שבת, אוקטובר 31, 2026

אושיק לוי ועלמה מיצ'וניק – לא יודעים

בשנת 1971 יצא לאור אלבום הבכורה של הזמר והשחקן אושיק לוי "קצת שקט". בין שירי האלבום נכלל השיר אשר נכתב על ידי אסי דיין והולחן בידי דוד קריבושי.
לפני חודש אושיק לוי נטל חלק כאורח במפגש שארחו ישיב כהן ותומר קריב, שדרנים ועורכים מוזיקליים בתחנת הרדיו העצמאית "הקצה", במסגרו הם עסקו בהצצה לאלבום הבכורה של אושיק כחלק מסדרת כיתות אמן ומפגשי נוסטלגיה עם אלבומים שהתוו דרך לאמנים בתחילת דרכים אי אז בשנות השישים והשבעים של המאה שעברה, מפגש שהתקיים במחסן 2 בנמל יפו המתחדש.

במהלך המפגש עלתה להופיע מעל הבימה הקטנה נכדתו של אושיק לוי, עלמה מיצ'וניק, אשר התגלתה כזמרת מצויינת, אושיק הצטרף אליה ובין השירים שהם בצעו היה השיר "לא יודעים".

האמת שהביצוע הראשון המשותף לסבא ולנכדה התרחש לפני מספר שנים כאשר נכדתו הצעירה טליה חגגה את יום הולדתה ה- 12, בת מצווה, ואושיק יחד עם עלמה שרו לה ביחד את השיר.

כעת נגשו השניים לאולפן הקלטות והקליטו גרסת אולפן חדשה לשיר הנושן בעיבוד והפקה מוזיקלית של דן זיתון.

גם בגרסה החדשה נשמר הדיאלוג עם הרוק הקלאסי, בהפקה שיודעת לתת את המקום הנכון לשילוב הקולות היפה בין אושיק לוי הבוגר, שחגג לאחרונה שמונים, לבין עלמה מיצ'וניק, נכדתו, אשר לאחר מספר שנים כזמרת מתחילה רשמית את צעדיה בעולם המוסיקה.

כך אושיק לוי עם השקת הגרסה המשותפת החדשה – ״לא יודעים לא יודעים לא יודעים״ 10 חודשים למלחמה ועדיין זה כל מה שכולנו שומעים ואומרים לעצמנו על כל כך הרבה שאלות אסי דיין כתב לפני יותר מחמישים שנה והיום המילים רלוונטיות מתמיד

״כשעולים האדים מן הקיץ | ויופיך ניכר אל הנוף | אז שותקים לך מאלם גילייך | לא יודעים לא יודעים לא יודעים…״

אם מישהו היה אומר לי לפני חמישים שנה שאקליט את השיר מחדש בדואט עם הנכדה הבכורה שלי הייתי עונה – ״הלוואי הלוואי הלוואי״. מאחל לכולנו שנחליף במהרה את כל האי ידיעה הזאת בדברים שאליהם אנו שואפים להגיד הלוואי (ותודה לאהוד מנור ובועז שרעבי) לבנתיים משאיר אתכם בשירת ״לא יודעים , לא יודעים , לא יודעים״ מקווה שאם נשיר את זה אולי יהיה יותר קל"

הביצוע הראשון יחדיו בלייב

פעם ראשונה יחדיו

הכי חדשים

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...