יום שישי, אוקטובר 30, 2026

מענדל ראטה – אני רץ לקרב

מענדל ראטה, הוא בנו של האדמו״ר הרב גדליה משה ראטה, האדמור משומרי אמונים – קהילה שמרנית שמקורה במאה שערים. מענדל יוצר מוזיקה כבר עשור וסרטונים שלו בטיקטוק הגיעו במצטבר למיליוני צפיות. הוא נחשב לדמות מהפכנית וצבעונית בחברה החרדית. לפני כחודש הודיע מענדל בפוסט שזכה לאלפי לייקים ומאות תגובות ושיתופים שהוא מתגייס לשירות קרבי בצה״ל. כעת הוא מוציא שיר מרגש שכתב: ׳אני רץ לקרב׳, כסנונית ראשונה מתוך אלבום שלם שעתיד לצאת, בהפקתו של המוסיקאי יהל דורון.

מענדל הוא קול מיוחד ושונה בחברה החרדית, והוא בעל השפעה על השיח אצל צעירים חרדים שעוקבים אחריו באדיקות ברשתות החברתיות. בעזרת סרטונים בטיקטוק וברשתות החברתיות הוא מביע קול שונה ואמיץ במגזר. כמה שירים שהוא הוציא, ביידיש, נוגעים בנושאים נפיצים בחברה החרדית, כמו שיר אהבה ביידיש שיצא לפני כשנתיים ועורר סערה, או שירים הנוגעים ליחס של הורים חרדים לילד שאינו הולך בתלם. בעוד קולותיהם של רבני המגזר נשמעים מעת לעת נגד ההתגייסות לצה״ל, מענדל החליט להתגייס לחטיבה החרדית החדשה ׳חשמונאים׳ למסלול שירות קרבי, והוא יוצא מפה עם השיר והמסר בקריאה לעוד צעירים לבוא ולהתגייס אל החטיבה הזאת.

מענדל על השיר והגיוס

״אחרי שנה כזו שעברה על עם ישראל״ אומר מענדל, ״הבנתי שאני כבר לא יכול לעמוד בצד ולא לקחת חלק במפעל הגדול והחשוב הזה שנקרא צה״ל. עם שליבו נשבר פעמים כה רבות השנה, עם שאיבד כה רבים מבניו ובנותיו, עם שמקריב את עצמו יום ולילה להגן עלי, אין שום הגיון והצדקה בעיניי להתחמקות מהחובה והמצווה הזאת״.  

״היו אמנם ביקורות על הצעד הזה״ מוסיף מענדל, ״אך דווקא נדהמתי לשמוע ולראות את הכמות הגדולה של התגובות החיוביות על הצעד בקרב הרבה מבני המגזר. מסתבר שיש יותר מדי אנשים שחושבים כמוני ורק מחכים שתתחיל איזושהי תנועה גדולה יותר לשם, כך שזה יהיה להם קל יותר מבחינת החברה והקהילה״. 

״מסתבר שיש תנועה עמוקה שמבעבעת מתחת לקרקע במגזר, והפתרון בדמות החטיבה החרדית החדשה, בשילוב קבוצה של אנשים שיסכימו לסלול את הדרך, יש בה פוטנציאל גדול להצלחה, ככל שיתברר שהחטיבה אכן מתנהלת בצורה השומרת כראוי על אורח החיים החרדי״, מסכם מענדל.

בשיר החדש הוא מתאר את מה שגרם לו להחליט להתגייס לשורות צה״ל. ״שמעתי יש לי אח שלוחם למען אחיו, משפחה גם עבודה שנה שלמה עזב, ראיתי עם גיבור שיש לו לב זהב, והרמתי דגל, אני רץ לקרב.. ובין כותלי בית המדרש הבזיק בי אור חזק, דם אחיי נשפך כמים שם ליבי צעק, שמעתי כאבו ראיתי דמעותיו, וליבי היכה בי, אני רץ לקרב״.

השיר מלווה בקליפ בו נראה מענדל מכין את עצמו באימונים בחודש האחרון לקראת גיוסו. עם הציצית והמדים, ועם הכובע והחליפה. המסר של מענדל מאוד ברור. הוא לא מתכוון לעזוב לרגע את אורח חייו הקודם ולא לשנות אותו בכהוא זה בעקבות ההתגייסות לצה״ל. להיפך, הגיוס דווקא מחבר אותו לסיפורו העתיק של עם ישראל בארץ ישראל. ״כמו דוד המלך, כמו שמשון הגיבור, כמו הפרטיזנים שלחמו למען האור, כמו המכבים שניצחו את היוונים, אני רץ ללחום להגן על היהודים״.

הכי חדשים

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...