתי. תשירו, תבכו, תזוזו כאילו אין רגע הבא. כאילו זה רק אתם ואני".
מתחבר לקהל
זמן טוב לקום ולהתנועע עם "קול זיכרון ישן" לעיר הולדתו, ירושלים. מדי פעם עידן מתהלך מהבמה הענקית יורד למתחם העמידה בצד, אוסף זרי פרחים, מחלק כפיים ואהבה רבה מורגשת כאן הערב. תריסר נגנים עוצמתיים שיחד עם וידאו ארט יפהפה ומיוחד מעניקים מופע בלתי נשכח. "חלק מהזמן" ועידן צועד ממש אלינו על מסלול היוצא מהבמה לקהל. "אלייך", "זוכר כמעט הכל" על גוון המזרחי הים תיכוני.
מרעיף אהבה
בליווי כינורות ונגינת פסנתר כנף ענק, עידן מבצע את "כאב של לוחמים" הכל כך מזוהה עימו וזה שגורם לנו לדמוע כל פעם מחדש. זה שגם היווה לו לפריצת דרך באודישן המפורסם בכוכב נולד. מדי פעם עידן מניף דגלי הנצחה של חללים. הוא לא שוכח לרגע את חבריו שנפלו במהלך הלחימה האחרונה בעזה ומספר עליהם. הוא מכבד את הרופא ש"הציל את חייו", פרופ' קליין שנמצא כאן ומרעיף אהבה בדמות אמא שניה למטפלת עירית האהובה מהשיקום. לאימו הביולוגית מקדיש את "אמא" ("כל מי שאני זה האור שאת נתת לי, לא סגור מתי אמרתי שאני אוהב") שמבוצע כאן לראשונה.
הלהיט "לדפוק ת'ראש" מצליח להרים ונראה שהקהל מחובר אליו מאוד. על אותו גוון וקצביות גם "עכשיו כולם רוקדים". ב"בוקי דללה" הוא מפגין בקיאות בשפה הכורדית ונזרק נוסטלגית לבית של סבא וסבתא וכמה כיף לשמוע בלייב את "בזמן האחרון".
הדרן קצרצר ועידן נמצא בלב הקהל ויחד עם "נגמר" מתחילת דרכו וכמה שהוא מקבל משמעות רלוונטית להיום: "אני עומד שם מסתתר, קצת גדול עלי להיות זה ששומר ובין ביס לביס עולה בי מחשבה, לעזאזל כמה גיבורים יש במדינה..". עמדי מסיים את ההופעה עם "אושר" ("אולי מצאת איזו דרך, לגרום ללב הקר שלי להאמין, שהאושר כבר פה.").
שעתיים קסומות, מין שיא הרגש מבית היוצר של עידן האלוף. סשן חד פעמי של ישראליות טהורה של נתינת הלב ואהבה שאין מילים לתאר. תערובת של עונג, בכי, עצבות אך גם המון שמחה וים של אהבה. ככה זה שבאת למופע של סופרמן. הסופרמן.
