שבת, אוקטובר 31, 2026

יהונתן שטרן נוביצקי – כולם חוץ ממי שחסר

שירי האלבום "כולם חוץ ממי שחסר" נולדו מתוך טקסטים שכתבו מפונות ומפונים מיישובי עוטף עזה וקו הצפון, אותם בחרו אמנים מוערכים, ותיקים וצעירים, להלחין ולהקליט.

יהונתן "יויו" שטרן נוביצקי, צילום מתוך עמוד הפייסבוק האישי
יהונתן "יויו" שטרן נוביצקי, צילום מתוך עמוד הפייסבוק האישי

את הפרויקט המוזיקלי יזם המוזיקאי יויו (יהונתן שטרן-נוביצקי), פסיכולוג בהכשרתו. לאחר השבת השחורה השבעה באוקטובר, הוא הסתובב ברחבי הארץ והציע את ארגז הכלים האישי והמקצועי שלו: סדנאות כתיבה למפונים מיישובי העוטף, שדרות, אופקים ומיישובי הצפון, כדי לאפשר להם לתת מבע לכאוס הפנימי.

התוצאות היו כל כך מרגשות, כנות ומטלטלות, לכן החליט לפרסם בנוסף קול קורא שמזמין עוד כותבים מפונים לשלוח לו טקסטים. נענו לקריאה כותבים מכל הקשת: החל ממשוררים ובעלי ניסיון כתיבה ועד לכאלה שמעולם לא כתבו. בין הכותבים ששיריהם מצויים כאן תמצאו את דנה הרשטיג לוין, רות סבט, אור גל-אור, קרן כספי, מורי נבו, אורלי רוזנפלד, ידידיה בלחסן, דוד סנה.

מכאן, פנה יויו אל המוזיקאים, שבחרו מתוך הטקסטים את אלו שנגעו בהם באופן אישי כדי להלחין אותם. במפגש משותף שוחחו המוזיקאים עם הכותבים על החוויה שטמונה במילים ומעבר להם, ומשם לקחו את השירים לעולם האמנותי שלהם. אלה היו אלומות אור עבור המפונים. לפרויקט הצטרף כשותף המפיק שלומי גווילי, הבעלים של אולפן העוגן, שלקח על עצמו את ההפקה המוזיקלית וההקלטות. בתהליך מרגש של מספר חודשים נכנסו המוזיקאים לאולפן והקליטו. עשרה שירים נארזו לבסוף לאלבום המלא – "כולם חוץ ממי שחסר". ניגנו באלבום המוזיקאים רוני עברין, גלעד אפרת וקרן טפרברג. נטלו חלק בהלחנה ובשירה – אור אדרי, דניאל רובין, לין צוקרט, בועז קראוזר, לאה שבת, שרון רוטר, סער ליבן, ככה פתאום, יסמין דבוש ויויו בעצמו.

האלבום כולו חושף ומזקק את כשרונם של המפונים, החל מהטקסטים החשופים, דרך גרפיקת האלבום והסינגלים המבוססת כולה על ציוריה של האמנית הבינלאומית דפנה דישי, תושבת תלמי יוסף. מתוך האלבום שוחררו הסינגלים: "משאלה פצועה" שהלחינה ומבצעת לאה שבת, "פרשת ויירא" שהלחינה ומבצעת יסמין דבוש, ושיר הנושא "קומקום תה" – מתוכו נלקח שם האלבום "כולם חוץ ממי שחסר", בביצוע ולחן של יויו, שיצא עם קליפ מיוחד בהשתתפות קבוצת מחול של נשים מפונות.

כך יהונתן "יויו" שטרן נוביצקי על הפרויקט המוזיקלי –  "בשבת ההיא, ובשבועות שהגיעו אחרי, עברנו כחברה רכבת טרנס-מידל-איסט שכללה את כל סוגי הרגשות. באופן אישי פגשתי לראשונה באובדן חברי ילדות, בלבול ופחד שכנו לצד רגשות חדשים לגמרי שלא ידעתי שניתן להרגיש. כפסיכולוג שהוא גם יוצר, ומתוך הכאוס הגדול ששרר, החלטתי להסתובב ברחבי הארץ ולהעביר סדנאות כתיבה למפונים. לא ציפיתי לעוצמה שהייתה טמונה בכל אות ואות. התרגשתי עד לעמקי נשמתי. גיליתי מילים, משפטים, מחשבות, ושירים שמבטאים בצורה כנה ורגישה את מה שקרה וקורה לעם ישראל ולחברה הישראלית ולכל אחד ואחת מאיתנו. מילים שנכתבו בעודם אותם כותבים מסתתרים בממ"ד בעת הפינוי, בקיבוצים ובמושבים שאירחו את המפונים, ברגעי השפל הקשים ביותר, וברגעים של רגיעה זמנית כשמערבבים את הסוכר בתה."

הכי חדשים

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...