מוזה חדשה נוספת ללוח המופעים שלנו, המחול. אמש התארחנו בפרמיירה של להקת המחול פרסקו אשר הציגה את המופע החדש שלה Why things go wrong על פי הכוריאוגרפית הצ'כית סילבה ספקובה הכולל שלושה מישורים – תנועה, קריינות ומוזיקה.
מדובר במופע מחול שבמקור נועד לשני רקדנים אולם בעיבוד המקומי נוטלים חלק שישה רקדנים ורקדניות מהלהקה בניהולו האמנותי של יורם כרמי. תשעה רקדנים מתוך מאגר הרקדנים של הלהקה משתתפים במופע, ניתן להם את הקרדיט – ליה מור, קשת בן נעים, יובל אברהם, אופק אדמוני, מאיה ברדה, נינה טראוב, אריאל כהן, שיר שגב ועדי בן אשר. הם מציגים במשך קצת פחות משעה (טוב, זה לא פשוט ללכת על הקטע האירובי המוטרף הזה מעבר לכך…) מופע המוגדר כפרשנות פוליטית באמצעות מחול למופע תוך מתן דגש לעובדה כי דברים משתבשים בחיים בגלל מה שקרוי אנשים שהם בתרגום הכי מילולי חורי תחת.
חלאת המין האנושי
לא להיבהל מהשימוש הגס והבוטה במונח הזה/ במקור נאמר הביטוי האנגלי – Asshole שבאופן מדעי הוא ההגדרה לרקטום – פתח המוצא של מערכת העיכול בגופם של יצורים חיים, בני אדם ובעלי חיים כאחד. בתרגום של אנשי להקת המחול פרסקו הם עושים שימוש במילה – "חלאה, חלאות" מעין ניסיון לעדן את המינוח המילולי של המילה האנגלית, בכך הם רק מחדדים את התובנה כשהם נמלטים משפת ביוב יומיומית…
רשות הדיבור לקריין
כך מסביר הקריין במהלך מופע המחול על רקע פס הקול המוזיקלי שמיד אתייחס אליו – "הגעתי למסקנה שיש שלוש סיבות עיקריות לכך שדברים משתבשים: לפעמים זה פשוט חוסר מזל, ולא ניתן לעשות הרבה לגבי זה. בפעמים אחרות, זה יכול להיות תוצאה של החלטה שגויה. ניתן כמובן לנסות להיות חכמים יותר ,זהירים יותר או נבונים יותר, אבל בסופו של דבר נגיע גם אנחנו לגבול היכולת שלנו .וזה משאיר אותנו עם הסיבה השלישית שבגללה דברים משתבשים- תמיד מעורב שם מישהו שהוא חלאה. חלאות הן הסיבה השכיחה ביותר לכך שדברים משתבשים בחברה שלנו. אין תכונה אחת מיוחדת המזכה אדם בתואר "חלאה", ויש כל מיני סוגי חלאות: גס רוח , שחצן, חסר אחריות, מתנשא, כזה שבעמדה פוליטית, חלאה שמאדיר את עצמו ועוד ועוד… אפשר לומר בביטחון: אנחנו מבורכים פה במגוון רחב של חלאות."
הקריין ממשיך ומפרש את משנתו – "אני למשל שונא כשאני עומד בתור להופעה, ואנשים שהגיעו אחרי חותכים לפני בתור והם מופתעים או גסי רוח כשאני מעיר להם על כך (תור, כל תור, לסרט, הצגה, הופעה, מסעדה, אוטובוס וכו'…)" וכך ממשיך הקריין ומביא דוגמאות נוספות מחיי היום יום, במקביל הרקדנים שעל הבמה מבצעים בתנועותיהם רמז לולייני בכישרון רב לדברי הקריין, כן, בהרבה חן, כישרון, גמישות וכושר גופני מטורף…
ואז לוקח הקריין את ענייני החלאות ישירות לתחומי האקטואליה הפוליטית, קטע שמדבר אל כל אחד ואחת מהחיים בארץ הזו כיום – "זה דבר אחד אם מישהו עוקף אותך בתור, אך זה דבר אחר אם מאפשרים לחלאה לשלוט במדינה שלך. אם אתה מצביע עבורו תקבל נבחר שהכל סובב סביב הצרכים והרצונות שלו בלבד, אז למה אנשים מצביעים עבור חלאות?…"
ושוב אחזור לפרשנות המילולית, אכן ניתן לעשות שימוש בשני הפירושים בשפה העברית, תבחרו בעצמכם.ן מה ראוי ומה מתאים לכם.ן כיחס. הנרטיב המלווה את מופע המחול מדבר באמצעות טקסטים מושרים ומדוקלמים על תהליכים שלפי האסוציאציות שעלו בראשי החלו בעליית הנאצים ועד שלטון עכשווי בדומה למתואר במשל יותם מהמקורות היהודים, סיפורו של העם שהמליך על עצמו את עץ האטד או בהאנשה – שליט מלך העושה למען עצמו ומקורביו ולא למען העם. מזכיר לנו כל כך טוב ומדוייק תהליכים, דמויות ומצבים עכשוויים. בלי שמות. ושוב, הכל במוחי הקודח, פרשנות אישית על סמך מה שהונח בפני על הבמה.
מחול, מוזיקה, וואו
אולם אני גם אומר לעצמי במהלך המופע – "אז למה לי פוליטיקה עכשיו" ומתמוגג בהנאה מהמחול הבלתי נתפס שמבוצע לנגד עינינו מעל הבמה, וואו!. כן, מתחת למצע הקריינות ומעל קטעי המחול הצרובים זה בזה ועל כך אני יכול רק לומר "וואו, איזה כושר, איזו גמישות, אני בהלם", אציין כי מושמעים קטעי מוזיקה, שירים שנבחרו בפינצטה, כמה מהם זיהיתי באמצעות האזנה, שימוש באפליקציות תוך כדי המופע והם :
שתי רצועות מוזיקליות מתוך האלבום – Ströme של המוזיקאי הגרמני מרטין קוהלסטאד , הרצועות – KSYCHA ו- AMSOMB. הנה האלבום במלואו
רצועה מוזיקלית נוספת הטמונה בפס הקול היא הקטע Nummer 2 מתוך האלבום Heliopause של המוזיקאית הגרמניה אן מילר, קבלו אותו כל כולו
יצירה נוספת ששובצה בפס הקול היא זו הנקראת Different Trains: America, Before the War והיא מצויה בתוך אלבום בשם Different Trains / Electric Counterpoint מאת המוזיקאי הניו יורקי סטיב רייך אשר הוגדר פעם כמלחין הכי טוב של אמריקה בידי המגזין Village Voice ואף כמלחין הכי טוב של המאה בידי המגזין New York Times. הנה האלבום המלא
גם הרצועה החמודה הזו של המלחין מייקל נימן מצאה את מקומה בפס הקול לצליליו להטטו הרקדנים והרקדניות את מופעם.
ובנקודה זו אחזור למחול עצמו – הפלאתי כבר בתישבוחות על הכושר הגופני והגמישות של הרקדנים והרקדניות, אציין גם כי במחול שבו אמורה להיות מעין רפטטיביות ומחזוריות, נמנעים הרקדנים כמו גם הכוריאוגרפית לשוב ולחזור על אותם מהלכים ולכן אתה נדהם מחדש בכל רגע ורגע מההתרחשות על הבמה, התנועות הבלתי אפשריות, המבנים הגופניים שנוצרים מהשילוב בין חלקי הגוף של הרקדנים יוצרים את הסיפור למול עיניך ואתה יכול רק להתפעל ולהשתומם מאופן הפרשנות לסיפוריות שבמופע.
אקט הסיום של המופע היה מעין התבוססות בערמת נצנצים או פתיתים מוזהבים שנערמו על רצפת בימת התיאטרון, אחד הרקדנים התפלש בהם כל כולו כשהם נדבקים לבגדיו ועור גופו מעלים בראשי אסוציאציות לסיפורו המיתולוגי של המלך מידאס שכל כך אהב זהב עד לסופו המר והעצוב….
אסכם בכמה מילים – כושר גופני מעולה, גמישות מדהימה, זה מה שמצופה מהרקדנים, קריינות בשפה האנגלית מנגישה את הנרטיב, על המשל ועל הנמשל, ריקוד וסיפור מתריס לאקטואליה הפוליטית בת זמננו, למרות שהוא לא נכתב בישראל. יפה, מרתק, קצר.
טעימה…
